"העובדה שהמפגעים שנחשפו לאחרונה הם תושבי ישראל בעלי תעודות זהות כחולות רק מחזקת את הטענות שהושמעו עם חקיקת החוק שאוסר בדיקת זהות חשודים, גם כשעולה חשד לכאורה שמדובר בשוהה בלתי חוקי (שב"ח)" – כך טענו אתמול קציני משטרה בכירים.

לדבריהם, "אנחנו נכנסים לתוך פלונטר נוראי, שכן יהיה עוד יותר קשה לאתר מפגעים שצומחים לנו מבית, כפי שניתן לתאר. זה הזוי. ערבים ישראלים נמצאים כמעט בכל מקום בחברה שלנו - במסעדות, במרכזי קניות, בתעשייה, במקומות העבודה ובמגרשי הכדורגל - ואירוע שכזה מעורר את החשד בכל סיטואציה אפשרית כמעט. עכשיו, עם תוספת החוק, זה יקשה עוד יותר על מלאכת הזיהוי של השוטרים".

ואכן, שמונה חודשים אחרי שתוקן ואושר החוק האוסר על המשטרה לבדוק זהותו של אדם, אלא אם הוא נתפס בשעת ביצוע עבירה, מגיעים הפיגועים בחדרה ובבאר שבע ודוחפים לנו מציאות עגומה לתוך הפרצוף.

כבר אז ידענו להתריע על אודות הקושי בהתנהלות המשטרה ועל היעדר היכולת לאתר חשודים ולבצע בדיקות זיהוי לאזרחים שחולפים בדרך ומעוררים חשד, הגם שטרם ביצעו עבירה. העובדה שהחוק הזה בא להגן לכאורה על זכויות האזרח וחירותו של אדם רומסת את הביטחון האישי של כלל הציבור. הרי אין בעיה להזדהות בפני שוטר בכל מקום, כשהפנייה מצדו של השוטר נעשית בצורה מכבדת ומכובדת.

אירועים ביטחוניים ופליליים קשים בחסות של אזרחים בעלי תעודות זהות כחולות יכולים לנפץ לרסיסים את יכולת ההרתעה של המשטרה. הפיגועים האחרונים הם ראיה לכך. בתחילה היה זה בדואי תושב חורה שיצא לבצע פיגוע יחידני, ובדיקה ברזומה שלו חשפה כי הוא השתייך בעבר לארגון דעא"ש.

במקרה בחדרה פשפוש מוקפד בכליהם ובעברם של שני המפגעים שהגיעו חמושים ועמוסים באמצעי לחימה (אמל"ח) לכיכר מרכזית מחזק את תחושות התסכול, לאחר שהתברר ששניהם תושבי אום אל־פחם, בעלי תעודות זהות כחולות. העניין הוא שלא מדובר בכמה בודדים, אלא במאות צעירים שיכולים להיכנס למרכזי הערים באין מפריע תוך ניצול זכותם לכאורה לעשות שימוש בתעודות הזהות הכחולות. אותם המשטרה תתקשה להשיג בטרם ייצאו לדרך בהיעדר מידע מודיעיני מהשב"כ. יש לציין כי השב"כ עושה עבודת קודש כשמדובר במפגעים מהשטחים, אך לא בכאלה שחיים בתוכנו, וממילא המידע שנאסף על אודותם הוא דל וכמעט חסר משמעות, לפחות עד לפיגוע בחדרה.