בית המשפט העליון דחה הבוקר (שלישי) את ערעורו של יעקב (ג'ק) טייטל, שכונה "המחבל היהודי" והורשע לפני שלוש שנים בשני מעשי רצח של פלסטינים ב-1997 ובעוד שורה של מעשי חבלה, בהם נגד פרופ' זאב שטרנהל, ונידון לשני מאסרי עולם ועוד שלושים שנה. השופטים קבעו כי "נטילת חיי שני קורבנות, על לא עוול בכפם, מחייבת, בהיעדר נסיבות יוצאות דופן, השתת עונשי מאסר עולם מצטברים". השופטים דחו את טענת טייטל כי לא היה אחראי למעשיו בשל מצבו הנפשי.
טייטל טען כי בעת ביצוע המעשים לקה במחלת נפש, שבשלה חווה מחשבות שווא (דלוזיות). בתוך כך, 'נגלה אליו' מלאך אלוהים, אשר הורה לו לבצע את המעשים, ונטל ממנו הלכה למעשה את שיקול דעתו. בית המשפט העליון ציין כי העלאת גרסת המלאך בשלב כה מאוחר מעוררת, לכל הפחות, תהיות.
הרכב של שלושה שופטים - ניל הנדל, נעם סולברג ואורי שוהם - קבע כי טייטל לא סבל מ"מחלה שפגעה ברוחו", לא היה "חסר יכולת של ממש" להבין את מעשיו או את הפסול בהם, או להימנע מעשייתם ולא התקיים קשר סיבתי בין קיומה של מחלת נפש אצל המערער לבין שלילת היכולת כאמור. לפיכך, אין עילה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, ולפיה אין מקום להחיל עליו את סייג אי-השפיות. עוד נקבע כי הפרעת האישיות קשה, שנקבע כי המערער סובל ממנה, אינה מהווה בהכרח "הפרעה נפשית חמורה".
השופט נועם סולברג ציין בהחלטתו כי "ככל שסבל המערער ממחשבות שווא, אשר הגבילו 'במידת מה' את יכולתו להימנע מביצוע המעשים, חומר הראיות מורה כי הגבלה זו אינה עולה כדי הגבלה 'במידה ניכרת', כזו שעוצמתה "גבוהה וקרובה מאוד לזו שהייתה מובילה לפטור מאחריות פלילית".
השופט אורי שהם תיאר את מעשי הרצח שביצע טייטל: "את המנוח, סמיר אלכרם בלביסי, המערער 'בחר' כקורבנו משום שהיה נהג מונית, וידע כי הוא יוכל להובילו למקום בו תכנן לבצע את הרצח, בסמוך למלון 'הולילנד' בירושלים. המערער ביקש מהמנוח לעצור ליד המלון על מנת שיוכל לאסוף חבר בדרך ליעדם הסופי, וזאת כאמתלה לעצירת ביניים, במהלכה יבצע את מעשה הרצח".
"המערער התיישב בספסל האחורי באלכסון למושבו של הנהג 'כדי שתהיה לי אפשרות לירות בו יותר טוב'. הוא הספיק לשוחח עם המנוח, ולדבריו בדרך 'שאלתי אותו לגבי תהליך השלום והוא היה מאוד בעד'. כאשר הגיע המערער למחוז חפצו, התבקש המנוח להמתין חמש דקות עד לבואו של 'חברו'. המערער דרך את אקדחו, שהיה מונח בתיק פתוח על רצפת המונית, הבחין שמבטו של המנוח פונה קדימה, וירה לאזור אוזנו הימנית של המנוח".
את הרצח השני תיאר: "הוא נסע בכביש מירושלים לכיוון הישוב סוסיא, בשעות בין ערביים בהן הראות לקויה, 'כשהוא מחפש ערבי כדי להרגו'. או אז, איתר המערער בצד הדרך את המנוח עיסא ג'ברין. הוא עצר את הרכב, וביקש לדעת את כיוון הדרך לירושלים. המנוח, שהיה 'ידידותי', התקרב אל הרכב וגחן אל חלונו כדי להבין את דברי המערער, אשר נותר ישוב ברכבו. בהזדמנות זו ירה המערער לעברו שתי יריות שפגעו בחזהו מטווח קצר, ומשם המשיך המערער בדרכו".
עוד ציין השופט כי "מעשים אלו אינם מצדיקים כל הקלה בעונש מאסר העולם שהושת על המערער בגין כל אחת מהעבירות. עבירת הרצח היא אחת העבירות המתועבות והשפלות ביותר בספר החוקים. קדושת חיי האדם עומדת בראש סולם הערכים החברתיים, וחובתנו לשקף את חשיבותו של ערך זה במידת העונש שתיגזר על העבריין".