בית המשפט העליון בדעת רוב הותיר על כנו את מרבית הקביעות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, וקבע כי יופחת ב-65,000 ש"ח ל-195,000 ש"ח. בד בבד, נותרה על כנה הקביעה בדבר תשלום נוסף של 50,000 ש"ח כשכ"ט עו"ד למרצה, ונותרו על כנן הקביעות הקשות של בית המשפט המחוזי על כנן ביחס לסטודנטית, לרבות ביחס לכוונתה לפגוע במרצה
הסיפור וערעורה של הסטודנטית דאז פרשה מסועפת, שהחלה בין כתלי בית ספר למשפטים, במסגרת קורס לדיני נזיקין. המשיב לערעור עורך דין, ד"ר למשפטים ומרצה בתחומו, העביר הרצאה שבמהלכה התייחס המשיב לפסק דין שבו נדונה השאלה אם הכינוי (הנפסד) 'כּוּסית' עולה כדי הטרדה מינית; ובחלקו האחר של השיעור, התייחס לשאלת האחריות הנזיקית, בכל הנוגע לניתוחים קוסמטיים בגופן של נשים.
הסטודנטית שטענה, כי נפגעה מהתבטאויותיו של המרצה במהלך השיעור, ופנתה בתלונה לראש בית הספר למשפטים, וכן לממונה על הטרדות מיניות במוסד האקדמי. לאחר מספר בירורים, הוחלט לדחות את תלונותיה השונות. המערערת לא השלימה עם דחיית התלונה, ופתחה במלחמת חורמה נגד המרצה בכמה חזיתות. בין היתר, הגישה תלונה בלשכת עורכי הדין שנדחתה, תביעה בבית הדין לעבודה, נגד המשיב ומוסד הלימוד, שנדחתה; גם ערעור שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה, נמחק בעקבות המלצת בית הדין.
לצד הליכים אלו, פרסמה המערערת ברשת החברתית פייסבוק, במשך למעלה משנתיים, למעלה מ-20 פרסומים, על אודות טענותיה נגד המרצה, כאשר בחלק מן הפרסומים אף צוין במפורש שמו של המרצה. הסטודנטית לא הסתפקה בכך, והגיעה לשיעורי המשפטים כשהיא לבושה בחולצות שעליהן כיתובים שונים, כדי להביע את מחאתה.
פרסומים נוספים בקשר לפרשה, נעשו באמצעי תקשורת שונים: באתרי חדשות במרשתת, בטלוויזיה וברדיו. לאחר שחש כי באו מים עד נפש, הגיש המרצה תביעת לשון הרע נגד הסטודנטית, בטענה לנזקים שנגרמו לו, עקב הפרסומים שהפיצה על אודות הפרשה. הסטודנטית מצדה, הגישה תביעה שכנגד, נגד המשיב והמוסד האקדמי, בטענה לפגיעה בפרטיות. בדומה ליתר ההליכים המשפטיים שנקטה בהם הסטודנטית, גם התביעה שכנגד שהגישה נדחתה, וכך גם ערעור שהגישה , על פסק הדין שדחה את התביעה. ביום 1.7.2014 הגיש המרצה תביעה נגד הסטודנטית, לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. לצרכי אגרה, העמיד המשיב את סכום התביעה על סך של 600,000 אשר בסופו של דבר פסק לזכותו 55,000 ש"ח. המרצה הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שהגדיל משמעותית את סכום הפיצוי ל-260,000 ש"ח בתוספת 50,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין.
הסטודנטית ערערה לבית המשפט העליון, אשר במסגרת פסק דין מנומק, קבע הלכה (ברוב של שניים נגד אחת), לפיה פרסומים שונים במועדים שונים, כאשר במות הפרסום שונות, ותוכנם שונה יהוו לשון הרע. כך, למשל, פרסום בקבוצות שונות בפייסבוק עשוי להוות פרסום נפרד, ובכך להקים פיצוי נפרד בלשון הרע.
הלכה זו מסמנת את הדרך עבור הערכאות הדיוניות (שלום ומחוזי) ביחס לאופן שבו יש לחשב פיצוי בלשון הרע. בד בבד, נוכח הקביעה כי שניים מהפרסומים נעשו באותה הבמה (חשבון הפייסבוק של הסטודנטית), ובמרחק זמנים קצר זה מזה, ולכן יש לראות בהם כפרסום אחד, ועל כן יש מקום להפחית את הפיצוי ב-65,000 ש"ח.
בסיומם של דברים, הוסיפה השופטת ברק ארז כי "ללא קשר לתוצאה, יש מקום להביע צער על כך שאירוע לימודי הפך לאירוע משפטי. דומה שהכלים הפדגוגיים כשלו כולם. במבט הצופה פני עתיד יש מקום להקדיש מחשבה לכך ש"תאונה" במסגרת לימודים לא תהפוך בהכרח לאירוע שהמרכיב הדומיננטי בו הוא משפטי".
בכך תמה סאגה של כשמונה שנים של הליכים משפטיים שהסתיימו בקביעת הלכה.