שקועה בעולמה, מתרחקת מהרעש, שוכנת ישיבת ההסדר בירוחם. במלחמת יום כיפור נחשפה ישיבת הר עציון עם נפילת 8 תלמידים. הפעם זה קרה בירוחם. 9 הנופלים משו את הישיבה ממרחבי הישימון אל מים סוערים. ימים של שתיקה עטפו את בית המדרש. רבנים ובחורים המתינו בסבלנות למילים ולא תמיד מצאו אותן.
"אחרי טבח כזה אנו עומדים נבוכים מול ריבונו של עולם", נאמר ב"מילתא", חוברת הזיכרון לנופלים. אפשר היה להגיב בכיבוי עולם הרגש. להכחיש, להיאטם, לגרש שמץ תחושה ולהתייסר פחות. ואפשר היה לחתור אל מוקד העצב, להתפלש בו, להבין שאין הוא סוף פסוק. בירוחם, כך התרשמתי, בחרו בדרך הזאת. "בשעה שהתרחשו איש לא חשב שמאחורי כ"ט בנובמבר וה' באייר, מסתתר משהו כל כך נשגב", אמר לי נווה צביאלי משיעור ד', "נאמין שגם מאחורי שמחת תורה ממתינה בסבלנות תקווה גדולה". וישעיהו רוזן משיעור ב' הוסיף: "אחד הדברים היותר חזקים בשבילי היה לראות את הרבנים בוכים, לשמוע את שבירת הקול, אבל אני מרגיש שיש ערוץ אחר שנפתח עכשיו, לעמוד מול ה' או עם ה' ולבכות יחד".
כ-300 תלמידים בישיבה, ובראשה רבנים בעלי עבר צבאי. הרב חיים וולפסון (50) הוא לוחם בחטיבת השריון 188 והרב אוריאל עיטם (56) חובש קרבי. הלימוד בישיבה מעמיק בכל תחום. הן בלימוד הגמרא שחותר להבנה מעמיקה בסוגייה, והן בלימוד האמונה והמחשבה בהם חותרת הישיבה להבנה מעמיקה ושיטתית שתחולל תנועה רוחנית בלב הלומדים.
הרב וולפסון, שאלת פעם את בורא עולם למה דווקא פה? למה היכה כל כך חזק בישיבה שלך?
"אני מוצא את עצמי מסתכל למעלה ושואל את הקדוש ברוך הוא: 'מה נסגר'? מה קורה פה? איך זה יכול להיות? שואל אותו על פלוני: 'איך זה שנתת דבר כזה מדהים ואתה לוקח אותו אחרי כל כך מעט שנים. לא חבל?".
אתה שומע תשובה?
"ממש לא. ולא בטוח שאני צריך לשמוע תשובה אבל יש לי למי להפנות את השאלה".
הרב עיטם מסביר שיש שאלות שאין יוזמים. הן עולות מעצמן. "איך זה יכול להיות שהאדם הזה לא יהיה פה יותר? אבל אנחנו משתפים גם בתודה הגדולה. מעל 30 שנה אנחנו פה ובחורים לחמו ביחידות הכי קרביות ולא היה לנו אף לא חלל אחד. כמו שידענו אז לא להתחשבן, אנחנו לא מתחשבנים עכשיו".
איך לא?
"אנחנו יודעים שעם ישראל חייב עתה לתת את כל הכוחות בקרב על קיומו. ברוך השם שהעם שלנו מצא את הכוחות".
ומה עם הכאב?
"יש לי כאב גדול שפה זה היכה כל כך חזק. 'אנא בכוח' הוא פיוט שמסתיים במילים: 'שוועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות'. תעלומה תהיה לי כל הזמן על כל אחד מהם. כל חיי אסתובב עם תעלומה: 'למה הוא?', 'למה דווקא הפרח הזה?'. כל אחד מה-9 האלה יהיה צרוב בי לעד, והשאלה זועקת". וולפסון מוסיף: "יש זעקה אבל אני הולך איתה בלב".
אתה זועק בשקט.
"לגמרי. אבל זאת לא זעקה 'למה מפה ולא אצל מישהו אחר'. האירוע שקורה פה פתח אותנו למה שמרגישים עכשיו גם במקומות אחרים בעם ישראל. כשאני רואה שם של הרוג שאין לי קשר אליו אני יודע שקיים מעגל אנשים שחווה את הכאב שאנחנו חווינו פה".
אתם מכוונים לכך שמהישיבה ייצאו לא רק תלמידי חכמים אלא גם קציני צה"ל?
הרב חיים: "אני מרגיש שלישיבה אין התפקיד להוציא קצינים אבל אם לא ייצאו מפה קצינים - נכשלנו".
הכתבה המלאה תפורסם מחר במוסף מעריב