בית המשפט המחוזי בב"ש (כבוד השופט יובל ליבדרו) גזר את דינם של ארבעה מתוך חמישה נאשמים, שביצעו עבירות שונות כלפי תושבי הרשות הפלסטינית בעת שירותם כשוטרי משמר הגבול בשירות סדיר. עניינו של נאשם 5 נדחה ונקבע שגזר דינו יינתן בנפרד.
לאחר שהביע שמחה על רצח רבין: שוטר מג"ב יודח מתפקידו
"חקירה שבוצעה ברשלנות": שוטרת מג"ב הגישה ערעור על הרשעתה
כך, נאשם 1, ששימש כמפקד המשימה, קיבל עונש של 48 חודשי מאסר ועונשים נלווים; נאשם 2 קיבל עונש של 36 חודשי מאסר ועונשים נלווים; נאשם 3, שבעניינו היה הסדר עונשי חלקי, קיבל עונש של 16 חודשי מאסר; ונאשם 4, שאף בעניינו היה הסדר עונשי חלקי, ואשר חלקו באירועים היה הקטן ביותר, קיבל עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. בנוסף גזר בית המשפט על הנאשמים, כל אחד בהתאם לחלקו, פיצוי כספי לטובת נפגעי העבירה.
במסגרת הסדרי הטיעון הודו והורשעו כל אחד מהנאשמים בהתאם לחלקו במספר רב של עבירות שעיקרן שוד מזויין, דרישת נכס באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, התעללות, קשירת קשר לביצוע פשע, הפרת אמונים והשמדת ראיה. בית המשפט המחוזי עמד על מדרג הענישה בין הנאשמים ועל ההבחנה שיש לערוך ביניהם בהתאם לחלקו של כל אחד מן הנאשמים, העבירות שבהן הורשע וחומרת מעשיו.
מכתבי האישום שבהם הודו הנאשמים עולה כי חלקם עטו בחלק מהמקרים רעלות ומסיכות פנים, השתמשו בכוח השררה שניתן להם במה שנראה כמו "שיטה" שאימצו להם להטיל מורא על מספר לא מבוטל של פלסטינים שניסו להיכנס לישראל דרך פרצה בגדר תוך שהם מאיימים עליהם, מכים ומשפילים אותם, מכוונים עליהם את נשקם, מתעדים את מעשיהם ושודדים את כספם תוך הצגת מצג שווא של עריכת חיפוש ובתירוץ של בדיקת מסמכיהם.
מבית המשפט נמסר: "בית המשפט עמד על הנזק הפיזי, הנפשי והקנייני שנגרם לנפגעי העבירה; על הנזק שעלול היה להיגרם לנפגעי העבירה לו אחד מהאירועים היה מסתבך; על כך שהעבירות בוצעו על-ידי אנשי אכיפת חוק; על כך שהעבירות בוצעו תוך שיתוף פעולה של מספר נאשמים; על ריבוי נפגעי העבירה וריבוי המקרים ומועדי ביצוע העבירה; על התכנון המוקדם; על פערי הכוחות שבין הנאשמים שפעלו מכוח השררה, כשהם מצוידים בכלי נשק ומדים לבין נפגעי העבירה המשתייכים לאוכלוסייה אזרחית; על הביזוי וההשפלה שהיו נלווים למעשי חלק מהנאשמים בחלק מהאירועים (למשל אמירת נאשם 1 כלפי אחד הנפגעים שבכה: "למה אתה בוכה כמו קוקסינל" או הכאת נאשם 2 את אחד הנפגעים באמצעות מקל מספר רב של פעמים תוך כדי שהוא שר "אן-דן-דינו סוף על הקטינו"); על המעילה במשימות שהוטלו על הנאשמים והפרת האמונים מצדם; על שיבוש החקירה; ועל ניצול הקושי של נפגעי העבירה להתלונן בשל מעמדם".
בנוסף, עמד בית המשפט "על הנזק שהנאשמים הסבו לא רק לתדמית גורמי אכיפת החוק אלא גם לשמה הטוב של מדינת ישראל שאגב ניהול מערכה קשה אל מול גורמים עוינים, שונים ורבים המבקשים לפגוע בה וביושביה, נאבקת להוכיח את מוסריותה וטוהר נשקה בכל זירה אפשרית, גם בהקשר של ההתנהלות אל מול האוכלוסייה הפלסטינית".