הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
בצה"ל מאמינים ש"קשה באימונים קל בקרב" תפיסת עולם שמלווה את רוב כוחות הבטחון בישראל, מוסד, שב"כ, משטרת ישראל וגם השב"ס, כל הגופים שואפים למצוינות ומצוינות משיגים רק כשממש מדמים את החיים האמיתיים, כך אחת לאיזה זמן מתכנסים כל הקודקודים כדי לקבל תצוגת תכלית למה שהכוחות שלהם יודעים ומסוגלים לעשות.
"אני לא רציתי להיות שם אילן" אמר לי אמיר ראש צוות כלבנים ביחידת נחשון, יחידת המבצעים של שירותי הסוהר, "הפעילו עלי לחץ משוגע, בחיי שהכריחו אותי, אני כלבן אילן, כלבן" הוא נשך את שפתיו.
היה קשה לדובב אותו, ומקריאת כתב האישום עלתה תמונה עגומה של רשלנות איומה, אמיר פצע קצינה כשזרק רימון הלם לא תקני במקום רימון רעש.
"תרגולת מבצעית זה לא הצגה עם קהל כאילו אנחנו מופע ראווה של יום העצמאות" הוא קיטר, ובכנות הבנתי את התסכול שלו, הלחץ הזה שמופעל על לוחם, ולא משנה באיזה גוף מדובר הוא לחץ אדיר, בטח כשמדובר בתרגולת מול הסגל הפיקודי והרבה יותר כשמדובר בעשרות חיילים וחיילות במסגרת "יום חשיפה".
הגדרת המשימה של אמיר היתה יחסית פשוטה - חלקו בתצוגה היה לפרוץ דלת, לזרוק שני רימונים (עשן ו״פלאש באנג) לירות ברובה אויר ולביים אסיר שהותקף וננשך על ידי כלב והוא זה שזרק את הרימון, איכשהו זה נגמר בפציעה קשה של קצינה צעירה, במקום רימון "פלאש באנג" נזרק במהלך התצוגה, כתוצאה ממחדלי הנאשמים, רימון יד הלם לא תקני, אשר היה בעבר בשימוש כוחות הביטחון והוצא משימוש מבצעי בשל מאפייניו המסוכנים.
בכתב האישום צויין כי כתוצאה מהשלכת רימון בתצוגה עפו רסיסיו בעוצמה אל הקהל וחלק מהם פגעו בפניה של קצינת צה״ל, והיא נפצעה באורח קשה.
"אני ראיתי את הפרצוף שלה נקרע, הריח של הפיצוץ משחק לי באף כבר שבועות, כל רעש קטן מקפיץ אותי, לא היה לי מושג שהרימון הזה עושה משהו לגמרי אחר ממה שאמרו לי שהוא יעשה, אם הייתי יודע בחיים לא הייתי מושך את הנצרה" הוא משך באפו, קשה להאשים אותו חשבתי בזמן שהתעמקתי במעט הראיות שהיו מולי, מי אשם היד שלוחצת על ההדק או מי שהחליף את המחסנית מסרק לתחמושת חיה? זו השאלה שהעסיקה אותי.
האם ראש צוות כלבנים אמור לדעת כיצד יפעל רימון ולהטיל ספק באמירות של הממונים עליו? זו השאלה שהצגתי לשופט בית משפט השלום דאז בכפר סבא, מיכאל קרשן, זו שאלה כמעט פילוסופית כשמדובר בתיקים של פגיעה במסגרת תאונת אימונים או תאונה מבצעית, יש מעט מקום לפילוסופיה אך השופט הקשיב וקיבל את טענתי "הנאשם אמנם נמצא אחראי לעבירה של חבלה ברשלנות, אך בצדק נטען לגביו כי אחריותו לתאונה הקשה היא הנמוכה ביותר, אף על פי שידו היא שזרקה את הרימון שרסיסיו פגעו בפניה של הנפגעת.
זאת משום שבנסיבות העניין לא הייתה לו יכולת אפקטיבית להתנגד ללחצי מפקדיו כי ישתתף בתצוגת התכלית למרות שלא נכח בתרגולת, ולמעשה רשלנותו התמצתה בכך שלא הפסיק את פעילותו במסגרת התצוגה לאחר שהבחין בכך שהרימון שנתבקש להשליך אינו מוכר לו. בהתחשב במקומו של נאשם זה בהירארכיית הפיקוד של התצוגה בהחלט דומה כי רשלנותו הייתה נמוכה במיוחד", כתב השופט קרשן שכאמור הסתפק באי הרשעה של"צ בלבד ופיצוי של 5,000 שקלים לנפגעת.
כב' השופט קרשן קיבל את דברי, וגזר על אמיר רק 160 שעות לתועלת הציבור, אבל את הנזק ההיקפי זה שנגרם לפניה של הקצינה הצעירה וזה שקרע לגזרים את נפשו של אמיר לא יצליח איש להסדיר, לא בפיצוי, לא בעונש ולא באמירה.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).