לקראת ממשלת טכנוקרטים פלסטינית? ד"ר(אל"מ) משה אלעד, מרצה בחוג למזרחנות במכללה האקדמית גליל מערבי, לשעבר מושל נפות בית לחם וג'נין וראש המנגנון לתיאום ביטחוני בתקופת אוסלו התייחס לכך היום (ראשון) בשיחה עם "מעריב".

"הפעם האחרונה והיחידה שבה מונתה ממשלת טכנוקרטים בשטחי הרשות הפלסטינית במהלך מרץ 2007, הובילה למגה משבר בשטחים בדמות פיצול היסטורי בין רצועת עזה לגדה המערבית, תוך מאבקים אלימים בין פלגי חמאס לפת"ח שגרמו למתחים, מעגלי אלימות אכזריים ומרחצי דמים והטלת גופות של יריבים מהגגות. בכל אופן, ב-17השנים האחרונות נעשו מעל 30 ניסיונות לאיחוי הקרעים בין חמאס לפת"ח שנחלו כישלונות צורבים". 

"הממשלה הטכנוקרטית הפלסטינית שקמה אז כללה 25 חברים 23 גברים ושתי נשים, 15 מהגדה ו-10 מעזה שהגיל הממוצע שלה היה 50. האיחוד נראה באותם ימים אלגנטי ומדיף ריחות מערביים מעונבים. היו ביניהם בעלי תואר ד"ר, מהנדסים, בוגרי אוניברסיטאות בארה"ב ועוד מומחים בתחומים שונים. אלא שחסר בה מאפיין אחד שמצוי בDNA הפלסטיני – שהות המנהיג בכלא. הפלסטינים כעם שתומך בטרור, לא היה בעבר, ולא יוכל להיות מונהג בעתיד על ידי יו"ר קרן ההשקעות הפלסטינית מוחמד מוסטפא שבעצם העובדה שידיו נקיות מטרור, הופכות אותו למועמד נטול 'כישורים' ויכולות להנהגה".

ד''ר(אל''מ) משה אלעד (צילום: פרטי)
ד''ר(אל''מ) משה אלעד (צילום: פרטי)

"כלכלן מבריק ככל שיהיה, בוגר אוניברסיטת וושינגטון יכול לשמש לכל היותר כשר כלכלה, משפטן גם בוגר הרווארד יוכל לשמש לכל היותר כשר משפטים. אבל בחברה שבה התפישה התרבותית הבסיסית מבכרת את החמולה ושלטון ברזל יחיד שבה רעיונות דמוקרטיים משקפים רוח מערבית חלשה, חייבים לעמוד בראש הפירמידה גבירים בעלי מילה ראשונה ואחרונה דוגמת ערפאת, מרואן ברגותי או מוחמד דחלאן".  

"השאיפה האמריקאית-אירופאית לראות ממשלת טכנוקרטים שמנהיגה את הרשות הפלסטינית, ספוגה בנאיביות חוץ מזרח–תיכונית על גבול האינפנטילית. אשר לפלסטינים, ממשלה כזו רק תעמיק את הקרעים הפנימיים ברשות הפלסטינית, ברצועה ובאש"ף בכלל ותיצור משבר חדש שאת סופו נתקשה לראות. באשר לישראל, ממשלה כזו תהיה ממשלת בובות שתופעל במהרה על ידי ארגוני טרור פחות מתונים שימהרו להציב את סוגית הטרור בראש סדר היום הפלשתיני. מי שסבור שבאמצעות ממשלת טכנוקרטים ניפטר מהטרור, מהרדיקליזציה, מההסתה ומהעימות הישראלי – חייב לדעת שיישא באחריות לנכבה הפלסטינית הבא; הזירה הפלסטינית רחוקה מלהיות הזירה האפשרית לניסויים מעין אלה שנחלו בעשורים האחרונים כישלונות מהדהדים בכל מרחבי המזרח התיכון".