התמונה של דאגו הפצוע ברמב"ם, שוכב מקופל על מיטת המפעיל שלו מיחידת עוקץ, חבוש, מחסום על פיו, נחרתה אצל רבים בזיכרון ובנשמה. הכלב והלוחם, זה לצד זה, בקשר אמיץ של רעות וגבורה, האתוס הצה"לי המושלם. המפעיל של דאגו, הוא אחד משבעת הלוחמים שנפגעו לפני כשבועיים בשעות הקטנות של הבוקר בג'נין, בעת חילוץ כוח מסתערבים שנחשף. בזמן החילוץ ותוך כדי ירי בלתי פוסק, הופעלו נגדו מטענים חזקים שהוסתרו על צירי היציאה. גם דאגו פונה איתם.
לוחמי יחידת "עוקץ" ורופאי רמב"ם שקיבלו אותם, פינו את המפעיל, שנפצע קל, לחדר ההלם, ושמו לב שגם הכלב סובל מפגיעה לא ברורה. הם הזעיקו וטרינר שמבצע מחקר בפקולטה לרפואה בבית החולים לבדיקה מקיפה, ואליו הצטרף ד"ר י', וטרינר היחידה, ואנשי הדימות של בית החולים.
פרופ׳ ענת אילוביצקי, מנהלת מחלקת הדימות של רמב"ם ביצעה לכלב בדיקת אולטרסאונד מהירה, שהעלתה חשד לפגיעה פנימית. הכלב הועבר לבדיקת CT דחופה שאישרה את שהוא סובל מדימום פנימי ומשבר באגן. הוחלט שהטיפול המיטבי יהיה הרגעה ומנוחה ללא תזוזה, ודאגו הוכנס לחדר של המפעיל שלו. כשראש הממשלה בנימין נתניהו, חובב כלבים בעצמו, בא לבקר את הפצועים, הוא הצטלם כשהוא יושב על המיטה ומלטף את דאגו הכאוב.
למחרת שוחררו המפעיל לביתו והכלב ליחידת "עוקץ", שם הוא מקבל כבוד מלכים ואת הטיפול המסור ביותר שאפשר לתת - ולא חוסכים ממנו דבר. אנשי היחידה יודעים להעריך את מסירות הנפש והנאמנות הבלתי מתפשרת של הלוחמים על ארבע. דאגו לא יוכל, ככל הנראה, לשוב לשירות בגלל הפציעה הקשה ואחרי שיעמוד בחזרה על הרגליים, הוא ישוחרר ממנו.
מלוחם לאזרח
אלא שברגע שיפשוט את הרתמה הירוקה ויהפוך ל"אזרח" נבחני רגיל, מדינת ישראל, שבשורותיה לחם במשך כמה שנים טובות והציל חיי חיילים, ושידעה היטב איך למנף את פציעתו לטובת תדמיתו של צה"ל ולגיוס כספים לצבא, תשכח אותו.
הוא, כמו כלבים אחרים מהיחידות המובחרות בצבא, במשטרה ובמג"ב, שמסכנים את חייהם למעננו, לא יקבל אפילו את המימון המינימלי למזון ולטיפול רפואי, כי הכלב עשה את שלו והכלב יכול ללכת לעזאזל.
לא פעם קורה, שהמפעילים הצעירים שנקשרים לכלבים ומאמצים אותם כשהם משתחררים, לא מצליחים לעמוד בנטל הכלכלי של טיפול בכלב מבוגר, שעבר אירועי סטרס קשים במהלך השירות, או נפצע. למרות שמדובר בסכום פעוט יחסית, שמסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים על פני שנים ספורות בלבד, עבור כ־150 כלבים ששירתו בצבא ובמשטרה, ממשלות ישראל לדורותיהן, לא טרחו לגייס את הפרוטות האלה בשביל אלה שנתנו לנו כל כך הרבה.
אבל ככל שרשויות המדינה מגלות אוזלת יד בדאגה לצורכי הכלבים שפרשו מהשירות, כך הן יעילות בשימוש בלוחמים ובכלבים לגיוס תרומות מנדבנים רכי לב ואוהבי בעלי חיים, כמו שסיפר לנו אחד הלוחמים: "לפחות פעם־פעמיים בחודש מגיעים תורמים לסיור ביחידה. אנחנו מגיעים עם הכלבים שלנו כדי להדגים את היכולות, עושים להם סיור בבית הקברות ו... בום. הדמעות נוזלות והארנקים נפתחים".
