הדבר יצר מצבים ומחלוקות בין היורשים ונוגד את רצון המוריש. לאור זאת, חוק הירושה תוקן בשנת 2005 באופן שהחוק קובע מתי וכיצד ניתן לשנות או לבטל צוואה הדדית בעוד שני בני הזוג בחיים ואחרי שאחד נפטר, כדלקמן:
בהיעדר צוואה, כאשר אחד מבני הזוג הולך לעולמו, לפי החוק בן הזוג שנותר בחיים וילדיהם המשותפים או ילדיו של המוריש, מתחלקים שווה בשווה ברכוש של בן הזוג שנפטר. במצב כזה, וכאשר מדובר בדירה המשותפת לשני בני הזוג, בן הזוג שנותר בחיים והילדים שותפים בדירה. וכדי שבן הזוג שנותר יוכל להמשיך לגור בדירה בלא חשש, על הילדים להסתלק מן הירושה ורק אז בן הזוג שנותר יורש הכל.
הסתלקות כזו אינה תמיד כה פשוטה. כי אם הילדים קטינים ובן הזוג שנותר הוא על פי חוק גם האפוטרופוס שלהם, זהו מצב העלול ליצור ניגוד עניינים. ואם הילדים, או חלקם, בוגרים, הם יכולים לדרוש בכל עת לפרק את השותפות ולמכור את הדירה על כל המשתמע מכך.
מנגד, צוואה הדדית מאפשרת לבני הזוג להגביל את אפשרות ביטול הצוואה או את שינוייה בעתיד על ידי כל אחד מהם, באופן שבן הזוג הנותר אחרון לא ינשל את היורשים מסיבה זו או אחרת, בניגוד לרצון המוסכם של שני בני הזוג.