רב״ט נ׳ משרתת בתפקיד מסווג בפיקוד הדרום, וכחלק מתפקידה בצה״ל, במתקפת ה-7 באוקטובר, היא הייתה אמורה לקחת חלק במאמץ המלחמתי כנגד מחבלי החמאס. אלא שבאותו הבוקר השחור, נותק הקשר עם אחותה הגדולה והיא נחשבה לנעדרת. ביום שלאחר מכן, היא ובני משפחתה התבשרו על הירצחה על ידי המחבלים בעת נסיעתה ברכב.
״המוות של אחותי היה מאוד מפתיע, אף אחד מאיתנו לא חשב שהשכול יגיע אלינו למשפחה. כששמעתי שהיא נרצחה, נכנסתי להלם, הבנתי שהיא לא בחיים יותר אך לא באמת עיכלתי שהיא לא איתי״, מספרת רב״ט נ׳. היא מסבירה ומתארת מהיכן בני המשפחה שואבים את הכוחות להמשיך ולבחור בחיים למרות האובדן הקשה: ״לכל אחד מבני המשפחה יש דרך התמודדות שונה עם השכול - אמא שלי היא אדם מאמין, אז הנחמה שלה היא הדת. היא הולכת לסיורים אצל רבנים, קוראת פרקי תהילים ומברכת. אבא שלי ואחי נפגשים מוקפים בחברים, וזה מה שעוזר להם להירגע ולהקל על הצער. לעומת זאת, הדרך שלי להתמודד עם הכאב היא באמצעות העשייה שלי כחיילת ולהגן על מי שאפשר. הבחירה בעשייה הצבאית, עוזרת לי להתמודד עם הקשיים, מכניסה אותי לשגרה מסוימת ומרגיעה אותי. אני נהנית מהתפקיד שלי שיש בו חשיבות גדולה, והוא דורש ממני הרבה סבלנות, אחריות ואסרטיביות״, מסבירה.
״במהלך השבעה של אחותי, המפקדת שלי הגיעה אליי ושאלה אותי שתי שאלות: האם אני רוצה בכלל לחזור לצבא או האם אני מעוניינת לצאת לקצונה. כשהיא שאלה אותי את זה, הרגשתי שהיא כאילו שואלת אותי האם אני רוצה להישאב לדיכאון - או לחזור חזרה לחיים. החלטתי שאני רוצה להמשיך בעשייה שלי, ובחרתי להתחיל בתהליך המיון לקצונה. כעת חזרתי לשירות, ובכל יום שעובר, אני גאה בעצמי שאני ממשיכה קדימה, מכוונת לצאת לקצונה, כמו שאחותי תמיד רצתה ואני בטוחה שהיא גאה בי מלמעלה״.
לצאת לקצונה זו לא הייתה תמיד הבחירה הברורה והמובנת מאליה עבור נ׳, ולפני הגיוס הייתה ברשותה האפשרות לא לשרת בצה״ל: ״לפני הצו הראשון, עמדו בפניי שתי אופציות - לא להתגייס כלל - או להתגייס לצבא דרך תוכנית ׳׳תתקדמו׳׳. בחרתי להתגייס דרך ״תתקדמו״, ואין שמחה ממני שבחרתי במסלול הזה״, היא מתארת. כידוע, מסלול "תתקדמו" משלב מלש"בים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה בצה"ל, ומאפשר לנערים ונערות על הרצף האוטיסטי להשתלב ביחידות השונות בדרך תומכת, אישית ומקצועית, אשר מכינה אותם לחיים העצמאיים עד כמה שניתן.
״הבנתי שאני יכולה לקחת מהתוכנית רק דברים טובים. המסגרת של ״תתקדמו״ עזרה לי למצוא יחידה צבאית שאני מתאימה לשירות בה, עוטפת ומלווה אותי. אם לא הייתי מתגייסת, הייתי מפספסת הרבה רגעים טובים בחיים שלי. הכרתי בשירות המון חברים מהיחידה ומהטירונות, אני מרגישה שאני משגשגת מבחינה חברתית והישגית, וזה גרם לי להתפתח יותר. גם בפן המנטלי, למדתי להסתגל בצורה טובה יותר למצבים, ופיתחתי חוסן נפשי חזק יותר״, מסכמת את שירותה עד כה. ״דווקא מתוך הקושי הזה והאובדן שלי, חשוב לי לנתב את העשייה שלי כחיילת, לעזור לאנשים, לגרום לאווירה טובה, ולהנציח את אחותי ואת הערכים שהובילו אותה בבסיס ובכלל כל חיי. אני רוצה לאחל לעם ישראל שנדע ימים טובים יותר, ושנמשיך להיות חזקים, תומכים ואוהבים״.