הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
כאשר בני הזוג מחזיקים באותה השקפת עולם, חילונית או דתית, לא צפויה בניהם מחלוקת בשאלת אורח החיים של ילדיהם המשותפים, אבל מה קורה אם אחד מבני הזוג בשאלה? עו"ד ענבר לב, מומחית לדיני משפחה וירושה, מסבירה כיצד יש לפעול ומה ההשקפה של בתי המשפט כאשר הם נאלצים להכריע בסוגיות אלו.
"אנחנו חיים שלמים גם אחרי שהתגרשנו" ומן הסתם אנחנו משנים אורחות חיים ותפיסות עולם. כשיש לנו ילדים קטנים כל מה שאנחנו משנים בעצמנו משליך אוטומטית על הילדים שלנו".
כיצד קובעים איזה אורח חיים יהיה לילדים בעקבות השינוי?
עו"ד לב: "זו סוגיה מורכבת למעשה. התשובה היא לא חד משמעית שהילד יהיה דתי כן או לא, אלא היא תלויה בנסיבות, בגילאי הילדים, באורח החיים ועד כמה היה קיצוני מאורח החיים החדש".
לדברי עו"ד לב, כאשר בני הזוג ניהלו אורח חיים מסוים, ולאחר הגירושין אחד מבני הזוג עבר הליך של הקצנה או שינוי לכיוון אחר, חשוב בטרם הפנייה לבית המשפט לנסות ולהגיע להבנות ביחד. "נתחיל מכך", היא אומרת, "שאני תמיד מצפה שבני הזוג יגיעו להסכמות אחד עם השני כלפי הילדים שלהם, הרי הם האחראים האפוטרופסיים, הם צריכים לקבל אחריות על השינויים שהם עושים על עצמם ומה הנזק שייגרם לילדים שלהם. אני נכנסת לתמונה כאשר הם לא מצליחים להגיע להסכמות. יחד איתי נכנסות לתמונה הערכאות המשפטיות – ביהמ"ש למשפחה או ביה"ד הרבני תלוי איפה הם התחילו את התהליך קודם. אם לצורך העניין התחילו הליך הגירושין בסוגיית המשמורת בביהמ"ש למשפחה, זו הערכאה שבה ידונו בהמשך, לרוב גם עם אותו שופט אם הוא עדיין מכהן".
כיצד הערכאות המשפטיות מכריעות בסוגיות מעין אלו?
עו"ד לב: ביה"ד הרבני וביהמ"ש למשפחה הם לא לבד ולא מחליטים לבד בסוגיה הזו. כל מה שקשור לסוגיות של החלטות משפטיות כלפי ילדים, המחלקה לשירותים חברתיים במשרד הרווחה היא זו הקובעת את הטון. בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה מפנים את הצדדים אל נציגי משרד הרווחה, פקידי הסעד. לי יש ביקורת רבה על הנושא הזה, שכן מניסיוני אני רואה את פקידי הסעד כשופטים בפועל במקרים האלו. הם אומנם נותנים המלצות, אך ברוב רובם של המקרים ביהמ"ש מאשרר את ההמלצות. לצורך העניין ובסוגיה הספציפית הזו, פעמים רבות אותם פקידי סעד מערבים את הילדים על מנת להגיע להמלצה ולהכרעה".
כמה משקל יש למה שהילד רוצה?
עו"ד לב: "זה תלוי מאוד ביכולת שלהם להביע את רצונם ובבגרות שלהם. לא רק בגיל, אלה גם בבגרות. יש ילדים בני 6 שיודעים מה הם רוצים וילדים בני 15 שלא יודעים – לכן זה תלוי הילד ותלוי הנסיבות. נתחיל מכך שהקו המנחה את הערכאות המשפטיות ופקידי הסעד זה טובת הילד. רק לאחר מכן אנחנו נסתכל על מזעור הנזק להורים ונוסיף לתוך הנדבכים הללו את הסטטוס קוו. ביהמ"ש אוהב לשמר סטטוס קוו. במה דברים אמורים? למשל ילדים בני 8 שחונכו בביה"ס דתי וכיום אחד הילדים חזר בשאלה ואינו מעוניין שימשיכו ללמוד שם, לרוב ביהמ"ש ישמור על הסטטוס קוו ולא יאפשר להורה לשנות את הגוון של המוסד החינוכי. לצד זאת, אם הורה ידרוש שלא לאפשר לאב שאינו שומר שבת להיות עם הילדים בסופי שבוע בגלל חילול השבת, הדבר לא יתקבל. לא מדובר בכפייה דתית אלא ההכרעה תלויה בבקשה ובסעד שאתה מבקש, כאשר הזכות להיות עם הילד שלך היא זכות על".
מה תמליצי להורים גרושים המתמודדים עם שינוי שכזה?
עו"ד לב: "כמו בכל דבר בתחום דיני המשפחה, קודם כל תחשבו על הילדים שלכם, הם תחת האחריות שלכם ואתם יודעים בדיוק מה הילד הזה מסוגל מבחינה רגשית לספוג, כמה שינויים הוא מסוגל להכיל. אף פקידת סעד לא יכולה לדעת טוב מכם. תנסו להכניס קודם כל, בראש ובראשונה את טובתם, זה בטוח יגרום לכם איזה שינוי. אם אתם חוזרים בשאלה וזה יגרום נזק לילד בעת שהוא שוהה איתך תנסי לכבד את החיים שהוא הכיר קודם, תמנעו מהמחלוקות האלה".
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר