הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
המצב המשפטי בעבר
גישת בית המשפט במהלך השנים היתה שאין לעסוק בשאלת "האשם" בגירושין ושאין לאשם בפירוק חיי הנישואין נפקות לעניין חלוקת הרכוש. או במילים אחרות: לא מענישים את הבוגד בעונש רכושי. פירוק נישואין הוא תוצאה של נסיבות מורכבות ובגידה כשלעצמה אינה הופכת את אחד מבני הזוג לאשם הבלעדי. בנוסף הכנסת שיקולי אשם למשטר הרכושי שבין בני הזוג אינה נכונה, כאשר לא השפיעה על ההתנהלות הכלכלית של בני הזוג.
גישת בתי הדין הרבניים
אלא שבתי הדין הרבניים לא קיבלו גישה זו במלואה וניתנו שני פסקי דין משמעותיים בעניין:
- הראשון: פס"ד "הבוגדת 1" - דובר בבני זוג שהיו נשואים 30 שנה, וגרו בדירה שהיתה ע"ש הבעל. בית הדין הרבני הגדול קבע שלאור העובדה שהאשה בגדה בבעל אזי היא לא תהיה זכאית לקבל מחצית הדירה, דבר שהיתה זכאית לו - אילולא בגדה - מכח הלכת "השיתוף הספציפי".
- השני: פס"ד "הבוגדת 2" - במקרה זה דובר בבני זוג שהיו נשואים 37 שנים ובדיעבד התברר לבעל שהאשה ניהלה מערכת יחסים עם גבר אחר במשך 10 שנים! ולמעשה ניהלה חיים כפולים. הבעל טען שבמקרה כזה "מועד הקרע" שבין הצדדים כלומר - המועד שמפסיק את חלוקת הרכוש בין בני הזוג במסגרת איזון המשאבים ביניהם צריך להיות במועד בו החלה לבגוד בו עם הגבר האחר (10 שנים קודם) ולא במועד הגשת תביעת הגירושין, כפי שבד"כ נקבע.
גם במקרה זה בית הדין קיבל את טענת הבעל וקבע שלאור העובדה שהבגידה היתה במשך תקופה ממושכת ורציפה יש להניח שאם הבעל היה יודע שהיאשה בוגדת בו כך ולמעשה מנהלת חיים כפולים הוא היה מגיש תביעת גירושין כבר אז, ולכן ממועד הבגידה, הרכוש שצבר הבעל לא יחולק 50-50 כפי שנהוג בד"כ אלא 80%-20% לטובת הבעל (בכל זאת השאירו משהו לאשה שכן היא תרמה למשק הבית).
פסיקת בגץ בפסקי דין "הבוגדת 1" ו"הבוגדת 2"
על שני פסקי הדין הנ"ל של בית הדין הרבני האזורי והגדול הגישו עתירות לבג"ץ, ובשני המקרים בג"ץ קיבל את העתירה "והפך" את פסיקת בתי הדין.
בג"ץ שב וחוזר על העקרון שאין לייחס משקל לשאלת האשם בפירוד לעניין חלוקת הרכוש שבין הצדדים, ובפרט להתנהגות המינית במהלך חיי הנישואין ושגם בגידה ממושכת לא מעלה ולא מורידה מהמאמץ המשותף שהשקיעו בני הזוג בבניית ביתם המשותף. שלילת זכויות ממוניות מהווה קנס על בן הזוג הבוגד והדבר מנוגד לעקרון שיש להפריד בין שאלות האשם לבין החלוקה הממונית. נקבע, שניתן לתת משקל ממוני לבגידה, רק אם היו לה השלכות ממוניות. כגון בן זוג שהוציא כספים רבים על "הצלע השלישית".
משרדנו ייצג את הבעל הנבגד בבג"ץ הבוגדת 2. אנו סברנו שניהול "חיים כפולים" זו לא רק בגידה. זו מעילה ביסוד ובסיס החיים המשותפים. אין מדובר פה בעונש (לא לוקחים רכוש מהצד הבוגד) אלא בכך שלא יצא חוטא נשכר (הוא לא יקבל מזכויותיו של בן הזוג הנבגד).
יש לזכור שבימ"ש פסק שבין זוג שנהג באלימות קשה כנגד בן זוג לא יהיה זכאי לאיזון משאבים. האם ניהול חיים כפולים במרמה והסתרה משך עשר שנים פוגע פחות מאלימות?
המצב המשפטי היום בשאלה זו – הינו ברור וחד משמעי
כיום, המצב המשפטי בעקבות פסיקת בג"ץ הוא ברור וחד משמעי: אין מקשרים בין שאלת הבגידה לבין החלוקה הרכושית, וגם בן זוג שבגד בבגידה ממושכת לאורך זמן יהיה זכאי לאיזון המשאבים בחלוקה שווה. החריג היחיד הינו, במצב בו היתה לבגידה השלכה מעשית על התנהלות חיי הנישואין, כגון: שבן הזוג הבוגד לא קיים אות חובותיו המשפחתיים בתקופת הבגידה (עבודה, השתכרות, טיפול בבית ובילדים), או שהיתה לבגידה השלכה כספית/ממונית כגון: הקצאת משאבים והפניית כספים, במסגרת הקשר עם "הצלע השלישית". בכל מקרה אחר, אין נפקות לשאלת הבגידה בחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים שבין בני הזוג.
*הכותבת, עורכת הדין צפית דיבון-קצובר, עוסקת בדיני משפחה למעלה מ- 25 שנה, מנהלת משרד דיבון-קצובר ושות'.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר