הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
מותם של אור דוניו ובר כלף היו אמורים לזעזע את המערכת, אך המערכת סירבה להזדעזע. השניים, ששמו לקץ לחייהם במהלך השבוע האחרון, פנו פעמים רבות לגופים שונים בבקשה לקבל סיוע, אך נדחו שוב ושוב. לדברי עו"ד לינוי אולניק, המתמחה במיצוי זכויות רפואיות, המדינה נוהגת באטימות כלפי מי שחווים טראומה נפשית על רקע שירותם הצבאי, היא אינה מסייעת להם ובכך תורמת להידרדרות במצבם.
"זה צובט בלב", אומרת אולניק, "זה מקומם מכעיס ומעציב. אין איזה רגש בכל מתווה השלילי של החיים שלא ניתן להשליך מהמקרים האלו. מאז המקרה של איציק סעידיאן נרשמו כבר יותר מ-20 מקרים של אנשים שסבלו פוסט טראומה ששמו קץ לחייהם. היית חושב שזה יטלטל אותנו, יזעזע את המערכת, אבל אף אחד לא מדבר על זה. אף אחד לא מתעניין במצב הנורא הזה".
עו"ד אולניק התמודדה בעצמה עם פוסט טראומה בעקבות אירוע אסון כפר גלעדי במלחמת לבנון השנייה, אז נכחה במקום במסגרת שירותה הצבאי. לדבריה, גם במקרה הפרטי שלה היה קושי רב בהשגת ההכרה מהמדינה, מאגף השיקום, להתמודדות הלא פשוטה שלה. "הנחת היסוד של הוועדות הרפואיות ", היא אומרת, "היא שאתה שקרן, ואני אומרת את זה לצערי הרב. גם 17 שנה לאחר האסון שאני עצמי חוויתי, אני עדיין זוכרת בכל רמ"ח איברי את ההשפלה. כמי שזכתה בצל"ש, כמי שאת ההתנהלות שלה מלמדים בקורס קצינים בצבא, אני זוכרת בעיקר את ההשפלה, ואת היחס המזלזל. הם שאלו אותי איך יכול להיות שלמרות מה שקרה הלכתי ללמוד והתחתנתי וטענו שאני שקרנית ולא באמת סובלת".
עו"ד אולניק מלווה בעבודתה, בין השאר, נפגעי פוסט טראומה בדרכם לקבל הכרה מגופי המדינה השונים ועד למיצוי זכויותיהם. "היחס צריך להיות שונה לגמרי", היא אומרת בצער. "אין במדינה את ההבנה של מה זה שירות צבאי, מה זו לחימה ואיך היא משפיעה על בחורים ובחורות צעירים כל כך. זה לא אירוע טבעי בחייו של אדם. אין עוד הרבה מדינות שצעירים מתמודדים בהם עם שירות צבאי ומקרים קשים, בלי שעברו הכנה לזה. אף אחד לא מכין אותנו למה נראה בצבא, למה נעבור. ואם אין לך אבא או אח או חבר שסובלים מפוסט טראומה אז אתה גם לא יודע מה זה מהבית".
יש סימנים שמישהו מהמקורבים יכול להבחין בהם ולנסות לסייע?
עו"ד אולניק: "כמי שהתמודדה עם פוסט טראומה, אני יכולה להגיד בדיעבד שיש סימנים – זה יכול להיות אדישות, אובססיביות לעיסוק במשהו, רגשנות יתר, הקאות, הרבה פעמים סממנים פיזיים לחלוטין כמו גירודים, הקאות אינסופיות או כאבי ראש לא מוסברים. אתה אומר לעצמך כמה עוד אני יכול להעמיס על עצמי וכל מה רציתי זה לקבל עזרה".
מה צריך לעשות כדי לקבל הכרה כפוסט טראומטי מאגף השיקום?
עו"ד אולניק: "יש טפסים שצריך למלא, אפשר לעשות את זה עצמאית דרך האתר של אגף השיקום הוא לקבל סיוע והכוונה מעורכי דין שמתמחים בכך. פרט למילוי הטפסים צריך להביא כמה שיותר עדויות ותימוכין להשתתפות של הנפגע באירוע שחולל את הפוסט טראומה. זה נשמע פשוט אבל לא תמיד זה ככה, יש מי שחשים בושה ואינם רוצים לערב אחרים. אור דוניו למשל סירב שאנשי אגף השיקום ידברו עם מפקדיו, לא מתוך הסתרה או שקר אלא מתוך תחושת השפלה, בושה ומבוכה".
לאחר הגשת הטפסים, אמור אגף השיקום ליצור קשר עם הנפגע ולעדכן אותו בהמשך ההליך וההכרה בו כנפגע פוסט טראומה. אולם, לדברי עו"ד אולניק, שיחת הטלפון מאגף השיקום עלולה, ולרוב לוקחת, זמן רב מדי. "היה רצוי", היא אומרת, שאגף השיקום יתייחס למקרים האלו באופן מיידי, שישאל איך אפשר לעזור ומה אותו נפגע צריך. אמא של בר כלף, למשל, לא ידעה איך עליה לפעול. אם יש נפגע פוסט טראומה שלא מצליח לנהל שיח, בטח לא עם אדם זר, המערכת אטומה לסיטואציה שלו".
תגובת משרד הביטחון:
"אגף השיקום משתתף בצערן העמוק של משפחות כלף ודוניו. האגף מתמודד ועוסק בכל יום במניעת אובדנות והמענים ושיטות ההתערבות והטיפול שפיתח בשנתיים האחרונות הצילו חיים רבים. בין השאר נפתח מוקד תמיכה נפשית 24/7, ניתן טיפול נפשי ורפואי מרגע הגשת הבקשה להכרה, הוקמו בית בטוח ובית מאזן, ובוצעו הכשרות להתמודדות עם מצבי חירום ומשבר. בנוסף, האגף מבצע פעולות מונעות יזומות מול מתמודדים בסיכון ופועל כל העת, עם המומחים המובילים בארץ ובעולם, לפיתוח כלים ומענים נוספים".
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר