יוני 2023. סוף שבוע “שגרתי" בעיר רהט כולל 14 אירועי ירי בזירות שונות, וכוחות משטרה רחבים. ביום ראשון למחרת, בשעה שמונה בבוקר, מתרחש אירוע ירי מסיבי, שבעקבותיו נעשים שלושה מעצרים. שעה לאחר מכן, בתשע בבוקר, הכוח המשטרתי כבר מטפל בניסיון חיסול במרכז העיר. כל זה בפתחו של עוד שבוע רווי אלימות בחברה הערבית.
ימים לא פשוטים עוברים בימים אלה על מפקדי תחנות המשטרה בחברה הערבית: ההסלמה באלימות במגזר מתרחשת על רקע העימותים המתוקשרים בין המפכ"ל לשר לביטחון לאומי, בצל הבטחות על תקציב ושכר שנכון לרגע זה לא קוימו, ולנוכח האווירה המתוחה והטעונה ששוררת במדינה בעקבות המחאה סביב הרפורמה המשפטית.
“אני לחלוטין רואה עלייה משמעותית באירועי ירי ואלימות, לצד הצלחות", אומר סנ"צ ג’יאר דוידוב, מפקד תחנת רהט במרחב נגב. “כמות הנשק ביוני הנוכחי בהשוואה לשנה שעברה עלתה פי 2.5. יש עלייה גדולה באירועי ירי, ולצד זה יותר מעצרים וכתבי אישום נגד גורמים דומיננטיים. יש פה פרדוקס. אם אני תופס יותר, זה אמור להשפיע תודעתית, אבל אנשים לא נרתעים בפועל. האצבע על ההדק קלה יותר מפעם. הפחד החד־משמעי שלי כמפקד תחנה הוא מפגיעה בחפים מפשע. בסוף, קליע שיוצא - אין לו כתובת".
לא קל להיות כיום שוטר בישראל, על אחת כמה וכמה מפקד תחנה במגזר הערבי, עם למעלה מ־100 נרצחים מהמגזר בשנה האחרונה, ורק כ־20% הצלחה בהגשת כתבי אישום. לצורך השוואה, שנת 2021 הסתיימה עם 126 קורבנות במגזר. ב־2022 נרשמה ירידה של כ־20% עם 104 קורבנות. התסכול מחוסר בכוח אדם ובמשאבים ומאי־מיצוי הדין ניכר אצל כל המפקדים, אבל הם לא יודו בו. חשוב להם להדגיש את העבודה הקשה תוך סיכון חיים, ואת העובדה שהמשטרה היא רק נדבך במארג שלם של חינוך, תרבות והשקעה ממשלתית נדרשת למיגור התופעה. כולם נזהרים מאוד מלהביע ביקורת על הדרג המדיני.
“אוזלת היד של הממשלות השונות ביחס לאלימות המשתוללת בחברה הערבית היא גדולה לאורך השנים, אבל אין ספק שיש פה התרחשות קיצונית יותר", אומר סנ"צ דודי רוזנטל, מפקד תחנת עירון במרחב מנשה, החולשת על ציר ואדי ערה וחריש. “כולנו חווים זאת מן הסתם. התמונה לא ורודה וזה אירוע מורכב ולאומי. דווקא המשטרה היא זאת שעושה. הכי קל לתקוף אותנו, אבל הטיפול חייב להיות הוליסטי – זה אומר שגופי התביעה ובתי המשפט צריכים להירתם ולהתאים את החוק לאתגרים החדשים, במקביל לפעולות בהיבט של תרבות, חינוך, תשתיות ועוד.
זה אירוע לאומי של מדינת ישראל. כיום אין הרתעה. עשרה סימני קריאה. וזה לא בגלל משטרת ישראל. אנחנו נמצאים במלחמה בעבריינים, בכנופיות ובפורעי חוק תחת אתגר לא פשוט. זו מלחמה על ביטחון הפנים, נקודה. מי שלוקח חלק בשדה הקרב אלה השוטרים האמיצים שלנו ועלינו לומר להם תודה ולא לתקוף אותם. אנחנו נלחמים עם חוסר של משאבים".
מה חסר לכם?
“בראש ובראשונה כוח אדם, בנוסף, בזמן נתון יש לי 3־4 ניידות על 120 אלף איש. זה לא מספיק. יש צורך ביותר חוקרים, יותר בלשים לפעילות סיכול חכמה, אבל זה מה יש ובהתאם לזה מייצרים תהליכים. קודם כל מתעסקים בפשיעה".
“דמיינו מה היה קורה אם היו לי עוד שלושה צוותים קבועים שלא צריכים להתחלק במשימות נוספות ונשארים ממוקדים בטייבה", אומר סנ"צ גילי אלחדד, מפקד תחנת טייבה. “יכולתי לפעול בכמה זירות בו זמנית. הטיפול בפשיעה אינו זבנג. הוא ארוך ולאורך זמן. חוקר מטפל כיום בו זמנית ב־30 עד 60 תיקים, וזה אומר שהשירות שאזרח יקבל - נפגע. כוח אדם זה המשאב הכי יקר שחסר כרגע".
“ברהט יש 60% מתחת לגיל 18", אומר סנ"צ דוידוב. “אם לא תיתן מעטפת ברמה ממשלתית, הם יידרדרו. זה ציבור מדהים ופוטנציאל עצום כלכלי וחברתי. יש פה 90 אלף איש ו־90 שוטרים, כלומר שוטר לכל אלף איש. יש ריבוי סכסוכים בצורה לא נורמלית. אם פעם למבוגרים הייתה מילה, היום השליטה שלהם בצעירים היא אפסית. כלומר זה מכלול וקשור גם לחינוך. האג’נדה שלי היא שאם הגעתי צעד אחרי, נכשלתי. אז מעדיף לעצור לפני. השמיכה קצרה, ואתה כמפקד חייב לקבל החלטות. כשילד בן 14 נרצח בגלל חניה, זה פתח מיידי לסכסוך ארוך בין המשפחות, והאירוע הבא עלול לבוא משם. כמפקד אני פועל גם מניעתית".
שיחת היום
מנתוני מרכז המחקר של הכנסת עולה כי בין 2018 ל־2022 הוגשו כתבי אישום רק ב־23% ממקרי הרצח שבהם היה מעורב אזרח ערבי. גורמים בוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי טענו בימים האחרונים כי רק שישה תיקי רצח פוענחו עד כה ב־2023. זהו נתון עגום לנוכח תוכנית “מסלול בטוח" של המשרד לביטחון פנים, שנועדה להעלות את שיעור פענוח מקרי הרצח ל־36%.
במשטרה מודים כאמור כי ממוצע הפשיעה החודשי במגזר מצוי בעלייה משמעותית לעומת השנתיים האחרונות. אך במקביל מדגישים כי הועמדו לדין למעלה מ־50 מחוללי פשיעה, בוצעה אכיפה כלכלית בסכומי עתק, ונתפסו כמויות גדולות של אמל"ח. “אין ספק שזו שיחת היום", אומר סנ"צ רוזנטל. “ראשי הערים באופן טבעי באים בטענות, אבל מצד שני הקשר איתם הוא טוב ופורה, והם יודעים ומרגישים את השירות. יש שיח והוא נוקב, אבל גם מכבד וברור".
“החשש הגדול הוא מהתפשטות של האלימות כך שבסופו של דבר היא תפגע ביכולת להסתובב ברחוב או לשלוח ילדים לבית ספר", אומר סנ"צ אלחדד. “בכירי הקהילה חותרים כמונו ליותר פענוחי רצח, וכמה שיותר עבריינים בכלא. ההשוואה למגזר היהודי זו מנטרה שאני שומע ומודע לה והיא מרכזית בעיניי. הציפייה היא שהמשטרה תפתור הכל. אני מסביר שהמשטרה פועלת באופן שוויוני בזירות עבירה בנתניה ותל אביב ובטייבה וקלנסווה. אין הבחנה. עושים הכל כדי לאסוף ראיות. השוני בין המגזרים הוא באופי של הזירות ושיתוף הפעולה של עדים. אם אין עדים, אין תיקים. משטרה לא יכולה לפעול בתוך חברה שלא נותנת לה לגיטימציה לפעול".
