עד יולי 2017 חלוקת דמי המזונות הייתה פשוטה ומעוותת. על פי החוק, כלל לא היה משנה כמה האב משתכר וכמה האם משתכרת. אב שהשתכר כדי מחייתו שכר ממוצע של עובד שכיר, חויב בתשלום מזונות גם ואפילו אם האם השתכרה סכומים גבוהים בהרבה. כמעט לא נלקחו בחשבון עובדות חיים כמו למשל; זכותו של האב להתקיים, זכותו להקים משפחה חדשה ולהוליד ילדים במסגרתה ועוד כיוצא באלה דברים המשיקים להגיון ולכללי צדק בסיסיים לגמרי.

אולם ב-19 ביולי 2017 רעדה האדמה. ביהמ"ש העליון חולל מהפכה של ממש בפסק דין אחד, במסגרת הליך גירושין בין בני זוג (בע"מ 919/15). ההלכה החדשה שיצאה מפתחו של ביהמ"ש העליון שינתה את כל מה שהיה ידוע ומקובל במשך למעלה מ-50 שנה. במסגרת פסק הדין נקבעה הלכה חדשה למזונות ילדים מעל גיל 6 ועד גיל 18. 

פסק הדין קובע כי סכום מזונות הילדים יקבע על-פי שני קריטריונים: יחס ההכנסות (מכל המקורות) של שני ההורים, וחלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מהם. 

כשחושבים על זה, זה נשמע  די הגיוני. הרי כשהילדים שוהים אצל ועם האב, הם סמוכים על שולחנו, הוא מדליק עבורם חימום שייחם להם בחורף, מדליק להם מזגן כדי שיהיה נעים להם בקיץ, מפעיל את הדוד בוילר כדי שיהיו להם מים חמים ולמעשה, דואג לכל מזונותיהם ומדורם. כאלה בדיוק הם פני הדברים כאשר הילדים שוהים עם ואצל האם. כששני הצדדים גם מכניסים שכר זהה או דומה, אין שום סיבה שאחד מהם ישלם מזונות לאחר. 

ניתן לומר שההלכה החדשה יצרה רעידת אדמה של ממש, כמו גם תגובות קיצוניות של שני המינים, הן הנשים והן הגברים. האבות, מצד אחד, טענו כי הגיע הזמן לשינוי וכי ההלכה החדשה מהווה עשיית צדק. האמהות, מצד שני, טענו כי הדבר יפגע אנושות בזכויותיהן, ובנוסף, הביעו חשש כי מעתה אבות יבקשו משמורת משותפת כדי לבוא בגדר ההלכה החדשה כלומר, לא לשלם דמי מזונות ילדים.

לטעמי, שני הצדדים טועים. ראשית, כפי שכבר צוין, הקריטריון לקביעת דמי המזונות הינו חלוקת זמני שהות בין ההורים. כלומר, אין 

אין דרישה למשמורת משותפת במובן הפורמלי של הדברים – כפי שנהוג היה על-פי הדין הקודם.

שנית, הטענה כי אבות מבקשים משמורת משותפת כדי להפחית מסכום המזונות שעליהם לשלם עבור ילדיהם, הנה טענה ותיקה שנשמעה גם כשפעלנו על פי הדין הקודם. דבר לא השתנה בנרטיב טענה זה במעבר מ"הדין הקודם" ל"דין החדש".

עורך הדין רון מיור  (צילום: יח''צ)עורך הדין רון מיור (צילום: יח''צ)

נוסיף לכך, כי כלל לא בטוח שאבות יוצאים נשכרים מהשינוי שיצרה ההלכה החדשה; המצב הקודם – והדי שגרתי – שבו שוהים הילדים עם האב שני לילות בשבוע וכל שבת שנייה, אפשר לאבות אורח חיים שבו היה להם פנאי רב ובין היתר להיכרויות חדשות ולבילויים אינטנסיביים יותר במסגרת היכרויות כאלה. עתה, לפי ההלכה החדשה, כדי להיות פטור מתשלום דמי מזונות באופן שהיה מוכר, הילדים ישהו איתו מחצית מהשבוע באופן מלא. זמני שהות שוויוניים, על כל המשתמע מכך. לא רק שכל הדברים האלו עולים כסף, הם גם פוגע באופן מהותי באורח החיים שאחרת יכול היה לאפשר לעצמו.

מצד שני, כלל לא בטוח שהאימהות יוצאות נפסדות מן ההלכה החדשה. לפי ההלכה החדשה, הילדים ישהו עם ואצל האב מחצית מהשבוע באופן מלא. ויש בכך יתרונות: אם הילד חולה כשהוא שוהה אצל אביו, היא לא תיאלץ לקחת ימי מחלה לטפל בילד או להפסיד יום עבודה. לא רק בכסף מדובר אלא בשיפור של אורח החיים, המאפשר לאם חופש רב יותר, שבמצב הקודם לא יכולה הייתה לאפשר לעצמה. 

כלומר, ההסדר הנובע על-פי ההלכה החדשה, לא חוסך לאב סכומי כסף מהותיים – אם בכלל, בעוד שאורח חייו משתנה לבלי הכר ונעשה פחות נוח בהרבה. בהתאמה, ההסדר הנובע מיישומה של ההלכה החדשה, חוסך לאם סכומי כסף מהותיים שאחרת צריכה הייתה להוציאם במישרין ועתה נחסכים ממנה, ובנוסף, אורח חייה ויכולתה לבנות את חייה מחדש – משתפרים באופן דרמטי ומשמעותי ביותר.

הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il

לביקור באתר של עו"ד רן מיור לחצו כאן
לביקור בעמוד הפייסבוק של עו"ד רן מיור לחצו כאן