הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד רן רוט
שלומית איבדה את בעלה לפני כ- 8 שנים למחלת הסרטן. לאחר מותו המשיכה להתגורר בגפה בדירתם שברמת גן. לפני כ- 5 שנים נקלעו מיה, בתה הצעירה של שלומית שרק נישאה, ואורי בעלה לקשיים כלכליים.
לפרטים נוספים אודות עו"ד רן רוט לחצו כאן
בהתחלה עזרה להם שלומית כמיטב יכולתה, העבירה להם סכומי כסף, שילמה עבורם חלק מהחשבונות, אלא שבנקודת זמן מסוימת היו שני בני הזוג מובטלים והחובות של שכר הדירה שלהם, החשבנות וההוצאות השוטפות היו מעל ומעבר ליכולתה של שלומית, אז היא הציעה להם לעבור לגור אצלה.
החודשים חלפו, אורי מצא ואיבד עבודות, מיה נכנסה להריון ולא הצליחה למצוא עבודה. לאחר מכן היא ילדה, נשארה בבית לטפל בתינוקת וזמן סמוך אחרי הלידה היא נכנסה שוב להריון.
הבית, שלא היה גדול בלאו הכי, הפך צפוף למשפחה המורחבת ושלומית הסכימה שאורי יסגור את המרפסת ויהפוך אותה לחדר ילדים. שנה אחרי לידת הילד השני מצאה מיה עבודה והשאירה את הילדים לטיפולה של שלומית. אורי שלא הצליח להתמיד באף עבודה הסתובב בשעות הבוקר, חזר בצהריים הביתה לאכול ולנוח ובשעות הערב היה שוב נעלם עם חברים.
שלומית הלכה והזדקנה, החיים בבית במחיצת המשפחה הצעירה לא היו קלים. מיה ואורי לא הפסיקו לריב ולצעוק, וגם לגדל את שני נכדיה האהובים לא היה קל עבורה. היא הייתה זו שבישלה, האכילה, רחצה ואפילו לקחה לגני המשחקים ועשתה את המקסימום כדי לעזור למיה. מי שזיהה את המצוקה והקושי של שלומית היה נדב, בנה הבכור.
באחד המפגשים של המשפחה המורחבת הוא קרא לאורי ל"שיחת גברים" ורמז לו בצורה עדינה שהגיע הזמן לשחרר את שלומית, למצוא עבודה מסודרת ולעבור דירה. אלא שהתגובה של אורי הצליחה להדאיג אותו וגם את שלומית.
אורי טען שלא רק שאינו מתכוון לעזוב את הדירה, אלא שהוא בעל זכויות בדירה. שלומית הזמינה אותו לגור בדירה, היא לא הקציבה לו זמן ולכן הוא לא נערך לעזיבה, הוא השקיע ממיטב כספו בשיפוצים ובסגירת המרפסת ואין לו שום כוונה להתפנות. שלומית היתה היסטרית. פחות עניין אותה כבר מה שהגדירה "כמה שכבר נשאר לי לחיות", אבל היא דאגה ממה שעלול לקרות אחרי לכתה, כשהיא תכננה להוריש את הדירה בחלקים שווים לשני ילדיה.
לשלומית ולנדב לא הייתה סיבה אמיתית לדאגה. זכות המגורים לה טען נדב היא זכות של בר רשות. מדובר בזכות מאוד חלשה ותלויה לחלוטין ברצונה הטוב של שלומית, בכפוף לשמירה על עקרונות הצדק ותום הלב, יכולה שלומית לבטלה מתי שהיא חפצה בכך. מציאות החיים והקשיים הכלכליים בהם נמצאים זוגות צעירים או ילדים בוגרים בימים אלו, אינה מאפשרת להם, במקרים רבים, לרכוש או לשכור נכס. הורים רבים מציעים לילדיהם לגור איתם, אך מטבע הדברים, מאחר ומדובר בבני משפחה, לא נוטים להחתים אותם על מסמכים רלבנטיים. הבעיה הנובעת מכך היא שתביעת הפינוי של דייר בר רשות היא מסובכת יותר מאשר של דייר רגיל שהפר את התחייבויותיו ובעל הנכס מבקש לפנותו.
בסופו של דבר פינו מיה ואורי את הדירה. הם מצאו דירה במחיר סביר במקום קרוב, שלומית ממשיכה לסייע להם בתשלומי חשבונות ומגיעה מידי יום לטפל בילדים, אבל בסופו של יום היא חוזרת לביתה השקט, רגועה שעל אף שהיא בעיקר מסייעת למיה, אחרי לכתה יישאר גם מה לתת לנדב.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.ilלביקור באתר של עו"ד רן רוט לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד רן רוט