שוטרים בחברה הערבית נאלצים להתמודד עם מציאות מתסכלת שבה הם מגיעים לזירה והיא כבר נוקתה, העדים התאיידו, אף אחד לא ראה או שמע, וישנו קושי באיסוף ראיות שלא מאפשר בניית תיק לבית המשפט. אין דבר מתסכל יותר עבור איש משטרה מאשר לדעת מי ביצע את העבירה, מתי, מי סייע לו ומדוע, ואז להביט בעבריין חומק מעונש. אבל שנים של אימה, שבטיות והתנגדות לממסד הולידו קשר שתיקה במגזר.
“ב־98% מהמקרים אנחנו מבינים מה היה באירוע, מי החשודים ומה הרקע", מסביר סנ"צ אלחדד. “הקושי שלנו הוא לתרגם את המודיעין לראיות עבור התביעה והפרקליטות. זה הפער. מגיעים לזירה שנוקתה באקונומיקה ובצינור מים, מצלמות נעלמות, עדים לפשע לא מסייעים, וילד מטאטא תרמילים. מכאן אחוז הגשת כתבי האישום הוא נמוך".
“ברגע שאין אמון בממסד, קשה לייצר ראיות", מוסיף סנ"צ רוזנטל. “לאחרונה ירו בילד בן 5 באום אל־פחם. מצאנו זירה מצוחצחת, מלא אנשים ואין עדים. אף אחד לא ראה, וזה נובע מחוסר אמון של הציבור הערבי בממסד ובמשטרה. וכמובן גם פחד להסתמן כמשת"פ או מתוך חשש לחייו של העד ולמשפחתו. אנו נמצאים בנוכחות מודיעינית גם בסיוע אמצעים טכנולוגיים. אבל האם אני כמפקד חושב שאני נותן את השירות הכי טוב? לא. הייתי רוצה לתת יותר. אני ממקסם את המשאבים שיש לי, ויש מקום להגדיל את המשאבים למען שירות טוב יותר".
אז מה המשטרה עושה לא נכון במאבק נגד ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, ואיך מייצרים הרתעה?
סנ"צ אלחדד: “המיקוד המודיעיני והחקירתי מתבצע מול מחוללי פשיעה מוכרים: חיפושים, פשיטות אמל"ח, שימוש בכלי אכיפה כלכלית כדי לקטוע את הדלק לאירועי הפשע. בסוף כדי לקנות רובה צריך כסף, וכך זה קוטע את הרצף שמחולל פשיעה".
“זה לא פשוט לחיות עם הנתונים", אומר פקד ענאן זידאן, דובר מרחב מנשה. “בזירת ירי בחדרה, המוקד מוצף עדויות, בעלי עסקים מעבירים מצלמות והציבור מתגייס. בעארה הסמוכה בוצע ירי על שכן, וכולם סוגרים את החלון, לא ראו ולא שמעו. זה אורח חיים ולא משהו שהמשטרה אשמה בו. יש לי חוקר שנתן לילות כימים בתיק תקיפה חמורה, וכולם שתקו בחקירה. הוא נתן את נשמתו ובסוף כולם שוחררו. מבחינת האזרח - המשטרה שוב פישלה. מבחינת צוות החקירה – תסכול נוראי. קשה מאוד להרים אותם אחר כך. כל העמל שלהם ירד לטמיון, וההתמודדות היא גם פנים־ארגונית".
בסופו של יום, כשאתם לא מצליחים לספק ביטחון לחפים מפשע, מה עונים לתושבים?
