לפני כשנתיים התמנה ארנסט פון פרייברג ליו"ר הבנק של הוותיקן. עיתונים בעולם תהו מדוע דווקא פון פרייברג, מי שהיה יו"ר המספנה הגרמנית בלוהם אנד ווס, נבחר לעמוד בראש הבנק הקתולי. בלוהם אנד ווס בנתה עבור הצי של הרייך הגרמני ארבע אניות מלחמה ואת היאכטה הנשיאותית של היטלר והייתה אחד המקומות החביבים על היטלר. לקול צלילי ההמנון הגרמני הפיהרר השיק במספנה אניות כשברקע מתנופפים דגלים מעוטרים בצלבי קרס.

בלוהם אנד ווס הייתה קשורה למשטר הנאצי בעבותות. 600 עובדי כפיה עבדו במספנה בתנאים מחרידים. כמחציתם מתו במהלך העבודה, האחרים שולחו אל מותם במחנה ריכוז סמוך כמה ימים לפני תום המלחמה. אבל מה שעורר תהיה בעולם, כמו המקרה של פרייברג, עבר בישראל בשתיקה מוחלטת. 

מספנת בלוהם אנד ווס בונה עבור חיל הים את ארבעת הסטי"לים החדשים שמיועדים בעיקר להגנה על שדות הגז הישראליים. לפני כשבועיים נחתם ההסכם בין ישראל לגרמניה. שרת ההגנה הגרמנית, ד"ר אורסולה פון דר ליין, הגיעה לביקור חגיגי. "ישראל היא הידידה הגדולה שלנו במזרח התיכון", הכריזה השרה הגרמנית ואילו שר הביטחון, משה יעלון, אמר בחגיגיות שזהו יום משמעותי ביותר עבור חיל הים הישראלי וצבא ההגנה לישראל. עברה האפל של המספנה לא עלה ולו ברמז במשא ומתן הממושך בין ישראל לגרמניה. 
 

גם אתר האינטרנט של בלוהם אנד ווס מתעלם מהקשרים של המספנה הגרמנית למשטר הנאצי. הקשר, כאמור, היה הדוק. ב-34' היטלר נפגש עם פועלי המספנה ולחץ את ידיהם באירוע המתועד בתצלום מפורסם שנמכר באמזון לאחרונה בכחמישים דולרים. באתרי אינטרנט אפשר למצוא תצלום של היטלר על הגשר במספנה. ב-36' הוא השתתף בהשקת הוורסט ווסל.



אוניית המערכה "ביסמארק", ספינת הדגל של הצי של הרייך השלישי, במספנה בהמבורג. צילום: ויקיפדיה


בתצלום ידוע נראים כל עובדי המספנה מצביעים במועל יד מלבד פועל אחד ששילב את זרועותיו על חזהו. ב-37' הפיהרר הגיע למספנה פעם נוספת כדי להשתתף בהשקת האנייה ווילהלם גוסטלוף. התקשורת הגרמנית תיארה את טקס ההשקה בהתלהבות. האנייה החליקה למים לצלילי ההמנון גרמניה. אניית הנוסעים ווילהלם גוסטלוף נחשבה להישג גדול של היטלר ונועדה להוכיח שהמשטר הנאצי דואג לפועלים ומאפשר להם להפליג אל מחוץ לגרמניה בתנאים נוחים. עד כדי כך האנייה הייתה חשובה להיטלר עד שהוא שלח לצוותה מברק ברכה במהלך השיט הראשון במרץ 38'. יומיים אחרי שהספינה שבה מהשיט בים הצפוני היטלר מיהר לבקר במספנה.
 

ב-14 בפברואר 39' היטלר הגיע שוב לבלוהם אנד ווס והפעם לטקס השקת אניית המלחמה המפורסמת ביסמרק, אז אניית המלחמה הגדולה ביותר בעולם. בנאומו הידוע בטקס ההשקה היטלר הכריז על בניית צי גרמני חדש. כשנתיים אחר כך השתתפה הביסמרק בקרב במיצר דנמרק, הטביעה את האנייה הבריטית הוד ואחרי שלושה ימים הותקפה מהאוויר על ידי מטוסים בריטיים וטבעה. מתוך 2200 מלחי האנייה רק 115 ניצלו. בבלוהם אנד ווס בנו גם ספינות מוטסות, על אחת מהן תכננו מנהיגי הנאצים, ביניהם הרמן גרינג והיינריך הימלר, לברוח לגרינלנד אחרי המלחמה.
 

