הרכב שופט בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיאה ורדה וירט ליבנה, והשופטים סיגל דוידוב-מוטולה ואילן סופר, הורה למדינה לשלם לארבע עובדות ברשות האכיפה והגבייה מחוז צפון, סכום של 220 אלף שקלים לכל אחת בעקבות הטבה שניתנה להן ובוטלה והפרה את ההסכם עימן. כ"כ המדינה תשלם גם לכל אחת מהעובדות 7,500 שקלים שכ"ט עו"ד.
על פי התביעה שהגיש בא כוחן של העובדות, ד"ר עו"ד לואי זרייק, בעקבות רפורמה שנערכה במערכת ההוצאה לפועל והפרדתה ממערכת בתי המשפט, הוחלט על ניוד עובדים בין לשכות הוצאה לפועל ובינהן התובעות, בעקבות כך ולאחר מו"מ, הוענקה לתובעות הטבה. בחלוף מספר שנים, הודיעה ה רשות האכיפה והגבייה על ביטול ההטבה. 4 התובעות, המועסקות ברשות האכיפה והגביה ביקשו באמצעות ד"ר עו"ד זרייק, סעד הצהרתי וכספי. הסעד ההצהרתי עניינו בקשתן להצהיר על זכאותן לקבלת ההטבה. הסעד הכספי, עניינו בפיצוי בגין שווי ההטבה שנמנע מהן מאז ביטולה.
מנגד הרשות התכחשה מכל וכל לטענות התובעות. לשיטתה, ההטבה, לא ניתנה לצמיתות ולפיכך, היא בוטלה כדין. לטענתה, אין בידי התובעות עילת תביעה המקימה זכות לסעדים הנתבעים.
בית הדין האזורי בנצרת, קיבל את טענות ד"ר עו"ד זרייק, בין השאר כי ההטבה ניתנה ללא שנקבעה הגבלת זמן להענקתה ולא מדובר היה בהטבה שנועדה לשם הסתגלותן של התובעות למקום עבודתן החדש והורתה למדינה להחזיר לעובדות את ההטבה וכן לשלם את הכספים בדיעבד מהיום שהופסקו.
"לא שוכנענו כי מדובר בהטבת הסתגלות, וגם לא שוכנענו כי מדובר בנוהג אלא המדובר בשינוי ארגוני שלגביו נוהל מו"מ עם ההסתדרות ובגדרו הוסכם על מתן ההטבה. מכאן אנו סבורים כי כאשר אין לפנינו הוראה המוסדרת בתקש"יר או מעוגנת בהסכם קיבוצי ומדובר בהטבה שהתקבלה בשיתוף ההסתדרות, על אחת כמה וכמה ככל שהרשות סברה כי יש להפסיק את מתן ההטבה, עליה להצביע על הצדקה חוקית לכך. טענה ל"נוהג" (שממילא לא הוכח במקרה שלפנינו), אין די בה", נכתב בפסק הדין.
המדינה לא ויתרה והגישה על פסק הדין ערעור לבית הדין הארצי, שם כאמור נדחה ערעור המדינה ובית הדין הורה לשלם לכל עובדת 220 אלף שקלים וכן 7,500 שקלים הוצאות משפט לכל אחת מהן.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il