פקד זידאן: “יש בעיית אמון בממסד וגם במוסד הפיננסי. אנשים ללא חשבונות בנק פונים למלווים בשוק השחור, וזה גורר חובות ואירועי ירי ואיומים. אם מסתכלים על זה בפרספקטיבה רחבה, בוואדי יש מדינה בתוך מדינה. יש מוסד פיננסי, צד אוכף וחוקי דת. יש מלווים בריבית, שריעה אסלאמית, וארגוני הפשיעה גוזרים את דינם של בעלי החובות. גם הדור הצעיר מוצא בהם מקור פרנסה, וכיום רוב הירי מבוצע על ידי ילד על קטנוע שחולם על רכב חדיש".
“לטנגו צריך שניים. המשטרה צריכה לעשות את העבודה, אבל לאזרחים יש גם אחריות", אומר סנ"צ דוידוב. “כשאזרח מבקש את עזרתנו, צריך להיות נוכח עד הסוף ולעמוד מאחורי התלונה, להישאר בזירה וכו’. כדי שנפענח ונגיש כתבי אישום, צריך לסייע, לא לחבל בזירה, לא לשקר או לחזור בך מעדות. זה משפיע על השגת צדק. אנחנו לא כאן כדי להתנקם אחד בשני אלא כדי לשרת את הציבור".
עבודה ערכית
לעובדה שההסלמה מגיעה במקביל לחילופי שר במשרד לביטחון פנים - הם עצמם מעדיפים שלא להתייחס מסיבות מובנות. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמשטרת ישראל כמרקחה לנוכח הנתק המדווח בין הדרג המדיני למבצעי, ולאופן שבו זה משפיע על גורמי פשיעה. “לנו לא משנה זהות השר. יש שינוי מדיניות, וזה בסדר", אומר סנ"צ אלחדד. “לשוטר שקם בבוקר לעבודה לא משנה מי השר. יש לו אותה מוטיבציה לשמור על ביטחון אזרחיו. אנחנו פועלים במישור הסברתי ובשיח עם מנהיגי הקהילה. הקמנו ועדה שמתווכת בהעברת מסרים, תוכניות לנוער, הסברה משטרתית בבתי הספר, יוזמים שיח בין חמולות להשכנת שלום. זה מייצר אמון".
מה עמדתכם בנוגע לאפשרות של שילוב השב"כ במאבק בפשיעה במגזר?
סנ"צ דוידוב: “יש לנו קשר מצוין עם השב"כ ואנחנו עובדים נהדר איתם. בכל תיק שביקשנו עזרה - קיבלנו וביצענו גם מעצרים יחד. יש להם את האתגרים שלהם, ואנחנו נעשה מה שיחליטו לנכון. אסור לשכוח שיש גם טרור פח"ע כדבר שבשגרה".
סנ"צ רוזנטל: “יש הזנה הדדית, אבל לתפיסתי עדיף שכל אחד יישאר בתחום אחריותו. הייתי מעדיף שהסמכויות פחות יתערבבו. לטעמי, זה יהיה מתכון לחוסר הצלחה. אם המשטרה תקבל משאבים תואמים והגדרות בחוק, היא בהחלט תוכל לתת מענה דומה. במקביל יש מקום לצעדים בתחום השכר ומתן תנאים טובים יותר. תלושי השכר של שוטרים אצלי בתחנה עומדים על 7,000־8,000 שקלים. אני קצין משטרה, סנ"צ, מהנדס חשמל ואלקטרוניקה, בעל תואר שני ועם המון שנות ותק, ולא מביא שכר שהולם את רף האחריות שיש לי. אני ורבים כמותי עושים זאת מתוך ערכים ואידיאולוגיה, אבל ככל שנשכיל לתגמל - יגיעו יותר שוטרים, יותר איכותיים, ויהיה שירות טוב יותר בכלל ובחברה הערבית בפרט.
דווקא בעת הזו חייבים לומר תודה לשוטרים שבחרו בחיי סיכון במטרה לעשות טוב לאזרחים. ככל שנעריך אותם, נקבל שירות יותר טוב בעבודה הערכית הזו".