  חלק מהעבודה במספנות, בעיקר עבודות ניקיון וסבלות, נעשו על ידי 600 אסירים שהובאו למספנה בחצי השנה האחרונה למלחמה ממחנה הריכוז נוינגמה הסמוך להמבורג. נציג של המספנה בחר בנוינגמה את האסירים המתאימים לעבודה. הם שוכנו במספנה בתנאים קשים, כמחציתם מתו במהלך העבודה, הנותרים הוחזרו לנוינגמה ימים ספורים לפני תום המלחמה ושם מצאו את מותם. רוב האסירים בנוניגמה היו פולנים וסובייטים, אולם היו שם גם לוחמי רזיסטנס צרפתים וכמה אלפי יהודים. אחד האסירים הידועים היה פרידריך פפר, רופא שיניים יהודי שהסתתר עם משפחתה של אנה פרנק באמסטרדם. הוא מת בנוינגמה בדצמבר 44'. לכאן מגיעים רק כדי למות או לעבוד, אמר אחד הניצולים עם תום המלחמה.
 

 אבל נשים את ההקשר הנאצי בצד. תשע שנים נמשך הליך חיפוש בטרם נחתם החוזה עם המספנה הגרמנית. הדרך הייתה מפרכת וזרועה במוקשים. דו"ח מבקר המדינה מתח ביקורת על התנהלות ההליך, מספנה בדרום קוריאה שקיוותה לזכות בעבודה לא ראתה בעין יפה את כישלונה במשא ומתן, במספנות ישראל רצו לזכות בנתח מהעוגה ונאלצו לחזות בעיניים כלות בגרמניה לוקחת את כל הקופה, היו גם מי שסברו שישראל צריכה לצאת למכרז בינלאומי ולא למהר ולרכוש מגרמניה את הספינות, וגם בחיל הים יש מי שטענו שאין צורך לרכוש ספינות חדשות ויקרות וזול יותר לשדרג את מערכות הנשק על הספינות הוותיקות. אפילו ארגונים ירוקים התנגדו לעסקה בטענה שאין זה ראוי שהמדינה תממן את אבטחת מתקני הגז של הטייקונים. 


לא נבדקו חלופות

  ישראל התחילה לחפש מספנה שתבנה עבור חיל הים את הסטי"לים החדשים במחיר ראוי כבר ב-2006. "המשא ומתן עד לחתימה היה ארוך", אומר שמעון שטיין שהיה שגריר ישראל בגרמניה והיום חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, "במהלכו היו אי הבנות ואיומים, זה שוק רווי דילמות אבל העסקה נחתמה ובא לציון גואל". 
 

מבקר המדינה יוסף שפירא בדו"ח ממרץ 2014 מתאר את התמשכות ההליכים. על פי הדו"ח, שחלקו נותר חסוי, בנובמבר 2010 החל המטה לביטחון לאומי בעבודת מטה לצורך גיבוש הצעה לקבינט הביטחוני שהיה אחראי על קבלת ההחלטה לגבי ההגנה על מתקני הגז בים. המטה לביטחון לאומי הודיע שעד לרבעון הראשון של 2011 יעביר את חוות דעתו אבל רק באפריל 2013 הובאה הצעת המטה לאישור הקבינט הביטחוני. 

המספנה הגרמנית בלוהם אנד ווס בהמבורג. צילום: רויטרס

במהלך השנים ביקשו כמה בכירים לזרז את ההליכים: במרץ 2011 דרש עוזי לנדאו, אז שר התשתיות, מראש הממשלה, בנימין נתניהו, לטפל בנושא בעדיפות ראשונה. באוקטובר 2012 ביקש סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר נוה, מראש המטה לביטחון לאומי דאז, יעקב עמידרור, לזרז את הצעת המטה "ככל שניתן". בנובמבר 2012 אמר ראש הממשלה לרמטכ"ל בני גנץ שהוא הנחה את מנכ"ל משרדו ואת ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל) להביא את הצעת המטה בהקדם לאישור הקבינט. בפברואר 2013 כתב מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג, לסגן הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, שהוא ממליץ לקדם את הנושא במהירות האפשרית.
 