נשמה של לוחם
בכל פעם שהכלבנים במילואים, במשטרה או בשירות הסדיר, מנסים לפעול למען מתן קצבת קיום וטיפולים רפואיים ללוחמים על ארבע, הם סופגים איומים שיסולקו משירות ביחידות. לפני כמה שנים החליט גיל יחזקאל, לוחם לשעבר ומפקד צוות מבצעי ביחידה, להתגייס למענם והקים את "סול מייטס", חברת מזון איכותי ומוזל לבעלי חיים, שתורמת אוכל ומגייסת כסף לטיפולים רפואיים עבורם. היוזמה הזו נולדה ממצוקה כלכלית שאליה הוא נקלע בעקבות אימוצו של הכלב סטאר, שנזקק לטיפולים רפואיים יקרים.
"סטאר היה הכלב האגדי שלי", מספר יחזקאל, "שישה צל"שים על הצלת חיי אדם, גילוי מכונית תופת, חגורת נפץ, והציל לי את החיים בהר חברון. מכיוון שאנחנו הצבא היחיד שבו הכלבים פועלים לפני הכוח, בעוד שאר הצבאות עובדים עם רצועות ארוכות, הצבא האמריקאי, שהיה זקוק לכלבים מוכנים לעבודה, השאיל מאיתנו כלבים.
"סטאר נבחר לשרת בבגדד עם הכוחות האמריקאיים, כשהמארינס אכלו שם הרבה מכוניות תופת. כשהוא טס לעיראק, אני השתחררתי מקבע, אחרי שחייל שלי נהרג, ויצאתי לטיול הגדול בהודו. אחרי שנה קיבלתי מייל שסטאר חזר לארץ ומשחררים אותו. יום למחרת קניתי כרטיס טיסה הביתה, לקחתי אותו אליי והתאחדנו מחדש. בהתחלה הוא מאוד כעס עליי, כי נטשתי אותו.
"הוא נפצע בבגדד ממכונית תופת וחלה. גילו לו גידול סרטני גדול שהצריך כריתת רגל. הייתי סטודנט תפרן ולא היה לי כסף לטיפולים היקרים, אבל נשבעתי שאשיג אותו ויהי מה. ארגנתי ערב התרמה לסטאר, גייסנו את מלוא הסכום לטיפולים וסטאר ניצל. הוא הציל את חיי ואני את חייו.
"הכלבים שמשרתים את המדינה הם מסוג מלינואה, רועה בלגי, זן כלבי העבודה הטוב ביותר שיש. היצרים שלו מאוד חזקים ולכן קשה לגדל אותו בבית, כלב שזקוק לפרוק אנרגיה ולתעל אותה לדברים טובים.
"בשיחות שהיו לי עם וטרינרים אונקולוגיים, עלה עניין התזונה שהם מקבלים בשירות, מטבע הדברים הצבא קונה את האוכל הזול ביותר שזוכה במכרז, האימונים האינטנסיביים - שניים שלושה ביום, והסטרס העצום שבו הם נמצאים, גורמים להם לפתח מחלות וגידולים. "אמרתי לעצמי, שמכיוון שאף אחד לא דואג להם, אני חייב לקחת את זה על עצמי והתחלנו לגייס עבורם כספים באתר. התורמים בוחרים את הכלב שבו הם רוצים לתמוך ואנחנו נותנים לכל לוחם שמאמץ כלב 1,000 שקל, שזה ממש לא מספיק".
פרשו והופקרו
במאגר הכלבים של סולמייט אפשר למצוא את רותי, המכונה גם תותי, שאומנה לזהות מטעני חבלה, השתתפה בפעילויות מיוחדות ובסריקות בגבולות המדינה והצילה חיילים ממוות. אחרי שבע שנים, השתחררה מהשירות בצה"ל ויצאה לפנסיה. היום היא גרה בקיבוץ ומבקשת תמיכה כספית.
לוק זכה בצל"ש בזכות איתור ומרדף מוצלח אחרי מחבל שביצע פיגוע גדול ונמלט, הוא הצליח לעלות על עקבותיו ובזכותו נוטרל. אחרי שירות הרואי הוא שוחרר וזקוק לעזרה. גם פרדי עשה חיל כמאבטח אישים חשובים ובמשך תקופה גם שירת בגזרת איו"ש באיתור מטענים. אחרי השחרור הוא נותר ללא קצבה.
