היום נשמע ערעור מוזר ומיוחד באחד מבתי המשפט בארץ. הרכב השופטים יצטרך להחליט אם לבטל הודאה באשמה של נאשם שהורשע על סמך הודאתו ונשלח ל-13 חודשי מאסר בכלא.
הנאשם, אזרח זר, הודה בעבירות אלימות במשפחה כנגד אשתו, אלא שלאחר שנשלח לשרות המבחן, התברר מפיה של קצינת המבחן כי כלל אינו מודה באשמה, טוען לחפות מוחלטת ולעלילת שווא של אשתו, ומנמק את הודאתו באשמה, בכך שרצה לסיים את ההליכים ולמנוע את גירושו מן הארץ.
ברגיל, במצב דברים שכזה, בית המשפט אמור לפנות לנאשם ולברר איתו באופן אישי ומדוקדק האם הוא מודה ובמה הוא בדיוק מודה, אלא שהנאשם הזה נאלץ לעזוב את ישראל כי פקעה הוויזה שלו.
לאחר שנתיים חזר האיש לישראל עם אישה ישראלית חדשה ואז נעצר בשדה התעופה והובא לשופטת בבית המשפט. בית המשפט סירב לקבל תסקיר משלים וגם נמנעה מלברר את ענין האשמה מפיו של הנאשם והסתפקה בהתנצלות רפה מפיו על כך שתיקן דרכיו ונישא בשנית.
התובעת טענה שהנאשם אינו מודה ואינו מכיר באחריותו, כך גם הסניגורית הציבורית שמונתה לו, ובגזר הדין צוין שהנאשם אינו מודה באשמה, מה שלא הפריע לבת המשפט לשלוח אותו ל-13 חודשי מאסר בפועל, 4 שנים לאחר העבירות בהן הנאשם אינו מודה.
לערעור שהגיש, שכר האיש את שירותיו של עו״ד יעקב שקלאר, המומחה בערעורים מסוג זה, שכן התקדים היחיד בישראל לחזרה מהודאה בשלב הערעור, נרשם על שם לקוח קודם של עו״ד שקלאר, בבית המשפט, תקדים שמחייב את בתי המשפט לבדוק ׳בזכוכית מגדלת׳ הודאה באשמה מפי הנאשם, לאחר שהתברר שבפועל אינו מודה.
הדיון שהתקיים היה מתוח וסוער, שכן עו״ד שקלאר טען בתוקף שהשופטת, כמו גם התובעת, ידעו ואף הודיעו לפרוטוקול ובגזר הדין, כי הנאשם אינו מודה בפועל.
פסק הדין נדחה לשמיעה ב12/9/22.
נמשיך לעקוב.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il