"חד־משמעית אני אומר: החברות בוועדת וינוגרד הייתה אחת החוויות העמוקות והמלמדות שהיו לי”, משחזר חתן פרס ישראל במדעי המינהל, פרופ’ יחזקאל דרור, במלאת עשור היום לפרסומו של דוח וינוגרד. “נניח, היפותטית, שהיו אומרים לי: או פרס ישראל או חברות בוועדת וינוגרד, אין לי בכלל היסוס. אני בוחר את הוועדה”.

ביולי 2006, כחודשיים לאחר שהושבע אהוד אולמרט כראש ממשלה, פרצה מלחמת לבנון השנייה, שגבתה מחיר דמים כבד: 165 הרוגים ואלפי פצועים. ככל שהמלחמה הסתבכה, כך החל כרסום במעמדו הציבורי של אולמרט. הביקורת הנוקבת הוטחה מכל עבר, לוותה בהפגנות מחאה והובילה להקמת ועדת חקירה בראשותו של השופט אליהו וינוגרד ז"ל, ובשמה הרשמי: הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006. מלבד דרור, פרופסור למדע המדינה, לחברי הוועדה מונו גם פרופ' למשפטים רות גביזון, אלוף במיל' ד"ר חיים נדל ואלוף במיל' מנחם עינן.

בדיוק עשור חלף, כאמור, מאז שחברי הוועדה מסרו את ממצאי הדוח השלם, שבו הטילו את האחריות לכשלים ולליקויים על אולמרט, על שר הביטחון דאז עמיר פרץ ועל הרמטכ"ל דאז דן חלוץ. "הוא כשל כמנהיג הצריך להוביל את ארצו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות", כתבו על אולמרט.

דוח וינוגרד נמסר לאולמרט בשעות אחר הצהריים של 30 בינואר 2008. הוא לקח אותו לביתו בטרם ימסור את תגובתו, וכל הלילה עסק בו.

תוצאות המלחמה הביאו להתפטרותם של שר הביטחון פרץ, הרמטכ"ל חלוץ, אלוף פיקוד הצפון אודי אדם ומפקד אוגדה 91 גל הירש. ביוני 2007 התפטר גם פרץ מתפקידו כסגן ראש ממשלה ושר הביטחון. אולמרט המשיך לכהן בתפקידו.

ועדת וינוגרד מונתה ב־17 בספטמבר 2006, כחודש אחרי תום המלחמה. במשך שנה וחצי, חמש פעמים בשבוע, עם הפסקות מנוחה מעטות של כמה ימים וימי חג, התכנסו חברי הוועדה. “קיבלתי שיחת טלפון מאולמרט”, משחזר פרופ’ דרור. “שאלתי אותו אם בטוח שהוועדה תהיה בלתי תלויה והוא אמר: אני לא אתערב. לא מסרבים לראש ממשלה להצעה כזו, מה גם שהיא תחום המומחיות שלי. הסכמתי ברצון רב. אני לא אומר שהקרבתי קורבן למען הייעוד. שמחתי להיות חבר ועדה, כי ידעתי שאוכל לתרום. למדתי הרבה”.

להערכתך, אולמרט מצטער על כך שביקש ממך לכהן בוועדה?

“אין לי ספק. עוד מעט תצא האוטוביוגרפיה שלו, ונראה”.

אהוד אולמרט. צילום: פלאש 90

תמונה עגומה

“פרופ’ גביזון, ירושלמית כמוני, ואני, יצאנו כל בוקר לתל אביב במכונית שהועמדה לרשות הוועדה כדי להגיע לפני השעה שבע בבוקר למתקן הוועדה – מתקן מאובטח היטב, שהותאם לעבודת הוועדה”, מצטט פרופ’ דרור מספרו החדש “מתקן עולם אנוכי: אוטוביוגרפיה הגותית” (ידיעות ספרים). בפרק “לנצל עוצמה זמנית: ועדת וינוגרד”, הוא מגולל את המתרחש מאחורי הקלעים. “בדרך כלל הגענו בחזרה הביתה בסביבות שבע בערב”, הוא מספר.

“חלק מהימים הוקדשו לשמיעת עדים תוך חקירתם עם מעין אזהרה משפטית, וחלקם לקריאה של המסמכים הרבים מאוד שהוגשו לנו או שדרשנו וגם קיבלנו. אחרי לימוד החומר בא שלב הדיונים של הוועדה, סיכומים וכתיבה. הוסמכתי, כמו חברי ועדה אחרים, לקיים פגישות עם עדים נבחרים ללא אזהרה ולדווח אחר כך לוועדה בכתב מה למדתי. הרביתי לעשות כך עם עדים שיש להם מה לספר בתחומים שבהם התרכזתי, דהיינו תהליכי קבלת ההחלטות. יש הרבה מה לספר על עבודתי בוועדה, אך אני מנוע מלעשות כן. אבל אציין שיו”ר הוועדה, השופט אליהו וינוגרד, ניהל את הוועדה בצורה מופתית, היחסים בין חברי הוועדה היו טובים, עוזרי מחקר תרמו רבות וְמרַכֵּז הוועדה, המזכירה הראשית וכל כוחות העזר עשו מלאכה נאמנה. הייתה לנו גישה לכל מה שרצינו. השקענו מאמץ ללמוד על קיום מסמכים שלא הובאו בפנינו, והם הוגשו לנו לפי דרישתנו. אני חושב שהגעתי להיכרות טובה עם כל העובדות החשובות”.

