הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
עו"ד עידן בן-יעקב
הכותב הוא עו"ד במשרד בן-יעקב, המתמחה בניהול הון משפחתי, נדל"ן וסייבר
מדובר בפרשה שכונתה "משחקי הכס" של המגזר החרדי, כאשר לאחר פטירת האדמו"ר המנוח הקהילה התפצלה לשלוש חצרות: ירושלים, בני ברק ולונדון. הבן הקטן, האדמו"ר מבני ברק וחצרו, הציגו לציבור מסמכים כצוואתו, שלפיהם הוא אמור להיות האדמו"ר היחיד. זאת בניגוד גמור למקובל במשפחה ובעולם החרדי-חסידי (ואף לפי הפרסומים – צוואתו והנחייתו "הקודמת" של האדמו"ר שנפטר שקבע ששלושת בניו יהיו לאדמו"רים כל אחד בחצרו שלו).
ליצירת קשר עם משרד בן-יעקב לחצו כאן
מנגד, יתרת בני המשפחה התכחשו לצוואות אלה וטענו שאינם משקפים את רצונו של האדמו"ר המנוח, ולאחרונה הגישה הרבנית אלמנת האדמו"ר את תגובתה הפורמלית לרשם הירושות, במסמך התנגדות שחלקים ממנו פורסמו בתקשורת.
מבלי להיכנס לפרשה באופן ספציפי, אני רוצה לציין מס' תקלות שפגעו באמינות הצוואה, הן מבחינה משפטית והן ציבורית, לאור הפרסומים השונים בכלי התקשורת, והפכו את הצוואה לסלע מחלוקת.
על פי המידע שפורסם, נראה שיש שני נימוקים עיקריים להתנגדות לצוואה. הראשון - מצבו הרפואי של האדמו"ר המנוח - שהיה במועד כתיבת הצוואה "העדכנית", חולה במחלת הסרטן בשלב מתקדם וטופל במאסה קריטית של תרופות ותכשירים שונים כולל קאנאביס, שעל פניו השפיעו משמעותית על מצבו התודעתי וההכרתי בשעות ובימים שסביב הטיפולים. דבר שהשפיע, כך לפי מס' גורמים בסביבת האדמו"ר, על צלילות דעתו כאשר חתם על הצוואה שבנו הצעיר טוען לתקופתה. כמו כן, נטען לגבי היעדר נוכחות רופא במעמד צוואה, למרות שידוע כי מדובר באדם במצב רפואי קשה אשר נוטל תרופות אשר משפיעות על שיקול דעתו. על פי החוק אין מדובר בדרישה הכרחית, אך נראה שלאור מצבו באותו המועד, הדבר הנכון (ולו בשביל להוכיח "ניקיון כפיים") היה אם באותו המועד האדמו"ר (וגם סביבתו) היו מבקשים חוו"ד רפואית רופא מומחה לפני חתימת הצוואה "העדכנית".
השני – נשמעו טענות בתקשורת כי בוצעו מהלכים מניפולטיביים על ידי עסקנים בשליחות הבן הצעיר האדמו"ר של הקהילה בבני ברק, שכללו איומים, תוך ניצול המחלה והחולשה הפיזית של האדמו"ר . כידוע (וגם לפי סע' 30 לחוק הירושה) – "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה." וכאשר גם לוקחים בחשבון את הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, הקובע כי "הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה – בטלה" – אזי עולה שאלה חשובה ומהותית האם לבנו הצעיר של האדמו"ר (ובהתבסס על הפרסומים בתקשורת) – בכלל יש זכות לרשת את אביו ואת התפקיד הנכסף של אדמו"ר כלל החסידות לרבות כלל הכח, נכסים וכיו"ב הקשורים למעמד ותפקיד זה.
הטענות הן חשובות ומעניינות, וכל מי שניגש לערוך צוואה, חייב לדעת להיזהר בהן. אדם שניגש לכתוב צוואה ויודע כי מצבו הבריאותי איננו שפיר, או כי יש מחלוקת משפחתית (כיום או עתידית שעלולה לפרוץ כתוצאה מהוראות הצוואה), חייב לקחת זאת בחשבון. מטרת הצוואה היא להסדיר את ענייניו של האדם כאשר לא יהיה בין החיים. לכן הנחת המוצא (ומתוך עיקרון של המוריש לשמור על "שלום בית") היא כי הוא ירצה שהיא תהיה ברורה עד כמה שאפשר ולהפחית סיכויים לערעור ומריבות לאחר פטירתו.
אדם שעורך צוואה רוצה שהיא תצא אל הפועל כפי שציווה בצוואתו, ולכן, כל שטח אפור, כל בעייתיות אפשרית, עלולה בעתיד לשמש את היורשים או חלקם כדי לערער על רצונו שבא לידי ביטוי בצוואה שאותה מבקשים לקיים, ואף בסיטואציות מסוימות להביא לשינויה, גם אם באמצעות בית משפט.
כך למשל, אדם חולה, ובמיוחד אם הוא משתמש בתרופות נרקוטיות, חובה לדאוג לכך שיהיה תיעוד רפואי וליווי רפואי, של רופא בר סמכא, אשר יוכל לאשר שמצבו הבריאותי לא השפיע על שיקול דעתו במועד ו/או בסמוך למועד כתיבת הצוואה. ונכון הדבר לעיתים גם לאדם שמתפקד רוב הזמן, ונראה לסובביו כלפי חוץ מעורה וחד. שהרי שהבעיה הרפואית איננה אחידה וליניארית במהלך היממה, ויתכן שאדם ניגש לטיפול כואב, במהלכו הוא מטושטוש, וכעבור שעות או ימים הוא חוזר למצבו הקוגנטיבי התקין. לכן, גם כאשר המצב הבריאותי נחזה להיות "סביר", נכון להביא רופא, כדי שיאשר שבזמן כתיבת הצוואה וחתימתה האדם תפקד ומודע לכל החלטותיו.
מעורבות יורשים בכתיבת הצוואה היא עילה משמעותית להביא לפסילה, ולא בכדי התייחס לכך המחוקק בסעיף 35 המפורסם. רבים מהיורשים הפוטנציאליים הינם מקורבים ו/או בני המשפחה היכולים להיות מושפעים מהצוואה, והרבה מעשים עלולים להוות עילה לכך שהצוואה תיפגם ואף תיפסל. אם יש סכסוך משפחתי או מחלוקת בין היורשים, ראוי מאד שהמצווה ירחיק את הצוואה ועריכתה (לפחות עד לאחר חתימתה וביצועה כדין) מעיניהם וממעורבותם בכל אפשרות שיוכל.
אלה כמובן לא התקלות היחידות האפשריות, אך הסיפור מציף תובנה חשובה – דווקא כאשר מדובר בנושא רגיש עם פוטנציאל למחלוקת, יש לעשות הכול על מנת שהיא תהיה ברורה ומקובלת.
זאת הסיבה שבמקרים רבים חשוב לדון על עקרונות הצוואה עם האנשים / המוסדות אשר עלולים להיות מושפעים מכך, לעשות "סדר" בדברים כל עוד יש שאלות שהמצווה יכול לענות עליהם בעצמו תוך הבהרת כוונותיו, ולא לחכות רק לאחר שהצוואה תיפתח אחרי מות המצווה כדי לגלות את עקרונותיה וסעיפיה אשר לעיתים עלולים להיות לא ברורים ולהציף שאלות קשות שלא יהיה מי שיענה עליהן.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
ליצירת קשר עם משרד בן-יעקב לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר