רב״ט יוסף אלבו בן ה־20 מראש העין משרת כלוחם בחטיבת גבעתי - אך הדרך לשם לא הייתה קלה. הוא הילד החמישי מתוך שמונה אחים, ממשפחה מסורתית. בילדותו נחשף לאלכוהול וסמים בבית והבין שהדרך לשנות את אורח חייו היא להתגייס לצה"ל, למרות שתחילה סירבו לגייס אותו. "אמא אמרה לי שאף מסגרת לא תשנה אותי חוץ מצה"ל. המשפט הזה הדהד לי בראש".
הוריו פרודים מאז שהיה בן 11, אביו ואחד מאחיו הגדולים גרים באילת והוא לא בקשר רציף איתם. אביו היה נכנס ויוצא מבתי כלא על רקע של אלימות וסמים, ומגיל 12 יצא יוסף לעבוד כדי לעזור לאמו לתחזק את הבית כלכלית. לדבריו, הייתה לו ״סיגריה בפה״ מכיתה ג' וכבר בכיתה ז' התחיל לשתות אלכוהול ולהתנסות בסמים. את לימודיו הוא סיים בכיתה ח'. "המורים היו משפילים אותי ומקטינים אותי. אמרו לי, 'אתה אפס ולא ייצא ממך כלום'".
בגיל 17 וחצי הוא הבין שמשהו חייב להשתנות. הוא לא הגיע לצו הראשון אלא רק בפעם הרביעית, וכשהגיע ללשכת הגיוס לא רצו לגייס אותו. לאחר מאבק ארוך התגייס לחטיבת גבעתי, וכיום הוא משרת בפלוגה החרדית. "בן אדם שעושה שטויות לא מבין את זה עד שהוא מקבל סטירה. הסטירה שלי הייתה הצער שגרמתי לאמא שלי אחרי שהתדרדרתי לרחוב. התחננתי להתגייס כי רציתי לשנות את עצמי. לא רצו לגייס אותי אבל התחננתי לקצין המיון והסברתי לו כמה חשוב לי להתגייס. אחרי שבועיים אמרו לי שהתקבלתי".
"יש חייל בשם יוסף מרו שתמך בי ועזר לי. בלעדיו לא הייתי מגיע למי שאני היום. תמיד רציתי לוותר והוא היה שם לצדי, גם המפקד האישי, המ"פ וכל גבעתי. היה להם אכפת. לא האמנתי שאסיים הכשרה - אף אחד לא האמין בי. המון חברים אמרו לי שאם אתגייס אגיע לכלא תוך שבוע. לא הקשבתי להם. היו מלא רגעים שאמרתי לעצמי די, חאלס - אבל נזכרתי בכל הקושי שעברתי ונלחמתי כדי להישאר", משחזר יוסף.
"היום הראשון לגיוס היה הכאפה הכי גדולה. הדבר שהכי רציתי בעולם זה לשנות את עצמי, את דרך החיים שלי וכמובן להגן על המדינה. להסתכל לאמא שלי בעיניים ולראות אותה מאושרת זה הכל בשבילי".