באופן חריג קיבל ביהמ"ש המחוזי את ערעורה של אם, המיוצגת ע"י עו"ד סיון אלה-לוי, ושינה את זמני השהות הזמניים של הילדים: "זמני שהות לא מודדים בחשבונייה"
שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, סארי ג'יוסי, קיבל באופן חריג ערעור שהגישה אם, באמצעות עו"ד סיון אלה-לוי, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שקבע זמני שהות שוויוניים וזהים בינה לבין אבי הילדים. בהחלטתו, קיבל השופט את עמדת האם, כי ביהמ"ש למשפחה קבע את זמני השהות בהתאם לתסקירי העובדים הסוציאליים ומבלי להתחשב בעמדת המומחה שבית המשפט מינה בעצמו וכי אלו אכן מקדשים את השוויון בחלוקה בין ההורים, אך אינם מיטיבים בהכרח עם הילדים.
העובדה כי ביהמ"ש המחוזי בחר להתערב בסוגיה של זמני שהות בטרם הסתיים ההליך העיקרי בעניין זמני השהות המתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה הינה חריגה ומהווה דוגמא לביקורת העולה כיום, דווקא מהערכאות הגבוהות יותר בבתי המשפט המחוזיים, על הנטייה הנפוצה כיום להקפיד על שוויון בזמני שהות, באופן שלא תמיד פועל לטובת הילדים עצמם.
"דומה כי החלוקה השוויונית לחלוטין, בה דבקים הגורמים שערכו את התסקירים משקפת, לכאורה, את טובת ההורים, אולם לא את זו של הילדים, וכאמור, זו אינה השאלה אליה יש להידרש", כך לדברי השופט. עם קבלת הערעור, חויב האב בתשלום הוצאות משפט לאם ובתשלום שכ"ט עו"ד.
במרכז המחלוקת ניצבים הורים גרושים לשני ילדים, כבני 5 ושנתיים. האם, מתגוררת ברעננה ואילו האב בנתניה. ביהמ"ש לענייני משפחה, בהתבסס על תסקירי העובדים הסוציאליים, קבע כי זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים יהיו חציוניים, באופן שהילדים ישהו עם האב בימים שני ורביעי כולל לינה, ועם האם בימים ראשון ושלישי כולל לינה. עוד נקבע, כי יום חמישי יהיה יום מתחלף. עוד נקבע, כי בכל סופ"ש שני ישהו הילדים עם האב מיום שישי בסיום המסגרות ועד ליום ראשון ובכל סופ"ש שני שוהים הילדים עם האם מסיום המסגרות ועד ליום ראשון כולל.
האם, באמצעות עו"ד אלה-לוי, ביקשה לערער על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה. לטענתה, ביהמ"ש שגה והחלטתו נותנת הלכה למעשה חסות להתנהלות לא ראויה של האב, אשר מנוגדת להחלטות שיפוטיות ולדין. האב יוצא נשכר מהתנהלות זו, בעוד הילדים נפגעים ממנה שעה שמתקיימים בינם לבין האב זמני שהות שאינם מטובתם ובניגוד לחוות הדעת שניתנה על ידי המומחה, שמונה על ידי בית המשפט.
לטענת האם, על ביהמ"ש קמא היה לאמץ ולו באופן זמני את המלצות המומחה ולקבוע כי זמני השהות יהיה בהתאם לאמור בה, ולא בהתאם להמלצות התסקירים אשר חלקם ניתנו תוך חריגה מסמכות, ללא שנדרשו ליתן דעתם בסוגיה זו ושהרי לשם כך מונה המומחה וכאשר מנגד, המומחה שמונה על ידי בית המשפט עצמו, שהינו פסיכולוג קליני בעל הכלים המקצועיים לאבחון מסוגלותו ההורית של כל הורה, נתן המלצות שונות בתכלית על בסיס אבחונו וחוות דעתו.
באת כוחה של האם, עו"ד אלה-לוי, טענה עוד כי חלוקת הזמן "היא שוויונית לחלוטין אך אינה מיטיבה עם הילדים של הצדדים וכי הילדים מצויים שעות ארוכות בדרכים".