 חודשיים אחר כך הוגשה הצעת המטה לביטחון לאומי לקבינט הביטחוני. ההצעה, על פי דו"ח מבקר המדינה, הייתה חלקית. המסמך קובע שנבחנו שלוש חלופות מרכזיות שהציג צה"ל, שתיים מתוכן נפסלו. אולם "לא נמצאו סימוכין שיש בהם כדי להעיד כי המטה לביטחון לאומי התמודד במסגרת עבודת המטה שערך עם החלופות שהציג צה"ל וניתח את המשמעויות הנובעות מהן ובכלל זה את עלותה של כל חלופה ואת רמת ההגנה שהיא מעניקה וזאת כדי לאפשר לשרי הקבינט הביטחוני לקבל החלטה הנשענת על הנתונים הנדרשים לקבלתה. הצגת מספר חלופות לשרים בקבינט הביטחוני היא חיונית מאחר שהיא מאפשרת להם לקיים דיון המבוסס על מידע מפורט בנוגע ליתרונות ולחסרונות של כל אחת מהחלופות, הן בהתייחס לעלותה הכספית והן בהתייחס למשמעויותיה המבצעיות".
 

 כמו כן, כותב המבקר: "במסמכים שהעביר המטה לביטחון לאומי למשרד מבקר המדינה לא נמצאו נימוקים למסקנה של המטה לביטחון לאומי ולפיה חזקה על צה"ל שיבצע את ההגנה בצורה היעילה והזולה ביותר".
 

  בדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת ביוני 2014 אמר אבריאל בר יוסף, המשנה לראש המל"ל שהמטה עבד על הכנת ההצעה מהרגע שהתקבלה המשימה. "לא הורדנו את הרגל מהגז אפילו לשנייה בכל הנושא. העבודה הייתה קשה. לקח הרבה זמן לראות מאיפה מביאים את הכסף הזה. מדובר בהמון המון כסף והיו ויכוחים לא קלים". 
 

תמיר שניידרמן, סמנכ"ל חירום וביטחון במשרד התשתיות, הסביר בוועדה שהעבודה על חוות הדעת התארכה מפני ש"זו הפעם הראשונה שחיל הים מוכרז כגוף מנחה והוא צריך ללמוד איך מנחים גופים פרטיים. העסק לא פשוט ולכן גם בגלל זה העבודה לקחה הרבה זמן".

המשבר הגרמני


עוד בטרם הובאה לקבינט הצעת המטה לביטחון לאומי נערכו גישושים ראשוניים עם שתי חברות אמריקאיות, הענקית "לוקהיד מרטין" ו"נורת'רופ גרמן" שבנתה לפני כעשרים שנה עבור חיל הים את הסטי"לים מדגם סער. שתיהן הציעו מחירים גבוהים מדי. נבחנה גם האפשרות לבניית הספינות במספנות ישראל. בין השאר הועלתה הצעה שהספינות יתוכננו בגרמניה וייבנו במספנות ישראל. במספנות ישראל הבטיחו שזכייה במכרז תניב תוספת של מאות מקומות עבודה חדשים. 


משא ומתן ארוך התנהל גם מול המספנה הקוריאנית "דייהו שיפבילדינג אנד מרין אינג'נרינג". סוחרי נשק ישראלים כבר נהרו לקוריאה בתקווה לזכות בעמלות שמנות. המספנה הדרום קוריאנית היא אחת הגדולות בעולם, מדורגת בשנים האחרונות בין המקומות השני לרביעי עם 16 אלף עובדים. המספנה הוקמה ב-78', מ-2001 היא נסחרת בבורסה של קוריאה. בשנה שעברה הגיע צבר ההזמנות שלה ל-15 מיליארד דולרים, בין השאר מחיל הים הקוריאני ומפרויקטים שונים באבו דאבי. 
 

 ב-2009 החל משא ומתן בין ישראל ל"טייסנקרופ", חברת מספנות שהוקמה לפני עשר שנים ממיזוג של שתי מספנות גרמניות וותיקות, "וולדטסוורקה דויטשה וורף" שנוסדה ב-1898 ובונה עבור חיל הים הישראלי את צוללות הדולפין והחברה שהוזכרה לעיל "בלוהם אנד ווס" שנוסדה ב-1877 על האי קוהרדר סמוך להמבורג. שתי המספנות הגרמניות נחשבות דווקא למספנות קטנות יחסית.

ב"טייסנקרופ", החברה המשולבת, מועסקים על פי אתר האינטרנט שלה, 3200 עובדים בגרמניה. "הגודל של המספנה לא היה שיקול", קובע אחד ממפקדי חיל הים לשעבר, "האיכות חשובה הרבה יותר מהגודל". 
 

