הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
לאחרונה דן בית המשפט העליון, מפי השופט י' אלרון, בערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, על פיה ביטל בית המשפט המחוזי מרכז את צו התפיסה הזמני שהוצא בעניינה של נאשמת עם הגשת כתב האישום נגדה.
כנגד הנאשמת, אשר שימשה בתקופת הרלוונטית לכתב האישום כסמנכ"לית כספים וחברת הנהלה בחברת אלבר, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז, על פיו פעלה נאשמת ביחד עם אחרים לייבא 1,828 כלי רכב לישראל מארצות הברית בכוונה להונות את רשות המיסים ומשרד התחבורה, במטרה לעקוף את הגבלות הייבוא. לצורך זה נעשה שימוש בחשבונות מכר מזויפים, תעודות מקור כוזבות, ונמסרו ידיעות כוזבות לרשות המיסים, וכן לאור כך רישיונות היבוא התקבלו במרמה, וחשבונות המכר המזויפים הזכויות בהם הם בבחינת רכוש אסור בהתאם לחוק איסור הלבנת הון.
בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד הנאשמת, הגישה המדינה בקשה לחילוט רכוש ובקשה למתן צו זמני ברכוש. על פי הבקשה נתפסו ברישום כספי קופות הגמל וקרן ההשתלמות של הנאשמת בסך 2.2 מיליון ₪.
לשם השלמת התמונה, היקף הלבנת ההון המיוחס לנאשמת ביחד עם אחרים, בכתב אישום רחב היקף, המונה כתשעה אישומים – שמתוכם שניים בלבד מיוחסים לנאשמת – הינו כ – 400 מיליון ₪.
בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי מרכז, נקבע כי "מוצדק לבטל את הצו הזמני – חלוף הזמן, שכבר עבר ועוד יעבור; ממשות הפגיעה במשיבה (הנאשמת); סיכון נמוך לסיכולו של חילוט בתום ההליך, אם תורשע המשיבה (הנאשמת); ומידת הריסון שבה נוקטים בתי המשפט לעניין רכוש כשר שמתבקש חילוטו."
עורך הדין שקלאר מסביר כי חוק איסור הלבנת הון קובע כי ניתן לחלט רכוש "כשר", היינו רכוש וכספים שאינם קשורים לעבירה, באמצעות "חילוט בשווי העבירה".
לאור קביעתו של בית המשפט המחוזי מרכז, וביטול צו התפיסה, הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע כי "התפיסה המקובלת היא כי אפשרות החילוט משרתת שתי תכליות: האחת, הרתעתית – במטרה למנוע מצב בו חוטא יצא נשכר ממעשה העבירה, ולפגוע בתמריץ העיקרי לביצוע העבירה ובבסיס המימון של העבריין; השניה, בעלת אופי קנייני – להוציא מידיו של העבריין רכוש שאינו שייך לו ואינו מוחזק בידיו כדין משהושג בעבירה."
כמו כן, בדיון שנערך בבית המשפט העליון, טענה המדינה כי " בשלב זה היקף החילוט האפשרי הוא בגובה 400 מיליון ש"ח – מרחק רב מאוד. יוזכר, כי על בסיס הנחה זו נטען שחלקו של הרכוש שנתפס אצל המשיבה מכלל הרכוש בו בוצעו העבירות הוא 0.5% ולכן "מזערי".
בית המשפט העליון לא קיבל את טענת המדינה, שהוצגה לעיל וקבע כי "כלי החילוט רב עוצמה ורב חשיבות. יש לעשות בו שימוש נחוש ומושכל במסגרת הלחימה בפשיעה. אולם, גם לכלי זה יש גבולות וחשוב להציבם ולעצבם בפסיקה. אין דינו של מי שהחלק המיוחס לו בעבירות קטן ושולי, ואיני קובע כי כך במקרה שלפנינו, כדינו של מי שחלקו בעבירות הוא העיקרי ואשר נהנה מפירות ביצוען באופן בלעדי. אם לא נבחין בין המקרים, ואם נאמץ את גישת המדינה, אנו עלולים להגיע לתוצאה מרחיקת לכת שבה מבוקש, בגדר צו זמני, לתפוס סכומי עתק מכספם של מי שלא קיבלו לידם מתקבולי העבירה וחלקם בעבירה שולי ביותר."
וגם נקבע כי "יש שיאמרו כי למעט ביחס לנאשמים בעלי משאבים כלכליים יוצאי דופן, עצם הטענה המוטחת בפני חשוד או נאשם בדבר קיומה של אפשרות תיאורטית לחלט מאות מיליוני ש"ח מרכושו, יש בה כדי להרתיעו מפני המשך עמידה על חפותו. לא כל שכן, אם מדובר במקרה שבו נאשם לא הרוויח דבר באופן ישיר מביצוע העבירות; כאשר חלקו בעבירות קטן ואולי אף שולי ביחס ליתר המעורבים; ואם מדובר בסכומים גבוהים במיוחד ובד בבד בנאשם אשר משאביו הכלכליים אינם רבים. בכך עלול "להפליג" כלי החילוט למחוזות רחוקים, אשר הקשר בינם לבין התכליות שבבסיסו – הולך ונחלש. הנה אנו מתרחקים מ"הוצאת בלעו של גזלן מפיו", וצועדים לעבר מחוזות ההרתעה. לא הרתעה מפני ביצוע עבירות, אלא הרתעה מפני המשך ניהול ההליך הפלילי."
ואולם, על אף דברים אלה שנאמרו על ידי שופט בית המשפט העליון י' אלרון, קבע השופט כי לאור העובדה שלא הוצג נזק משמעותי שיגרם לנאשמת, בהמשך תפיסת הרכוש, ולאור העובדה כי חלקו של הרכוש התפוס הינו 0.5% מסך היקף העבירות שביצעו כל הנאשמים, צו התפיסה הינו מידתי ולכן ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, והשאיר את צו התפיסה על כנו.
עורך דין יעקב שקלאר, מומחה לעבירות צווארון לבן והלבנת הון, מסביר כי השופט אלרון קבע עיקרון חשוב, על פיו יש להמנע מנקיטת צו תפיסה וחילוט כנגד מי שלא "הרוויחו" מהלבנת הון, וכאשר הרכוש שנתפס אינו כספי עבירה באופן ישיר. אלא שלמרות הביקורת שמתח השופט על הפרקליטות, בבקשות כגון דא, אין אפשרות מעשית לשחרר כספים תפוסים, כל עוד המדינה "חוששת" מפגיעה בחילוט עתידי, הגם שחילוט זה יכול להתקיים רק לאחר שנגזר דינו של נאשם בהליך פלילי, ובתיקים כגון דא ההליך הפלילי יכול להימשך שנים רבות. "עוצמת המדינה בעבירות הלבנת הון הינה עצומה ולא מידתית" מסביר עו"ד שקלאר, "הרי ברור שהמדינה תטען כי היקף הכספים התפוסים הינו נמוך משמעותית מהיקף הכספים שבהם נעברה העבירה. אלא שעתה נקבע שיש קשר ישיר בין המוכנות של השופט לתת צו תפיסה, לבית עוצמת ההנאה שהפיק העברין מהעבירה, וזה חשוב לתיקים הבאים."
"הצעד הבא שנדרש", מסביר שקלאר, "הוא תיקון חקיקה, הקובע כי לא יתפסו אלא כספי עבירה, כמקובל בתיקי סמים ועבירות רכוש אחרות. רק כך ישמרו זכויות הפרט האזרחיות.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).