הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה שהגיש עו"ד דוד בר חוה בשם עובד בניין, נתין זר מאריתריאה, וקבע שחברת פרץ בוני הנגב העסיקה אותו יחד עם 2 חברות כ"א, וביחד הן פגעו בזכויותיו. בפסק הדין נקבע כי העובד יפוצה ב-42 אלף שקל והחברות תשלמנה שכר טרחה בגובה 1,000 שקל לעורך דינו. פסק הדין של השופטת שרון אלקיים מותח ביקורת חריפה על התנהלות החברות, ובפרט על חברת פרץ בוני הנגב, על ההתקשרות ביניהן במטרה לחמוק מתשלום מלוא זכויותיו של העובד.
למרות שהעסקתו של העובד, לכאורה, הייתה דרך חברות כוח אדם, חויבה פרץ בוני הנגב חיוב מלא. "בשים לב למכלול נסיבות ההעסקה שהוכחו בפני נקבע, כי פרץ בוני הנגב לא טרחה לוודא שהחברה הקבלנית עומדת בחובותיה על פי דין כמעסיקה של התובע", כתבה השופטת והוסיפה: "התקשרות בין הנתבעות פגעה בזכויות המגן הבסיסיות של התובע".
לפרטים נוספים אודות עו"ד דוד בר חוה לחצו כאן
התובע, נתין אריתריאה, הוצב באתר בנייה של פרץ בוני הנגב, בפרויקט "לב הפארק" בשכונת הציפורים בעיר מודיעין. בתביעתו, שהוגשה באמצעות עו"ד דוד בר חוה, הוא טען כי יש לחייב את חברת הבנייה, ושתי חברות כוח אדם קבלניות, קוליצ'ב ויאצ'סלב ונוף גד עבודות קבלניות בתשלום זכויות מכוח משפט העבודה.
עו"ד בר חוה טען, כי יש לראות את הנתבעות חבות ביחד ולחוד בסכום התביעה כלפיו מכוח דוקטרינת מעסיקים במשותף. עוד טען התובע, כי גם אם טענתו לדוקטרינת מעסיקים במשותף לא תתקבל הרי שיש לחייב גם את פרץ בוני הנגב מן הטעם שזו לא פיקחה על החברה הקבלנית. מה גם, שהיה עליה לקלוט את התובע לעבודה באופן ישיר לאחר 9 חודשי עבודה מכוח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
לטענת פרץ בוני הנגב, היא התקשרה עם חברת כוח אדם לצורך קבלת שירותים קבלניים בענף הבנייה באופן אותנטי. התובע אכן עבד בחצריה, אך כל פועלו היה מטעם חברת כוח האדם, ואין לחייבת את מזמינות השירות, כלומר אותה.
לטענת חברת נוף גד, היא לא העסיקה את התובע מעולם. לשיטתה, היא סיפקה לפרץ בוני הנגב שירותים בתחום הבנייה, אך בין בכך כדי להשליך על יחסי העבודה בינה לבין התובע. על כן טענה החברה כי יש להורות על סילוק התביעה נגדה על הסף. נגד חברת קבלן נוספת נפתחו הליכי חדלות פירעון ולאחר מכן עוכבו ההליכים נגדה.
השופטת אלקיים התבקשה לקבוע האם יש לראות בנתבעות כמעסיקות במשותף של התובע. זאת, לאחר שהתובע טען כי השלוש העסיקו אותו במשותף וכי הוא נרשם באופן פורמלי כעובד של חברת כוח אדם, אך בפועל עבד בחצרי פרץ בוני הנגב וקיבל הוראות ממנהליה ועובדיה. "ההתקשרות בין הנתבעות", כך טען בא כוחו, עו"ד בר חוה, "נעשתה אך ורק על מנת להתחמק מתשלומים להם הוא זכאי. כמו כן, פרץ בוני הנגב התרשלה בפיקוח על חברת כוח האדם". מנגד טענה פרץ בוני הנגב כי היא לא הייתה מעסיקתו וכי הוא עבד בפרויקט מטעם החברה הקבלנית.
על פי פסק דינה של השופטת אלקיים, תבניות העסקה משולשות נדונו פעמים רבות בפסיקת ביה"ד הארצי והעיקרון הבסיסי שנקבע הוא כי זהות המעסיק תיקבע על ידי בחינה מהותית של מערכת היחדים בין הצדדים. במקרים אלה של העסקה משולשת נדרש בין הדין לדון בשאלה מי המעסיק האותנטי של העובד כאשר הפסיקה יוצרת הבחנה בין "מיקור חוץ אותנטי" ולגיטימי, לבין "התקשרות משולשת" בלתי לגיטימית.
"לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני ולטענות הצדדים", כתבה השופטת בפסק הדין, "הגעתי לכלל מסקנה כי יש לראות ב-3 החברו כמעסיקות במשותף של התובע".
בפסק הדין מותח בית הדין ביקורת חריפה על חברת פרץ בוני הנגב. "בשים לב למכלול נסיבות ההעסקה שהוכחו בפני", כך לשון פסק הדין, "נקבע כי פרץ בוני הנגב לא טרחה לוודא שהחברה הקבלנית עומדת בחובותיה על פי דין כמעסיקה של התובע. התקשרות בין הנתבעות פגעה בזכויות המגן הבסיסיות של התובע ולפיכך ועל יסוד מבחני העזק שנקבעו בפסיקה, אני קובעת כי לפני הסדר פיקטיבי בין הנתבעות אשר מטרתו התחמקות ממחויבויות המעסיק, וכי מיקור החוץ במקרה זה לא היה אותנטי ולגיטימי. מכך מתחייב לראות את 3 הנתבעות כמעסיקות במשותף".
פסק הדין של השופטת אלקיים מצא כי זכויות רבות של העובד לא מומשו. בין היתר, כך נקבע, לא קיבל העובד את הזכויות המגיעות לו בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין, לא נמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו ולא שולמו לו זכויות סוציאליות כמו הפשות פנסייה, פיצויי פיטורים דמי חגים והבראה וכו'.
אך מעבר לכך, קובע בית הדין כי תלושי השכר בעניינו של העובד היו פיקטיביים. "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול הראיות שהוצגו לפני", כתבה השופטת, "הגעתי לכלל מסקנה כי תלושי השכר שהונפקו לתובע אינם משקפים נתוני אמת". עוד צוין כי לא הופרשו לעובד כספים לקרן פנסיה ומתלושי השכר עולה כי לא בוצעו הפרשות לפיקדון עובדים זרים.
בסיכומו של דבר ישלמו הנתבעות פיצויים לעובד בגובה 36 אלף שקל. סכום זה כולל פיצוי, בין השאר, על אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו, פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות עבור תגמולי מעסיק ועבור פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי חגים והבראה.
לצפייה בפסק הדין לחצו כאן
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד דוד בר חוה לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).