כמעט כל הכלבים מגזע מלינואה, רועה בלגי, והם נקנים מבתי גידול בהולנד ובגרמניה כשהם בני שנה. רק אחד מכל עשרה כלבים שנבחנים שם מתקבל לפעילות מבצעית. מספר הכלבים הלוחמים במשטרה, במג"ב, בימ"מ ובעוקץ אינו ידוע, אבל ההערכות מדברות על כ־300 סך הכל, מחציתם בתהליך של הכשרה.
ב"עוקץ", הגדולה ביחידות הכלבנים, משרתים כלבים שאומנו לתקיפה נגד מחבלים, ולאיתור מטעני נפץ ואמל"ח וכן כלבי חילוץ והצלה, גישוש ומרדף. במג"ב ובמשטרה משמשים הכלבים לצורכי אכיפת חוק, איתור חשודים, זיהוי חומרי נפץ וסמים, ובימ"מ מוכשרים הכלבים לאיתור חשודים ולנטרולם.
"כלב מסיים את שירותו סביב גיל שבע־שמונה", מסביר יחזקאל, "אלא אם הוא נפצע, או מפתח הפרעות לפני כן. דאגו לא יוכל לחזור לשירות, אבל הצבא והיחידה ידאגו לו עם הניתוחים והווטרינרים הכי טובים שיש, הוא יקבל טיפול מושלם. אם הוא ישתחרר, הלוחם ייקח אותו הביתה, זאת האופציה המועדפת, גם אם אין לו אמצעים, הוא יחתום שהוא לוקח עליו אחריות בהתנדבות עד יומו האחרון.
"מדובר בחבר'ה צעירים שלא מודעים לעול הכלכלי שעומד ליפול עליהם. מזון מיוחד וציוד מיוחד שעולים המון כסף, שלא לדבר על הטיפולים הווטרינריים. אם כלב נפטר אפילו שבוע אחרי השחרור, הוא נקבר בבית הקברות ביחידה. איך זה יכול להיות?".
בכל שנה, בקיץ, מתקיים בבית הקברות שבבסיס היחידה, שהוקם בעזרת תרומה של נדבן אמריקאי, טקס זיכרון לכלבים שנהרגו במהלך שירותם. על קברם של הכלבים שנהרגו בקרב נכתב "נפל בקרב" ועל קבר כלבים שנהרגו במהלך השירות נכתב "נפל במהלך השירות". בבית הקברות ניצב פסל אבן של לוחם וכלבו, בהשראת הכלב "אוסקר" שנהרג בשנת 2003 בחברון ולא ניתן היה לחלץ את גופתו.
הכבוד שהם מקבלים במותם מרגש, אבל לא פחות חושב לתת לאלה שנשארים בחיים לחיות אותם בכבוד ובאופן המיטבי ביותר, ללא צורך להתפשר בטיפול בגלל קשיים כלכליים. מה שמקומם הוא, שתחשיב העלויות השנתי של טיפול בכלבים המשוחררים זניח. בכל שנה משתחררים 30 כלבים מעוקץ ועוד כ־15 משאר יחידות הכלבנים, סך הכל פחות מ־150 כלבים משוחררים.
היחידה לא עוזרת
יחזקאל מעריך שסכום של 25 אלף שקל לכלב לשנה יכול לכסות על הוצאות המזון והטיפולים הרפואיים שלו, כשרוב הכלבים מגיעים לגיל של 13־15 שנים בד"כ. במילים אחרות: בתקציב של כ־4 מיליון שקל בשנה יכולה המדינה להעניק לגיבורים האלה את מה שמגיע להם בדין, במקום לפזר כסף לצרכים פוליטיים וסקטוריאליים.
מיכל, 25, הייתה לוחמת ב"עוקץ" ואימצה את שטונזי, כלב הרחה, שנה לפני השחרור שלה, אחרי שבאחת הפעילויות נפצע והיא סחבה אותו על הידיים בחזרה. "הוא השתחרר לפניי בגלל דלקת פרקים קשה שקיבל תוך כדי השירות הצבאי", היא אומרת. "זו מחלה שהגזע סובל ממנו וגם נפילת אגן. השירות גרם למחלות להתפרץ. כששטונזי השתחרר, קיבלתי כלבה אחרת והוא היה איתי בבית. קשה לו ללכת למרחקים ארוכים ואני מרכיבה אותו על האופניים כשהוא מתעייף.