  שנתיים אחרי המיזוג הקימה "טייסנקרופ" מספנה בפקיסטן שנחשבת לאחת המספנות הגדולות ביותר במדינה. "אותי זה לא מדאיג שאותה חברה בונה ספינות עבור ישראל ועובדת גם בפקיסטן", אומר ד"ר בועז גנור, מומחה לטרור מהמרכז הבינתחומי.  "אפשר להגיע למידע בכנסים ובאירועים ביטחוניים, לא דווקא דרך היצרן. ממילא את הטכנולוגיות המתקדמות יורכבו על הספינות בישראל ולא בגרמניה".
 

  גרמניה רצתה לזכות בעסקה. מאז המשבר הכלכלי מצבן של המספנות הגרמניות הולך ומתדרדר. קונרד לאמרס, מומחה לספנות גרמנית, אמר לאחרונה למגזין "פסיפיק מריטיים", שהשפעתו של המשבר הכלכלי האחרון על המספנות הגרמניות זהה למשבר בענף אחרי מלחמת העולם השנייה. ההשקעות בתחום ירדו בכ-25 אחוזים, הצי הגרמני אינו מצטייד בספינות חדשות, גרמניה תלויה כמעט לחלוטין בלקוחות זרים. כמה מספנות אף קרסו בשנים האחרונות וממשלת גרמניה פועלת להצלתן של הנותרות. 
 

 "במשא ומתן עלה גם הטיעון הגרמני שהמספנות נמצאות במצב כלכלי קשה וזקוקות לעסקאות. ככה היה גם כשהייתי שגריר והתנהל משא ומתן לבניית הצוללות בגרמניה. הגרמנים אמרו שהמספנות זקוקות לעבודה", מסביר השגריר לשעבר שטיין. "זה נושא מורכב בגרמניה. מצד אחד המספנות זקוקות לעבודה אבל מצד שני כמה פוליטיקאים גרמנים לא יזילו דמעה אם המספנות יאבדו את השוק. לא כולם בגרמניה אוהבים את המפעלים השונים לייצור נשק. זה שוק רווי דילמות".
 

בשורה תחתונה ממשלת ישראל העדיפה לתת תעסוקה לפועלים גרמנים ולא לפועלים ישראלים?

"אין פה בכלל תחרות. גרמניה אמנם איבדה את שוק המספנות למזרח אסיה אבל בייצור של ספינות כמו אלה שהזמנו הם טובים מאוד". 

 הצורך הגרמני בהצלת המספנות היה כה עז עד שממשלת גרמניה הציעה לישראל הנחה של כרבע מהמחיר הרשמי, מתוך 430 מיליון יורו תעניק גרמניה סובסידיה של 115 מיליון יורו. מספנות "טייסנקרופ" אף ניאותו לבצע רכש גומלין בישראל בשווי של 700 מיליון שקלים. אגב, "טייסנקרופ" התחייבה לבצע רכש גומלין דומה כשישראל קנתה מהחברה הגרמנית את הצוללות דולפין אולם עדיין לא עמדה במלוא התחייבותה. 
 

גם המספנה הקוריאנית נטתה להסכים לבצע רכש גומלין של מערכת כיפת ברזל אם ישראל תרכוש את הספינות בקוריאה, אולם בנובמבר 2013  החליט הקבינט הביטחוני להעניק קדימות ל"טייסנקרופ" ולא לעבור להליך של מכרז בינלאומי בטרם תמוצה ההצעה הגרמנית. שנה אחר כך חשף בן כספית במעריב שגרמניה הודיעה שלא תעניק את ההנחה המובטחת, בישראל חששו שהיא מתכוונת ללחוץ על ישראל להתקדם במהלך המשא ומתן עם הפלסטינים, בירושלים לא אהבו את הכריכה בין חוזה עסקי לבין תהליך השלום. בסופו של דבר גרמניה החליטה להעניק את ההנחה. 
 

  בדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה הסביר בר יוסף מדוע ישראל ויתרה על הליך המכרז הבינלאומי. "כרגע זה לא במכרז. כדי לקצר את לוחות הזמנים הקבינט הנחה אותנו לנסות להביא הסכם ממשלה לממשלה כולל השתתפות של מדינה זרה. אם לא תהיה תשובה מהם אז יצאו למכרז. בלחיצת הגונג יוצאים למכרז בינלאומי. אם יוצאים למכרז זה ייקח שנים רבות עד שהציוד יהיה פה".
 

 במספנות ישראל לא ניסו להיאבק בהחלטה. "עוד לפני שמישהו הגיש הצעות ולפני שמדינת ישראל יצאה למכרז בינלאומי רשמי כבר הודיעו לנו שהגרמנים נותנים סובסידיה שאף אחד אחר לא יכול לתת והמכרז בוטל", אומר בכיר במספנות ישראל. "לא קיבלנו ספר מכרז, הסובסידיה הגרמנית גברה על הכול. לא היה לנו מה לעשות יותר".
 

  בדרום קוריאה קיבלו את ההחלטה הישראלית ברגשות מעורבים. "הייתה שם מרירות", אומר ד"ר אלון לבקוביץ, מומחה לדרום קוריאה מהאוניברסיטה העברית. "זו כבר פעם שנייה שהם לא מצליחים להיכנס לשוק הביטחוני הישראלי". 
 

לפני שלוש שנים דרום קוריאה התמודדה על מכירת 30 מטוסי אימון לחיל האוויר הישראלי בסכום של מיליארד דולר. בסופו של דבר חיל האוויר העדיף לרכוש את האם- 346, מטוס אימון איטלקי, הגם שאחד המטוסים התרסק בסוף 2011 בתערוכה אווירית בדובאי, על פני הטי-50, פרי פיתוח של קוריאה בשיתוף עם לוקהיד מרטין האמריקאית. דרום קוריאה טענה שישראל נכנעה ללחצים פוליטיים איטלקיים ואיימה לבטל חוזים עם התעשיות הביטחוניות הישראליות בשווי של מאות מיליוני דולרים. "הפעם הם לוקחים את ההפסד פחות קשה מפני שהם מודעים למעמדה של מערכת היחסים המיוחדת בין ישראל לגרמניה, אבל הם מאוכזבים", מוסיף לבקוביץ.
 

  גם בחיל הים לא כולם התלהבו מהרכש החדש. היו מי שחשבו שבמקום לבזבז סכומי עתק על סטי"לים חדשים אפשר להרכיב מערכות נשק משוכללות על חלק מ-11 הסטי"לים של ישראל או לפחות על שלושת הסטי"לים מדגם סער 5. אלכס טל שהיה מפקד חיל הים, סבור מאידך שצריך היה לחדש את מערך הספינות של חיל הים. "הספינות שחיל הים רוכש מהגרמנים הן סטי"ל לכל דבר כדי להילחם ברעים".

"זה כלי שיט רב משימתי שמצטרף לצי המתדלדל של חיל הים. היום יש לחיל הים 11 סטי"לים, בימים הטובים של אחרי מלחמת יום הכיפורים היו לנו 22. ספינות ישנות יצאו מהשירות וב-15 שנים האחרונות לא בנו בחיל הים שום כלי שטח. הן יאבטחו את מתקני הגז אבל גם ימלאו את כל המשימות הנוספות של חיל הים במרחב ההגנה הימי".
 

  מרחב ההגנה של הספינות עלה בדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת. בר יוסף אמר שבתחילת העבודה "חשבנו שאנחנו צריכים להגן רק על המתקן. תוך כדי עבודה הבנו שאנחנו צריכים להגן על כל המרחב". בר יוסף התכוון למרחב שנקרא בשפה משפטית המים הכלכליים של ישראל ומוגדר באמנת המדף היבשתי מ-58' ובאמנת הים משנת 82' שישראל איננה צד בה אך נוהגת על פיה. חוק השטחים התת ימיים 1953 קובע ששטח מדינת ישראל יכלול את קרקע הים והתת קרקע של השטחים התת ימיים הסמוכים לחופי ישראל אשר מחוץ למים הטריטוריאליים, עד היכן שעומק המים שמעליהם מאפשר את ניצול אוצרות הטבע שבהם. על פי ההגדרה הזאת שטח המים הכלכליים של ישראל הוא 40 אלף קילומטרים רבועים, פי שניים משטחה של מדינת ישראל.

מי צריך לשלם?

  בארגונים הירוקים טוענים שישראל איננה צריכה לממן את הגנת מתקני הגז של הטייקונים. יעל פארן כהן מהפורום הישראלי לאנרגיה אומרת שזה הגיוני שישראל תאבטח את המים שלה, "אבל למען מי הם עושים את זה? למען חברות פרטיות. לא רק שחברה פרטית עושה הון עתק מהגז, המדינה גם מגינה עליה. יש פה מצב שתדע כל אם עברייה שהיא שולחת את בניה להגן על טייקוני הגז. זה מצב מאוד מעוות".
 

