הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
צוואות הדדיות מאפשרות לבני זוג לכתוב צוואות הנסמכות זו על זו, ולקבוע כי רק לאחר מותם יעבור הרכוש לידיהם. אולם, מה קורה כאשר בן הזוג שנותר בחיים מחליט להעניק מתנה מהירושה המשותפת? האם זה אפשרי או עילה לביטול הצוואה?
לפרטים נוספים אודות עו"ד מורן אלסאיג בני לחצו כאן
סעיף 8א לחוק הירושה קובע כי בני זוג רשאים לכתוב צוואות הדדיות המסתמכות האחת על השנייה. יכולת הביטול של צוואות אלו היא מוגבלת על פי הוראות החוק.במסגרת הצוואות ההדדיות, יכולים בני הזוג לקבוע שרק לאחר מות האחרון מבני הזוג יעבור רכושם לילדים, או ליורשים שבחרו. מקרה שכזה יכול למנוע מאלמן או אלמנה שנותרו בחיים להתפנות מדירתם במידה והיורשים האחרים ירצו למכור את הדירה ולקבל את חלקם.
אך מה קורה כאשר בן הזוג שנותר בחיים, אליו עברה כל הירושה לעת עתה, מחליט, בניגוד לצוואה כי הוא מעוניין להעניק מתנה לאחר היורשים או לאדם אחר, מתוך הרכוש המצוי בעיזבון?
ככל, על פי הוראות החוק, בני הזוג יכולים לקבוע במסגרת הצוואה ההדדית כיב ן הזוג הנותר יהיה רשאי לעשות במה שקיבל כרצונו או לחילופין לקבוע הוראות המגבילות אותו מלעשות פעולות מסוימות בעיזבון. ללא ספק מדובר בהנחיות שיש בהן למנוע סכסוכים קשים בין היורשים בבתי המשפט.
ואכן, ההלכה האחרונה שיצאה תחת ידו של ביהמ"ש המחוזי הדגישה את החשיבות לפרט בצוואה מה יכול בן הזוג לעשות ברכוש שיזכה בו בירושה ומה אין לעשות. במידה וכתוב שבן הזוג יכול לעשות ברכוש כבשלו לרבות הענקת מתנה אזי בן הזוג הנותר בחיים יכול להעניק גם את הרכוש שזכה מכוח ירושה במתנה. כמובן, שמעבר לכך רשאי לעשות ברכוש כשלו. על פי הלכה זו, במידה והדבר לא צוין בצוואה, אזי בן הזוג רשאי לתת במתנה רק את חלקו ברכוש שהיה שייך לו מלכתחילה.
למרות זאת, בפסק דין שניתן לאחרונה בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, נקבע כי אף שהאישה שינתה את צוואתה לאחר מות בעלה, ובניגוד לצוואה ההדדית, הרי שהחלטתה להעניק דירה לבתה, הייתה במסגרת זכויותיה.
פסק דין זה, שפורסם בחודש ספטמבר האחרון עסק בצוואתה של אם, שנפטרה זה מכבר, עסק בשאלה האם רשאית הייתה האם לשנות את הצוואה ההדדית עליה חתמה עם בעלה בטרם נפטר, או אם לאו. ההורים המנוחים, חתמו על צוואה הדדית וקבעו, בין היתר, לגבי דירה שהייתה בבעלותם. אולם, לאחר מות האב, העבירה האם לבתה את הנכס כמתנה.
לדברי השופטת, שושנה ברגר, מהצוואה המשותפת נלמד כי המנוח קבע כי מי שיירש אותו היא המנוחה. אולם, הוא ציפה כי יתכן והיא לא תהיה בחיים בעת פטירתו ולכן הורה כי במקרה שכזה מי מילדיו יירש אותו. אולם, הצוואה המשותפת לא התייחסה כלל ליורש שיבוא אחר המנוחה במקרה בו היא תהיה היורשת. על כן, קבעה השופטת, במקרה זה, לאחר שהמנוחה ירשה את עיזבון המנוח, הרי שהוראות הצוואה שלו מוצו. אי לכך, היא רשאית הייתה לעשות ברכוש שירשה ממנו כפי שחפצה.
עוד צוין, כי גם אם הצוואה הייתה מציגה הסדר של "יורש אחר יורש" (הסדר שלא קיים במקרה זה על פי קביעת בית המשפט), הרי שעדיין הדין מלמד כי בעוד המנוחה הייתה בחיים "היא רשאית הייתה לעשות במה שקיבלה כבתוך שלה, והיורשים אחריה לא יזכו אלא במה ששיירה המנוחה. במילים אחרות: גם אם מדובר ביורש אחר יורש, אין ללמוד מכך, מיניה וביה, על איסור דיספוזיציה של הנכס בידי המנוחה, בחייה. נמצא, שאך אם היה מדובר בהסדר של 'יורש אחר יורש', חופשיה הייתה המנוחה להעביר בחייה את הנכסים שירשה כאוות נפשה ו'לרוקן' את העיזבון".
ביהמ"ש מציין עוד, כי במקרה זה, המנוח הורה בצוואה המשותפת כי "אם אני הח"מ אלך לעולמי טרם פטירת אשתי... יהיה כל רכושי לאשתי". המנוח, כך נקבע, "לא הורה דבר, ולא חצי דבר, באשר להגבלת כוחה של המנוחה לנהוג בנכסים שירשה בעודה בחיים. אין בצוואה המשותפת כל הוראה המטילה על המנוחה חובה להישאר הבעלים של הדירה כל ימי חייה". אשר על כן, פסק ביהמ"ש כי העברת הדירה על ידי המנוחה בוצעה כדין וכי אין להתערב בצוואתה או לבטלה.
הרעיון שבצוואה הדדית הוא נכון. הוא גם מגן על שני בני הזוג עד ליום מותם. יחד עם זאת, על מנת למנוע סכסוכים מיותרים, קרבות ירושה קשים בין מי שנותר בחיים - חשוב כי כל ההגבלות, ההנחיות והרצונות יבואו לידי ביטוי בצוואות. כשמדובר ברצונות, בירושה, במשפחה ובצוואה - אסור להשאיר שום דבר תלוי באוויר וחשוב לכתוב ולציין את הכל.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר