כאשר אדם מתחיל לעבוד במקום עבודה מסוים, השאלה המיידית שהוא מעלה לעצמו, מה יהיה השכר שלי והאם כדאי לי לעבוד בשכר זה. על פניו, נראה כי באמת זו השאלה החשובה אך מי שמתעמק בעניין מגיע למסקנה שבנוסף לעניין השכר ישנם עניינים חשובים מאוד שצריך לבדוק אותם במקום העבודה שלכאורה כולנו יודעים אותם אך לא כולנו מבינים עד כמה הם חשובים ומה אנחנו צריכים לעשות על מנת להגן זכויותינו.
לפרטים נוספים אודות עו"ד לואי זרייק לחצו כאן
שני הדברים החשובים והעיקריים שנלווים לשכר הם התנאים הסוציאליים המשולמים במהלך קיומם של יחסי העבודה או מייד לאחר סיומם והשני הביטוח הפנסיוני שהעובד מבוטח בו במקום העבודה. כבר עתה נציין כי אלה אינם כל הדברים החשובים שהרי בטיחות מקום העבודה והיחס ההוגן של המעסיק כלפי עובדיו הם אלמנט חשוב ביותר בהחלטה איזה מקום עבודה לבחור אך אלמנטים אלה אינם חלק ממאמרי זה.
דיני העבודה בישראל בנויים על מנת לייצר הגנה לעובד ולזכויות הבסיס שלו, הגנה מכח היותו עובד או מכח היותו עובד בענף זה או אחר או אצל מעסיק זה או אחר. מבלי שעובד עושה משהו, מבלי שהוא דורש זכות כלשהי, באופן אוטומטי, העובד הופך להיות זכאי לכל מיני זכויות שמקור הזכות להם הוא החוק או צו הרחבה/הסכם קיבוצי וכו'.
ברוב המקרים, העובדים אינם יוצרים זכויות, אלא שהזכויות קיימות מכח היותם עובדים או מכח היותם של עובדים בענף מסוים אצל מעסיק ספציפי, זכויות אלו נקראות הזכויות הקוגנטיות.
הקטגוריה השנייה שהנה התנאים הסוציאליים הנלווים לשכר המשולם לעובד בזכות היותו עובד כגון חופשה שנתית, דמי מחלה, הבראה, ביגוד, ובמובן מסוים קרן השתלמות וכדו' משולמת לעובד והעובד חש בחשיבותה במהלך תקופת עבודתו והיא הופכת להיות קריטית במקרה של מחלת העובד או בן משפחתו, חופשה או צורך נוסף לכסף (דמי הבראה).
הקטגוריה השלישית, שהיא למעשה ההפרשות של העובד והמעביד לקופת הגמל. הזכות להפרשה לקופת גמל איננה זכות שקיימת עפ"י חוק אלא זכות שמקורה צוו הרחבה כללי לאחר שלאורך כל התקופה מאז המדינה עד שנת 2008 הזכות המחיייבת לבטח את העובד בביטוח בקופת גמל הייתה מכח צווי הרחבה והסכמים קיבוציים ענפיים.
לאורך עשרות שנים, הביטוח הפנסיוני כלל ביטוח פנסיית זקנה ובנוסף ביטוח אובדן כושר עבודה ושאירים. זה לא היה מקרי כי ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה חייבו את המעסיקים להכליל את רכיבי ביטוח אובדן כושר העבודה והשאירים בתוך כל חבילה פנסיונית.
כאשר מדובר בקרן פנסיה, ביטוח הנכות והשאירים הם מובנים בביטוח אך חבילות הביטוח האחרות (ביטוח מנהלים) אינן מכילות את הביטוחים האמורים ויש ובצע ביטוח נוסף על כך.
