קורס המ״פים הנרחב ביותר בתולדות צה"ל התקיים בג'וליס - והוא יסתיים ביום חמישי, כאשר חלק מחניכיו נלחמו עם פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר באזור עזה ובצפון הארץ.

בין המשתתפים סגן אורי צחור - קצין לוגיסטיקה וגם אחד ממפיקי פסטיבל נובה, שטיפל בלוגיסטיקת הבמות. צחור שרד והציל עשרות אנשים, וביום חמישי יהיה בין מסיימי קורס המפ"ים. כמפיק בפסטיבל נובה, כבר יום לפני הפסטיבל עבד במתחם, ניקה והכין את השטח והבמות. בבוקר שבת חיבר מיקרופונים כאשר החלו מטחי הטילים. בהמשך דיווחו בליינים על ירי. "ריכזנו אנשים מאחורי הבמה המרכזית. ראיתי הרוגים ופצועים רבים בחפ"ק, פעם ראשונה בעיניים. רצתי בחזרה למתחם והכנסתי אנשים תחת הבמה, במקביל קיבלתי התרעות בטלפון שהגדוד שלי מוקפץ".

צחור מוסיף: "דיברתי עם המג"ד שלי, והסברתי שאני נמצא פיזית ‏באירוע. ‏אמרתי שיש פה מחבלים וירי, ‏ושאני כנראה מפה לא יוצא. ‏גם שלחתי הודעה למשפחתי, שאני אוהב אותם". המחבלים הגיעו לפסטיבל ‏וירו מתחת לבמה. "‏התחלתי לרוץ", הוא מספר. "מצאתי כפל קרקע, ולקחתי איתי שני אנשים ‏ונשכבתי עליהם. ‏תשעה עזתים התקרבו, ואמרתי למי שאיתי - 'אתם תרוצו ימינה, ואני שמאלה לכיוון המחבלים'. חשבתי שעדיף שאני אמות מאשר הם. לא הרגשתי פחד".

צחור רץ אל המחבלים, שתפסו אותו והכו אותו - והכה בחזרה. בשבריר שנייה שבו התבלבלו, הצליח לברוח ואסף איתו את השניים שפרש עליהם חסותו קודם לכן. הוא הגיע לקבוצה גדולה, שישבה בחורשה, ו‏צעק: "קומו, יש מחבלים!". אחרי כמה שעות אופנוען נוח'בה ירה אר־פי־ג'י ‏לעברם, וצחור נפגע, בעיקר בפניו - רסיס חתך לו את האף ופגע גם בידו. הבליינים שוב נמלטו, כשצחור אוחז בידיו שתי בנות שהיו באפיסת כוחות.

 בכביש 232 הם חברו לשוטר ולחייל, ולדבריו -"פתאום הגיע זאב צה"לי, ואני מזהה שהנהג הוא נגד שלי". צחור סייע בפינוי פצועים, ובסופו של יום פינה את עצמו לבית החולים סורוקה, ‏המחזה שם היה קשה. "בכל שנייה נכנס עוד פצוע. בהתחלה חשבנו שהאירוע הוא רק בנובה, אבל אז הבנו שזה בכל העוטף". 

‏יציאתו לקורס תוכננה לפני האירועים הללו‏. ‏במהלך השיקום שעבר קיבל החלטה לא להישבר ‏ולצאת לקורס. "‏את רובנו לקחו מהלחימה, אם זה מהדרום, מהצפון, מיהודה ושומרון ‏- לקחו אותנו מהפרונט ישר לכיתות ללמוד. ידענו שחברים שלנו בחזית, שהחיילים שלנו נלחמים שם. ‏בשבוע־שבועיים הראשונים זה היה מאוד קשה".

לדבריו, "שאלתי את עצמי אם זה נכון שאני אהיה פה, ‏האם זה הדבר הנכון לעשות", אך הוא מסכם שהקורס הכשיר מפקדים, כדי יחזרו ליחידות ‏עם כלים אפקטיביים ומשמעותיים. ‏צחור מבטיח: "המסיבות יחזרו, ‏ואנחנו נחזור לרקוד, ‏אנחנו עוד נחזור לעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות". לדבריו, "למסיבה הגיעו אנשים מכל צבעי הקשת, ראיתי את כמות האנשים שנהרגו ואת ארץ ישראל היפה, יחד ‏בלי מחלוקות ‏ומריבות". 

אחרי המלחמה, ‏הוא רוצה לטוס לפסטיבל בברלין, ובנוסף - לקבץ את משפחתו ‏ואהוביו, ‏ופשוט להעריף עליהם אהבה, על כל מה שהם נתנו לו.