  יוסי דורפמן, פעיל במחאת הגז, אומר שנוצרה כאן בעיה אמתית. "מדינת ישראל צריכה להגן על משאבי הטבע שלה גם מפני איומים חיצוניים וגם מפני בעלי ההון. משאבי הטבע שייכים לכלל הציבור ואם מונופול הגז מקבל יד חופשית הוא זה שצריך לממן את השמירה על מתקני הגז, אבל זה יוצר מצב בעייתי. מישהו רוצה לראות צבא פרטי של יצחק תשובה משייט סמוך לחופים? זה לא הגיוני שלטייקון יהיו ספינות טילים פרטיות. הפתרון הוא הלאמה של המאגרים תוך מתן פיצוי הולם לחברות הגז".
 

  "מה הם רוצים, שכל חברת גז תקים חברת אבטחה פרטית", אומר מנגד יעקב עמידרור שהיה ראש המטה לביטחון לאומי בין 2011 ל-2013. "זה שטח מיוחד. אם מדינת ישראל רוצה למשוך אליו משקיעים היא צריכה לאבטח אותו".


הרווחים מגיעים לתאגידים אבל את השמירה מממן הציבור.

"נניח שמישהו ימצא פה זהב אז כיפת ברזל באזור מכרה הזהב לא תגן עליו והוא יצטרך לרכוש מערכת של כיפת ברזל פרטית?".


אתה שלם עם העסקה שנסגרה בלי מכרז בינלאומי?

"כשהגרמנים הסכימו לתת הנחה של 25 אחוזים זה היה הדבר הקובע. עבדנו מול גרמניה ובמשא ומתן בין מדינות לא צריך מכרז. בעולם החוזים של הנשק
הרבה פעמים חותמים עם מדינות ולא עם חברות פרטיות".


מכרז אולי היה מביא תוצאה טובה יותר. המספנה בדרום קוריאה גדולה יותר מהמספנה הגרמנית.

"זה לא כמו לקנות סוכר במכולת. אנחנו צריכים מספנות שמתאימות לנו. אם הדרישות של חיל הים נענות לא משנה לנו אם יש מספנות טובות יותר. מה שעבד כאן זה הרצון שהדרישות של חיל הים תיענינה ושהמחיר יהיה טוב. הספינות ייבנו באותה מספנה שבונה לנו את צוללות הדולפין. הייתה חשובה לנו מערכת היחסים עם המספנה ועם גרמניה. כל הדברים האלה ביחד היוו את השיקול המכריע".
 

מבחינת הגרמנים השיקול המכריע היה הצלת המספנות שלהם. למה אצלנו השיקול של הוספת מאות מקומות עבודה במספנות ישראל לא היה משמעותי?

"אפשר לסבך את החיים בלי סוף אבל הגרמנים הסכימו לממן חלק מהעסקה גם כדי לתמוך במספנות הגרמניות וגם כדי להראות כתומכים בביטחון ישראל ומאותו רגע זה היה עניין של כסף. האם נכון היה להשקיע במספנות ישראל מיליארד שקל, אני סתם זורק מספר, כדי שזה ייבנה כאן? השיקולים הם מסובכים".
 

בחיל הים היו מי שחשבו שאין צורך לרכוש ספינות חדשות ואפשר להסתפק בשדרוג מערכות הנשק על הסטילים הקיימים.

"אני מקווה שהיה ויכוח בחיל הים, אוי ואבוי אם לא היו דעות שונות בנושא כל כך רציני אבל בסוף מישהו צריך להכריע".


בדרום קוריאה לא אהבו את ההחלטה, כבר פעם שנייה שהם מפסידים במשא ומתן על מכירת ציוד ביטחוני לישראל.

"מערכת היחסים שלנו עם דרום קוריאה חשובה מאוד. יכול להיות שאם ממשלת דרום קוריאה הייתה מממנת 25 אחוזים היינו בוחרים בה. השיקולים מורכבים ובסוף צריך לקבל החלטה. אף אחד לא מקבל החלטה ממניעים נסתרים. אין החלטות רעות מאוד או טובות מאוד. בדרך כלל לכל החלטה יש גוונים לכאן ולכאן".