האב התנגד לערעור וטען כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת ביהמ"ש קמא, הואיל וההחלטה מבוססת על תסקירים רבים שניתנו בתיק בעניינם של הצדדים, וכי ההחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי. לפיכך, לדידו, אין להתערב בה.
ביהמ"ש קיבל את הערעור שהגישה האם ושינה את זמני השהות בין הצדדים. על פי ההסדר החדש, ביום שני ישהו הילדים עם האב, כך שיהא זה הוא שייקח אותם מן המסגרות החינוכיות וישיבם למסגרות החינוכיות ביום שלמחרת, וביום רביעי ישהו הילדים עם המשיב מתום המסגרת החינוכית ועד לשעה 20:00, ובמועד זה יחזיר אותם לבית האם. בנוסף, ישהו הילדים עם האב בכל סוף שבוע שני מיום שישי בסיום המסגרות ועד ליום ראשון, אז ישיבם למסגרות החינוכיות.
"סבור אני", כתב השופט, "כי חלוקה זו משמרת את החשיבות המכרעת לשמירת הקשר של הילדים עם כל אחד מהוריהם, ובד בבד הולמת את טובתם של הילדים, אשר כאמור כבר לעיל, אינה משתקפת בהסדרים הנוהגים כיום, במסגרתם נוסעים הקטינים מידי יום ביומו בין הערים רעננה ונתניה".
בהחלטתו מדגיש השופט את חשיבות טובת הילדים, תוך הוא מציין כי טובתם היא המונחת על כפות המאזניים. "בעניין שבפנינו", כך לפי ההחלטה, "מדובר בהחלטה הקשורה בטבורה קשר בל ינותק לטובתם של הילדים וצרכיהם, ולפיכך אין להשהות את ההכרעה בהן. טובתם של הילדים היא המגדלור לאורו יש ליתר את ההכרעה, והיא הגורם בלעדיו אין. לפיכך, ראשיתה ואחריתה של ההכרעה שעומדת בפניי נטועה בסוגיה אחת - טובתם של הילדים".
השופט אף ציטט בהחלטתו מפסק דין שניתן בבית המשפט העליון על ידי השופטים לוין, גולדברג וחשין, שבו נקבע כי: "... קטן אינו חפץ הניתן להיטלטל מיד-אל-יד ולו ככלי-יש-חפץ-בו. קטן הוא אדם, הוא בן אדם, הוא איש גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויות של איש גדול".
לדברי השופט, זמני השהות כפי שנקבעו על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה משמעותם היא כי "שני ילדים רכים בשנים נאלצים למצוא עצמם מטלטלים בדרכים שבין שתי הערים מידי יום ביומו. דומה כי החלוקה השוויונית לחלוטין, בה דבקים הגורמים שערכו את התסקירים משקפת, לכאורה, את טובת ההורים, אולם לא את זו של הילדים, וכאמור כבר לעיל, זו אינה השאלה אליה יש להידרש".
"אין ולא יכול להיות חולק", הוסיף השופט, "שהילדים זקוקים וזכאים לזמן הורי מיטיב ומשמעותי עם כל אחד מן ההורים, אולם אין בכך כדי לקבוע שעל זמני השהות להימדד בחשבונייה, נהפוך הוא - זמן מיטיב מתמלא בתוכן אותו יוצקים ההורים במהלך השהות עם ילדיהם".
החלטה זו שניתנה על ידי השופט ג'יוסי מבית המשפט המחוזי נחשבת לחריגה שכן איזה זה תדיר שבית המשפט המחוזי מקבל ערעור בסוגיה של זמני שהות של קטינים, על אחת כמה וכמה עוד לפני שההליכים בבית המשפט לענייני משפחה הסתיימו. התערבותו זו של בית המשפט המחוזי מסמלת מגמה חשובה בתחום דיני המשפחה, ביקורת שמתחילה להישמע מלמעלה מהערכאות הגבוהות יותר דווקא, על כך כי נראה כי כיום הפכה ההמלצה לחלוקת זמני השהות שוויונית לברירת מחדל ומבלי לבדוק לעומק, כאשר הרושם שנותר מכך הוא שלא טובת הילדים היא זו שנבחנת, כי אם טובת ההורים.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il