האינתיפאדה הנוכחית, או כמו שהיא מכונה בקרב קצינים בכירים “גל הטרור הנוכחי”, מונח על שולחן מערכת הביטחון לפחות שנה. לא היה תחקיר ביטחוני שנכחתי בו שלא הגדירו בו את גזרת איו”ש כ”חבית חומר נפץ”. בדיוק לפני שנה החליטו בצה”ל להתאמן לקראת גל כזה, כשאחד התרחישים שידליקו את הגדה יהיה אירוע של פיגוע יהודי קיצוני, בדומה לפיגוע ההצתה בדומא. “אם יגידו לי ‘יש לך גדוד נוסף לתגבור’, אני מיד מוריד אותו לאיו”ש”, אמר לי גורם צבאי בכיר לפני עשרה חודשים.



כבר לקראת חודש מרץ השנה, בגלל שילוב של מהלכים מדיניים שנכשלו ובגלל הפסקת העברת הכספים לגדה, היה חשש כבד מהתפרצות אלימה בצד הפלסטיני. לאחר האירוע בדומא נולדה הערכת המצב השנייה, שלפיה “מהר הבית תיפתח הרעה”. גם לכך נערכה מערכת הביטחון. ובכל זאת, תלויות ועומדות שאלות קשות מאוד על איך בכל זאת הסתבכנו במציאות הכל כך מורכבת הזו.

איך מערכת בעלת יכולת מודיעינית המסוגלת “לשלוף” מבוקשים מתוך בית חולים פלסטיני במבצע שלא מבייש את מיטב תסריטאי הוליווד, לא הצליחה לעלות על חוליה שכבר ביצעה פיגועים לפני שרצחה את בני הזוג הנקין?


למקרה הזה אפשר בהחלט להדביק את הכותרת “מחדל מודיעני”. ועדיין, מדובר במציאות שבמערכת הביטחון מודים שאין להם כלים להתמודד עמה. מדובר בחוליה מקומית שאין מאחוריה ארגון סדור, מימון, אימון או הכוונה מבחוץ. זו פשוט קבוצה של פעילי טרור, שאחד מהם פעיל חמאס. ובכלל, ככל שהתארגנות קטנה יותר, כך קשה לפענח אותה מודיעינית ולעלות עליה. חברי חוליה זו שמרו על פרופיל נמוך, ומתוך שלושה פיגועים שניסו לבצע, אחד הצליח.
 
איך נוצר מצב ששני פיגועים מתרחשים באותה זירה תוך פרק זמן של ימים ספורים, כמו במקרה של שער האריות בעיר העתיקה בירושלים?
אומנם המשטרה זיהתה את הנפיצות במקום ותגברה אותו במאות שוטרים מהמובחרים שיש לה, ובכל זאת נשאלת השאלה - איך ייתכן שמחבלת מצליחה להיכנס לאזור עם סכין על גופה, לבחור מטרה בקפידה ולממש את הפיגוע. מדוע אין בידוק בכניסה למתחם? איפה ההרתעה של מאות הלוחמים? התשובה לכך היא פחד. ראש הממשלה מפחד מאינתיפאדה. הוא הקשיב היטב לתרחישים - ונחרד. על פיהם, המוני ערבים באמת ייצאו לרחובות, רק שהפעם לא להצביע לבוז’י אלא לרצוח יהודים. השורה הזו נכתבה שעה לפני הפיגוע בקריית גת אתמול, אבל נתניהו יודע שדבר כזה יכול לקרות מחר בעכו בצפון, דרך כפרי המשולש והגליל, ביפו וכן הלאה.
 
מסיבה זו, כוחות הביטחון נדרשים לנהוג באיפוק, כדי שמרקם החיים לא ייפגע, גם באיו”ש, אבל במיוחד בהר הבית. מדובר בהוראה שניתנה מלמעלה. למרבה הצער, בהר הבית איבדנו מזמן את ההרתעה ואת האחיזה. כך נוצר מצב שיהודי עם זקן בהר הבית הוא בגדר חומר נפץ מהלך. מספיק שיעצום עיניים ויקרא “שמע ישראל” - ואינתיפאדה אמורה לפרוץ. הפלסטינים מורשים לשלוט על הר הבית, כולל על כוחות הביטחון. לא מאמינים? לכו לפייסבוק וצפו בחרפה איך אנשי הוואקף מורים לשוטרים לעצור יהודים שמתפללים.
 
אם כך, מדוע מערכת הביטחון טוענת כי הטרור בירידה?
מי שמשווה את גל הטרור הזה לפיגועי הטרור של האינתיפאדה השנייה, שבה התפוצצו אוטובוסים ומסעדות, נהרגו מאות ונפצעו אלפים, לא יוכל להודות שמה שקורה היום ברחובות ערי ישראל זו אינתיפאדה. ראש הממשלה הרי שאל את מערכת הביטחון, וקיבל את התשובה “לא, זו לא אינתיפאדה”. אבל המציאות משקרת, כי אינתפיאדה זו התקוממות עממית שמכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית ונגד חפים מפשע. המרחק שלנו מחומת מגן 2 הוא מרחק של הצלחת פיגוע. למשל, אם הפיגוע ליד איתמר היה נגמר ברצח משפחת הנקין כולה, כולל הילדים, היו בטוחים שהיינו עכשיו עמוק בתוך חומת מגן 2, בדיוק כמו שהפיגוע במלון פארק בליל הסדר ב־2002 הוליד את חומת מגן 1. 
 
אבו מאזן - מסית או מרגיע?
בעוד נתניהו ויעלון טוענים בתוקף כי ראש הרשות מסית לפיגועים, קצינים בצה”ל טוענים ההפך. לדברי קצינים בכירים רבים, אבו מאזן הוא הגורם מספר 1 בגדה שממגר טרור. הוא מסכל, משתף פעולה ביטחונית עם ישראל ומנחה את השטח לעשות הכל כדי למנוע טרור. לרגע נדמה שנתניהו רק מחכה שגל הטרור פשוט יחלוף, אולם אין ספק שמדובר בגל אחד מיני רבים - ואלו שיבואו אחריו יהיו חמורים וקשים יותר.