הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
כמו כל הזוגות, גם רינת ואריאל (שמות בדויים) היו מאוד מאוהבים בראשית דרכם המשותפת. השניים התגוררו יחד מספר שנים לפני שהחליטו להינשא בנישואים אזרחיים. במהלך השנים האלו, ובטרם נישאו, נרכשה דירה אשר נרשמה על שמה של רינת.
מאחר והשניים נישאו בנישואים אזרחיים הם קיבלו פסק דין הקובע כי הם חיו כידועים בציבור במהלך החמש שנים שקדמו לנישואיהם ונקבעה להם תקופת חיים משותפת לעניין איזון המשאבים.
מטבע הדברים הייתה רינת מאוד נסערת כשנפגשנו "הוא משגע אותי. תביעות, דיונים, ערעורים. לא מצליחה לסיים אתו. עכשיו, אחרי שכבר הוחלט בבית המשפט לענייני משפחה שאין לו זכויות בדירה הוא מגיש ערעור?! הוא מנסה לקבל חצי מהדירה שההורים שלי קנו בכסף שלהם. החצוף הזה טוען שהדירה נרשמה על שמי בלבד כדי שאנחנו נוכל לקבל הלוואה מובטחת משכנתה, תוך הטבות בריבית, כי על שמי לא הייתה רשומה כל דירה אחרת, אבל בעצם הקונים האמיתיים של הדירה הם ההורים שלי, שבחרו לרשום את הנכס על שמי משיקולי מס, כי להם כבר הייתה דירה אחרת שרשומה על שמם".
הבנתי את רינת, כל ההתנהלות מול אריאל לא הייתה קלה בלשון המעטה, הוא החליט לייצג את עצמו בכל ההליכים וכצפוי אחד מהנימוקים שלו בערעור היה שלא הבין את ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
לפרטים נוספים אודות עו"ד רן רוט לחצו כאן
אריאל רצה למעשה להוכיח כוונת שיתוף בדירה שתכליל אותה כחלק מהרכוש המשותף ותהיה חלק מהסדר איזון המשאבים בין השניים.
חזקת השיתוף הינה חזקה משפטית שנקבעה בפסיקה ומסדירה את נושא חלוקת הרכוש בעת גירושין בין בני זוג אשר נישאו לפני 01.01.1974 ואת חלוקת הרכוש בעת פרידה בין ידועים בציבור.
למעשה, קובעת החזקה כי כאשר בני זוג מנהלים יחד אורח חיים תקין, והתנהגותם מגלה מאמץ כלכלי משותף, קמה חזקה שכלל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים הינם בבעלותם המשותפת וכל אחד מהם זכאי ל-50% מכלל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים.
"הוא ממש משקר" המשיכה רינת "הוא טוען שאת התשלום הראשון על הדירה שילמנו מכסף משותף, שעשינו שיפוץ מאסיבי בדירה. ההורים שלי נתנו את הכסף לתשלום הזה, את כל המשכנתא אני משלמת כל חודש מחשבון נפרד שהוא לא קשור אליו, לא עשינו שיפוץ מאסיבי בדירה וגם לא היה צורך כי זו בכלל דירה שלא גרנו בה".
אנחנו כמובן העלנו את כל הטענות בפני בית המשפט כולל הטענה כי העובדה שאריאל בחר לא להיות מיוצג בהליך בבית המשפט למשפחה לא צריכה לשמש "לזכותו" ולהוות סיבה למקצה שיפורים בערעור. במיוחד כשבית המשפט המליץ לו כמה וכמה פעמים לקחת עורך דין.
וכפי שקבע בית המשפט למשפחה, כך נקבע גם בערעור. אריאל לא עמד בנטל להוכיח כוונת שיתוף בדירה ותביעתו להכליל אותה באיזון המשאבים נדחתה. בית המשפט גם ציין כי הניסיון של אריאל לטעון שלא הבין את אופן ניהול התביעה בבית המשפט למשפחה לא משכנע.
המקרה של רינת היה מקרה מובהק מאוד, ויתכן שגם אם אריאל היה מיוצג הוא לא היה מגיע לתוצאה טובה יותר. אבל, קבלו עצה חינם מבית המשפט וממני – אל תהיו עורכי הדין של עצמכם.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד רן רוט לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).