בעיר רחובות ישנה דירה שמספרת את סיפורו של קצין לוחם, אשר הקריב את חייו למען המדינה במהלך אירוע מבצעי. הדירה מספרת את סיפורו של בעליה, שהלך לצבא ולא שב - הסיפור של רס"ן שלומי כהן ז"ל, שעמד בראש חייליו כשנפתחה עליהם אש המחבלים בקלקיליה במהלך האינתיפאדה השנייה, ביוני 2002.

שלומי כהן שימש כמפקד פלוגה בגדוד נחשון, שהיה תחת חטיבה מרחבית אפרים. הוא הדריך את חיילי הפלוגה בטירונות, ולאחר סיום ההכשרה עלה איתם לתפוס קו בגזרת קלקיליה בשומרון. זמן קצר לאחר שישראל החליטה לצאת למבצע חומת מגן, הוא כבר היה אמור להשתחרר, אך החליט לא להשאיר את הפלוגה ללא מ"פ צמוד וקבוע, ולכן הוא האריך את השירות שלו בחודש. ב־19 ביוני, 11 ימים לפני סיום תקופת הארכת השירות, שלומי נפל במהלך פעילות מבצעית של סריקת מבנה בן ארבע קומות, שהיו בו מעבדות נפץ, כאשר אש שנפתחה על הלוחמים פגעה בו למוות.

שמעון כהן, אביו של שלומי, מספר כי לאחר שהוא נהרג הייתה למשפחתו תחושה שיש חובה להנציח את זכרו של שלומי. לשלומי הייתה דירה ברחובות שבה הספיק להתגורר כחצי שנה. כשנכנסים לדירה של שלומי, נמצאים בתחושה שבעל הבית חוזר בכל רגע. בשל כך, משפחתו החליטה להשאיר את הדירה כאנדרטה לשלומי וכנחלת הכלל. 

"הרגשנו שאם המקום הזה קיים, גם שלומי קיים", מספר שמעון. "ולכן הבית הזה משמש אתר שאליו מגיעים חיילים מגדוד נחשון, חיילים בהכשרה לקורס מ"כים ומפקדים בהכשרה לקורס קצינים. אנחנו מעבירים להם את מורשת הקרב של שלומי. בנוסף, מגיעים תלמידי בית הספר היסודי שבו שלומי למד, וגם הם לומדים על מורשת הקרב של שלומי בתורה שמותאמת לגיל שלהם".

כאשר שאלנו את שמעון איזה מסר הוא היה רוצה להעביר לדור הנוכחי של הלוחמים, הוא ענה: "כבוד האדם ומסירות". לשאלתנו, שמעון פירט: "שלומי הנחה את החיילים שלו כי כאשר יוצאים לפעילות מבצעית וצריך לעצור מישהו, צריך לעשות את המקסימום. עם זאת, לאחר שהמבוקש עצור ואזוק – אסור לגעת בו. שלומי הקפיד, כאשר הייתה לו אפשרות, לא לעצור מבוקש ליד הילדים הקטנים שלו. המסירות של שלומי הייתה טוטלית. למען החיילים". 

רס"ן עמית נחשון, מ"פ בגדוד נחשון, שהיה בשבוע האחרון בסיור בדירה של שלומי, מסר ל"מעריב": ״שלומי מהווה דוגמה למפקד וללוחם. הדרך שבה הניע את האנשים שלו ופיקד עליהם מעוררת השראה. הכרתי את ההורים של שלומי במסגרת חלוקת שי לכבוד ראש השנה לפני כשנה. נוצר בינינו קשר שנשמר עד היום. הפלוגה שלי הגיעה לבית של שלומי ולבית הכנסת שהוקם לזכרו. הייתה לזה חשיבות אדירה עבור המשפחה ועבור הלוחמים. הסיור בדירה והשיחה עם ההורים נותנים ללוחמים את ה׳למה׳ - למה לעשות את מה שהם עושים היום. מה זה באמת אומר להגן על המדינה בגופך. זה מחבר אותם למורשת של הגדוד ולערכים שהגדוד בנוי ומושתת עליהם כבר שנים. אלו ערכים שחשוב שהלוחמים יתחנכו עליהם ויבינו אותם״.