הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
סיפור הדירה של הדר מוכתר, שנרכשה בכספיו של אביה אך נרשמה על שמה, מעלה סוגיות משפטיות בנושאי מיסוי מקרקעין, אבל לי הוא דווקא הזכיר סיפור דומה עם שאלה משפטית שונה לחלוטין.
רונן ומיטל (שמות בדויים) הם זוג צעיר, יש להם שני ילדים קטנים. הם עובדים קשה, מתפרנסים יפה וכנראה לא הייתם שומעים עליהם אלמלא מתנה שהעניקו לבתם הקטינה, אשר כמעט עלתה להם בהפסד של לא מעט כסף.
לפני מספר שנים נמכר הסטארט אפ בו עבדה מיטל ולרונן השתחררה איזו קרן, השניים זיהו פוטנציאל בפרויקט קבלני ורכשו שתי דירות. את הדירות רשמו (בהתאם לאישור שקיבלו מבית המשפט) על שם ילדיהם הקטינים. דירה על כל ילד.
מספר שנים לאחר מכן רצו רונן ומיטל למכור את הדירה שהיתה רשומה על שם יעלה (שם בדוי) בתם הקטינה, ולהחזיר את הכסף שיתקבל לתא המשפחתי, אבל בית המשפט לא אישר את בקשתם וקבע כי הם יכולים למכור את הדירה רק בתנאי שהכסף שיתקבל מהמכירה יובטח לטובת הילדה.
אלא, שסעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“20. פעולות טעונות אישור בית-המשפט
לפרטים נוספים אודות עו"ד רן רוט לחצו כאן
ואלה הפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלי שבית-המשפט אישרן מראש:
(1) העברה, שיעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה;
משרד האפוטרופוס הכללי התנגד לבקשה וטען כי בית המשפט אישר בזמנו להורים לרכוש מכספיהם את הדירה עבור הקטינה, בכפוף לרישום מלוא הזכויות על שמה ושלא תישא בהוצאות ובתשלומים. לגישתם, ההורים העניקו את הדירה במתנה, והבקשה למכור את הדירה אינה עולה בקנה אחד עם טובתה של הקטינה.
רונן ומיטל טענו כי רכשו את הדירה לצורך השקעת כספי התא המשפחתי בנדל"ן, ולא מתוך כוונה לתת מתנה ליעלה. הם גם הסבירו כי לא נחתם כל הסכם מתנה בינם לבין בתם ובכלל יש צורך לממש את הדירה כדי להזרים כספים לעסק המשפחתי, כדי לחזק את התא המשפחתי מבחינה כלכלית וכדי להשביח את הנכס. "יעלה בסה"כ בת 13. זה לא שנתנו לה דובי ועכשיו אנחנו לוקחים לה אותו ופוגעים בה. זה לא שאנחנו מתכוונים לקחת את הכסף עכשיו ולבזבז אותו על עצמנו, הרי כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים עבורה ועבור אחיה. זה רק נכון יותר מבחינה כלכלית. גם הערך של הדירה עלה מאוד מאז שרכשנו אותה ואנחנו זקוקים לכסף כדי להשקיע אותו בנכס שיהיה בסופו של דבר ריווחי יותר עבורה".
בנוסף, הציעו רונן ומיטל לביהמ"ש שתוכנית החיסכון שפתחו על שמה של הקטינה על סך כ-1.3 מיליון שקל תשועבד לטובת הבטחת התמורה שתתקבל מכירת הדירה, עד שירכשו דירה חלופית תמורתה.
בית המשפט דחה את הטענה לפיה רכשו את הדירה לצורך השקעת כספי המשפחה בנדל"ן וכי לא מדובר במתנה, וציין כי בבקשה לרכישת הדירה כתבו רונן ומיטל במפורש כי הם מעוניינים לרכוש עבור יעלה דירה בפרויקט. בנוסף, דחה בית המשפט את הצעת השניים לשעבד את תוכנית החיסכון של יעלה, וצוין כי ברור שאין במנגנון זה כדי להבטיח את נכסיה.
בסיכומו של דבר אישר בית המשפט לרונן ומיטל למכור את הדירה בכפוף לכך שעל יעלה לא יחולו חיובים כספיים בגלל המכירה וכי מיטל ורונן ישקיעו מיד את כספי התמורה בתוכנית חיסכון שתירשם על שם יעלה. הוא הבהיר כי ככל שההורים ירצו לרכוש מהתמורה דירה חלופית על שם הקטינה, עליהם להגיש בקשה מתאימה לאישור בית המשפט.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד רן רוט לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).