שקועה בעולמה, מתרחקת מהרעש, שוכנת ישיבת ההסדר בירוחם. במלחמת יום כיפור נחשפה ישיבת הר עציון עם נפילת 8 תלמידים. הפעם זה קרה בירוחם. 9 הנופלים משו את הישיבה ממרחבי הישימון אל מים סוערים. ימים של שתיקה עטפו את בית המדרש. רבנים ובחורים המתינו בסבלנות למילים ולא תמיד מצאו אותן.
"אחרי טבח כזה אנו עומדים נבוכים מול ריבונו של עולם", נאמר ב"מילתא", חוברת הזיכרון לנופלים. אפשר היה להגיב בכיבוי עולם הרגש. להכחיש, להיאטם, לגרש שמץ תחושה ולהתייסר פחות. ואפשר היה לחתור אל מוקד העצב, להתפלש בו, להבין שאין הוא סוף פסוק. בירוחם, כך התרשמתי, בחרו בדרך הזאת. "בשעה שהתרחשו איש לא חשב שמאחורי כ"ט בנובמבר וה' באייר, מסתתר משהו כל כך נשגב", אמר לי נווה צביאלי משיעור ד', "נאמין שגם מאחורי שמחת תורה ממתינה בסבלנות תקווה גדולה". וישעיהו רוזן משיעור ב' הוסיף: "אחד הדברים היותר חזקים בשבילי היה לראות את הרבנים בוכים, לשמוע את שבירת הקול, אבל אני מרגיש שיש ערוץ אחר שנפתח עכשיו, לעמוד מול ה' או עם ה' ולבכות יחד".
כ-300 תלמידים בישיבה, ובראשה רבנים בעלי עבר צבאי. הרב חיים וולפסון (50) הוא לוחם בחטיבת השריון 188 והרב אוריאל עיטם (56) חובש קרבי. הלימוד בישיבה מעמיק בכל תחום. הן בלימוד הגמרא שחותר להבנה מעמיקה בסוגייה, והן בלימוד האמונה והמחשבה בהם חותרת הישיבה להבנה מעמיקה ושיטתית שתחולל תנועה רוחנית בלב הלומדים.
הרב עיטם מסביר שיש שאלות שאין יוזמים. הן עולות מעצמן. "איך זה יכול להיות שהאדם הזה לא יהיה פה יותר? אבל אנחנו משתפים גם בתודה הגדולה. מעל 30 שנה אנחנו פה ובחורים לחמו ביחידות הכי קרביות ולא היה לנו אף לא חלל אחד. כמו שידענו אז לא להתחשבן, אנחנו לא מתחשבנים עכשיו".
התרעות פיקוד העורף