"בהתחלה לקחתי אותו לדיקור לכלבים, כי הכדורים שנתנו לו היו מאוד יקרים והיום הוא לוקח משככי כאבים שגם הם מאוד יקרים ובגלל הבריאות אני מנסה להפחית את השימוש בהם כדי לגרום לו פחות נזק".
מישהו עוזר לך לממן את הטיפול בשטונזי?
"אף אחד, אבל אין ברירה. אני אוציא את הכסף כדי שירגיש יותר טוב. לגדל כלב עולה הרבה וכלב חולה זה לפחות 400 שקל לחפיסת כדורים שלא מספיקה לחודש. היחידה לא עוזרת ואני לא יודעת אם התפקיד שלה לעזור. זה התפקיד של המדינה. היחס לכלבים האלה צריך להיות כמו לחיילים משוחררים שמקבלים הטבות, אין סיבה שהם לא יקבלו אותן. הוא היה אחד הכלבים הכי טובים בפלגה שלי, עשינו יחד המון פעילויות והיו לו שתי 'נוהגות' לפניי, אני היד השלישית שלו".
יקיר היה לוחם ביכולת חנ"מ, איתור חומרי נפץ מרסקים במרחב, יחד עם דקסי. "התפקיד שלנו היה לסרוק נגד מטענים. היינו יחד בשירות שנה וארבעה חודשים, בעיקר בגזרה הצפונית והחברנו כוחות סדיר ומילואים לפתיחת נתיבים. השתתפנו בהמון פעילויות.
"באחת מהן, בהר דב, סרקנו בשטח מיוער ודקסי, שהיה רחוק ממני, סימן שמצא משהו בשטח מת. קראתי לו שוב ושוב והוא חזר למטען והתיישב. בדיעבד הסתבר שזה היה מטען דמוי סלע, מלא בכדוריות רסס, שהיה יכול גרום למוות. הוא הציל חיים הרבה פעמים. כשהוא השתחרר, היה לי ברור שאני לוקח אותו והמעבר הביתה לא היה פשוט, כי הוא היה רגיל לתא עם הרבה כלבים ונביחות ביחידה.
"עשינו תהליך של חשיפה. בהתחלה, כשהלכתי לעבודה והייתי רחוק ממנו, הוא תקף את אמא והאחיינית שלי, מתוך הגנה על הטריטוריה, כי הוא לא הבין מה קורה ואיפה הוא נמצא. אחרי פחות משנה, הוא נרגע לגמרי, אבל התחילו להופיע בעיות בריאותיות. הייתה לו דלקת אוזניים חריפה, שגרמה לו לוורטיגו, לחוסר התמצאות במרחב ולנפילות.
"העלויות של הביקורים אצל הווטרינר היו עצומות. כשהיה בן 8, ניסיתי לעשות לו ביטוח, אבל אף חברה לא מבטחת כלבים בגילים האלה. הם מפתחים גידולים, בעיות התנהגות, או דלקות, ומישהו צריך להכיר במצב הזה ולעזור במימון. לפני שלוש שנים גילו לו גידול שפיר בין בית החזה לרגל הקדמית ועשינו לו ניתוח, הוא עבר עקירות שיניים תחת הרדמה, זה כבד מאוד. חבר מהיחידה היה צריך לעשות ניתוח דחוף לכלב שלו וכדי לגייס את הכסף הוא פרסם פוסט בפייסבוק ותוך כמה שעות כבר היו לו 12 אלף שקל שהצילו את חייו".
דאגו והמפעיל שלו השתחררו מבית החולים אחרי יממה. הלוחם יצא לחופשת החלמה בבית ודאגו לשיקום ביחידה. הלוחם יזכה למעטפת של הצבא, גם אחרי שחרורו. ואם יחליט לאמץ את דאגו, הוא יצטרך לדאוג לו על חשבונו למשך כל ימי חייו.
במשרד הביטחון, שמתקצב את צה"ל, הפנו אותנו לדובר צה"ל, שמסר בתגובה: "בוגרי יחידת עוקץ ואזרחים הנמצאים מתאימים רשאים לאמץ את כלבי היחידה עם סיום שירותם. מי שבוחר כך, עושה זאת בהתנדבות. כלבים שמסיימים את שירותם המבצעי ולא מאומצים - מטופלים ביחידה".