הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
בית הדין הרבני בתל אביב קיבל בקשתה של אישה לסעד זמני של שמירה על מצב קיים, שדרשה לחייב את בעלה להמשיך בתשלום אחזקת הבית והילדים, ביחד איתה ובדיוק כפי שהיה עד לאותו מועד, אף שהחליט להיפרד ולעזוב את דירתם המשותפת. הדיין, הרב צבי בן יעקב, קבע בהחלטתו כי במצב שבו עדיין בני הזוג נשואים יש לשמור בתקופת עיכוב ההליכים במסגרת תיק יישוב הסכסוך שנפתח על המצב הקיים. בית הדין קיבל את עמדתה של עו"ד סיון אלה-לוי בשם האישה, ואסר על הבעל לחסום או להגביל את חשבון הבנק המשותף ולהמשיך להפקיד בחשבון המשותף בדיוק את אותם הסכומים שהפקיד קודם לכן.
לפרטים נוספים אודות עו"ד סיון אלה לוי לחצו כאן
בני הזוג, המתגוררים במרכז הארץ, נישאו לפני כעשור ולהם שני ילדים קטנים. לאחרונה התגלע סכסוך בין הצדדים ובחודש שעבר הודיע הבעל כי הוא מתכוון לעזוב את הדירה. במהלך שנות נישואיהם, הפקידו בני הזוג מדי חודש 20 אלף שקל לחשבון בנק משותף שלהם, חשבון בנק שנועד כולו לתשלום הוצאות הבית, שכירות, הוצאות ילדים וכן הלאה.
בעקבות הודעתו של הבעל על כוונתו לעזוב, פתחה האישה, באמצעות עו"ד סיון אלה-לוי, בהליך לישוב סכסוך ובבקשה דחופה שהגישה למתן סעד זמני לשמירה על המצב הקיים בטענה כי המשיב עשוי לעזוב את הבית ועשוי להגביל את חשבון הבנק של הצדדים, כך שכל הוצאות הבית יפלו עליה, הוראות קבע והתחייבויות למשק הבית המשותף לא יכובדו על ידי הבנק.
לשיטתה של האישה, הבעל החליט לעזוב "באופן חד צדדי" וכי הוא "מסרב להמשיך בהתנהלות הכלכלית אשר הייתה נהוגה עד כה ומעוניין להתנער מחלקו בחיובי שכר הדירה והאחזקה הגבוהים, לרבות הוצאות הילדים המשותפים, באופן שעלול להביא להיעדר כל יכולת כלכלית מצדה של האישה לשאת בכלל התשלומים החודשיים בעצמה לבד".
עוד נאמר בבקשה, כי הבעל ציין כי בדעתו לפעול בהתאם להסכם הממון בין הצדדים. "יודגש", כך כתבה עו"ד אלה-לוי, "כי ההסכם מתייחס למצב של גירושין והצדדים הינם נשואים ולא הוגשה כל בקשה לגירושין. הסכם הממון לא מתייחס למצב בו אחד הצדדים עוזב את הבית ולאופן חלוקת ההוצאות נכון למועד העזיבה... המשמעות היא כי המשיב יותיר את המבקשת לשאת בכל הוצאות התא המשפחתי לבדה".
בתגובה לבקשה טען הבעל כי ישנה סיבה מוצדקת לעזיבתו את הבית ואף הציע לאישה כי היא תעזוב במקומו. אולם, בית הדין הרבני הדגיש כי סיבת הפרידה אינה רלוונטית להליך יישוב הסכסוך ואינה פוטרת אותו מחובותיו. "העובדה", כתב הדיין בהחלטתו, "שהחליט מיוזמתו לעזוב את הבית, אין זה פוטר אותו מחובותיו, גם אם טעמי העזיבה מוצדקים, ובהליך זה אין לכך נפקות, בין השאר מהטעם שאין בהליך זה צורך לברר האם עזיבתו מוצדקת אם לאו. האם העובדה שאין הוא והמבקשת ישנים בחדר אחד, מהווה סיבה מוצדקת? אין לך נפקות בהליך שבפנינו. מטרת הליך שמירת המצב הקיים. צילום המצב הכלכלי, כפי שהיה בטרם הקפאת ההליכים המשפטיים".
עוד ציין הדיין כי גם ההצעה לאשה לעזוב את הדירה, אינה רלוונטית. "ישנה גם הצעה אחרת", הוסיף, "שהמשיב יישאר בדירה יחד עם המבקשת וילדיו. למיטב ידיעתי והבנתי, איש לא גירש את המשיב מהדירה, בוודאי לא ניתן צו כזה, כך שהוא יכול להמשיך ולהתגורר עם המבקשת והילדים באותה הדירה".
בהחלטת בית הדין נאסר על מהצדדים לחסום או להגביל את חשבון הבנק המשותף והשניים חויבו להמשיך ולהפקיד כספים בחשבון המשותף כפי שהיה בשנות הנישואין לשם כיסוי כלל הוצאות הבית והילדים וזאת ללא הגבלת זמן ועד שתינתן החלטה אחרת.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).