הלכה למעשה, הביטוח הקיים אצל עובדי המדינה (שהיא חבילת ביטוח משוכללת) כולל בהפרשה לקרן פנסיה 7.5% מהשכר תגמולים מעסיק אילו העובד מפריש 7% וכשמדובר בביטוח מנהלים ההפרשה כוללת מלוא פיצויי הפיטורים 8 ושליש אחוז והמעסיק מפריש בנוסף ל 6.5% המחויב בהם מכח הצוו הכללי סך השווה ל 2.5% לביטוח אובדן כושר עבודה.
מאחר וחבילה זו איננה כלולה בצו ההרחבה בדבר ההפרשה לפנסיית חובה, הבטחת אובדן כושר עבודה ושאירים מתבצעת בביטוח המנהלים על חשבון ההפרשות לחברת הביטוח ובסופו של דבר פוגעת בחסכון הפנסיוני. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים ( קופות גמל התשס"ה- 2005 ) (להלן: החוק) מעניק לעובד הזכות לבחור בקופת הגמל שהוא מעוניין בה ושמתאימה לו, בכך חוק זה משחרר את העובד לחלוטין מכל מחויבות לביטוח פנסיוני בקופה זו או אחרת שהמעסיק מעוניין בה או מקופה שהצדדים להסכם קיבוצי הסכימו לבטח באמצעותה.
למעשה, נוצר פרדוקס בין זכות העובד לבחור בחבילה הפנסיונית המתאימה לו והמעוניין בה לעומת צווי ההרחבה המורים למעסיק לבטח את העובדים בביטוח אובדן כושר עבודה ושאירים.
השינוי המהותי היה בפסק דין של בית הדין הארצי (ע"ע 5 7243-10-15 ליליאן לנדסבר- נ' גל- רוב יועצים בע"מ) אשר התייחס בעיקרו בקביעה כי אין חובה על המעסיק לבטח את העובד בביטוח אובדן כושר עבודה, אלא אם האחרון ביקש זאת. כך, לעובד זכות בחירה מוחלטת מחד ואחריות מאידך על רכיבי הביטוח שהוא בוחר לרכוש, כאשר זכות הבחירה דנן גוברת על הנחיות צווי ההרחבה.
למעשה, בית הדין הארצי היה אמור לבחור בין הוראת החוק ברורה וחד משמעית שמעניקה לעובד את זכות הבחירה המלאה של קופת הגמל המתאימה לו עם כל המשתמע מכך ועם כל הסיכון הכרוך בכך לעומת הוראה בצוו הרחבה הכופה את רצון הצדדים להסכמים הקיבוציים על העובדים והמעסיקים והמחייבת את המעסיקים להתערב בביטוח הפנסיוני שבוחר העובד ולאלץ אותו לעשות ביטוח נכות ושאירים. המצב היום הוא כאשר עובדים מגיעים למקום עבודה חדש עם חבילה פנסיונית ממקום עבודה קודם, המעסיק מחויב להמשיך את אותה חבילה של עובד, אולם באם נאמץ את המסלול של צוו ההרחבה, כאשר המעסיק מחויב לבטח את עובדיו בביטוח נכות ושאירים, המעסיק מורשה להתערב בביטוח והנטל על המעסיק הופך להיות די כבד.
נראה לכאורה כי בחירתו של בית הדין הארצי בנסיבות העניין היא די הגיונית אך ללא ספק היא מטילה על העובדים חובה להיות ערניים, והאמרה התמידית הכללית שמשתמשים בה העובדים, שהם לא יודעים באיזה קופה הם בחרו וכי המעסיק אמר להם כבר איננה מסייעת להם מפני שעפ"י סעיף 20 לחוק קופות הגמל הנ"ל מאפשר לכל עובד לשנות בכל רגע קופת גמל ולעזוב את הקופה שהיה מבוטח בה מבלי שהמעסיק אפילו ידע על כך.
עינינו רואות כי במקרים רבים עובדים מוצאים את עצמם מחוסרי פרנסה (למעט הביטוח הלאומי) רק מפני שהם לא היו ערניים לגבי החבילה הפנסיונית שהם בוחרים ובכך זה יכול להיות די טרגי.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il