"מה שכתוב בדוח משותף לכולנו והוא אחריות של כולנו", אומר גם אלוף במיל' ד"ר חיים נדל. "תמיד הלכנו על שיטה שבה אנחנו קובעים עיקרון ואז בודקים, מתווכחים. היו בינינו ויכוחים רבים מאוד. אני לא יכול לספר על הדינמיקה הפנימית שבין חברי הוועדה, אבל יכול להדגיש שקיבלנו עזרה מעוזרים רבים והתווכחנו בינינו על כל דבר ודבר. וינוגרד ז"ל היה איש גדול. הוא ידע לתמרן בינינו. פרופ' רות גביזון היא לא אישה קלה, היא אישה משכילה, וכולנו הגענו כל אחד עם דעותיו. וינוגרד למעשה תמרן בין כולנו והביא אותנו לדעה אחידה. הדעה האחידה כתובה בדוח".

“התברר לי שמה שלא ידעתי ולא ידעתי שאינני יודע ורק למדתי בוועדה, עלה בהרבה על מה שידעתי”, מודה פרופ’ דרור. “זו אמת עגומה בהרבה מהערכותיי הקודמות. נחשפה בפני תמונה עגומה מאוד הגרועה מכל מה שידעתי קודם, למרות תפקידיי הבכירים בלשכת שר הביטחון וליד ראשי ממשלה. התברר לי שכמעט כל מה שמתפרסם על תהליכי החלטה במוקדי הממשל לוקה בחסר רב, וגם בשגיאות עובדתיות רבות. חרף הדלפות, עיתונות חוקרת, פרופסורים המרבים בשאלות וגם יומנים המתפרסמים מדי פעם - האמת העירומה על מסדרונות העוצמה ידועה רק למעטים שאינם יכולים, אינם רוצים ולדעתי גם אינם צריכים לחשוף את מלוא האמת בציבור. לפי ממצאי ועדת וינוגרד, כפי שפורסמו ברבים ולפי התרשמותי האישית, מלחמת לבנון השנייה התנהלה תוך רצון טוב, התמסרות ומאמץ - אך בטיפשות”.

נדל מכיר את השטח מקרוב וגם הוא הופתע. במלחמת ההתשה, הוא היה מפקד חטיבת צנחנים 35. כמח”ט צנחנים 317, פיקד במלחמת יום הכיפורים במערכה על כיבוש החרמון על אחד המבצעים הגדולים בתולדות צה”ל של כוחות מוטסים במסוקים. “התאכזבתי מיכולתו של צה”ל”, הוא מודה. “כאשר כבר הכניסו חיילים ללבנון, היה צריך לפעול הרבה יותר טוב”.

מה העקרונות שהוסכמו על ידי חברי הוועדה?

“ראשית, כשהגענו לנושא של האחריות, כתבנו שלא נבדיל בין אחריות הדרג המדיני לדרג הצבאי, כמו שעשתה ועדת אגרנט. שנית, לא הוצאנו מסקנות אישיות. קבענו כי את הדרג המדיני ישפוט העם בבחירות, וכלפי הדרג הצבאי צריכה המערכת הצבאית להוציא מסקנות. סיכמנו שנאיר את עיני הציבור, והוא יגזור את דינם של הנוגעים בנושא. אבל קבענו בצורה חד־משמעית שראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ”ל כשלו. את יכולה לבוא ולומר לי: ‘אבל תראה, שקט מאז’. זו חוכמה לאחר מעשה. הם כשלו בביצוע”.

אליהו וינוגרד. צילום: רויטרס

אין שכר ועונש

פרופ’ דרור מזכיר כי הוועדה החליטה לא לעסוק בשני נושאים חשובים: תפקוד משרד החוץ והערכת תוצאות מלחמת לבנון השנייה. “העמקה בפעולות משרד החוץ הייתה מצריכה שלושה חודשים וחששנו שהשהיה נוספת בהגשת הדוח תפגע בהשפעתו”, הוא מספר. “ואשר להערכת תוצאות מלחמה - היינו ערים לקשיים המהותיים והערכיים הכרוכים בכך”.


האם מסקנות הוועדה יושמו?

“אחרי ועדת וינוגרד, נגמרו הקשרים החזקים שלי עם מערכת הביטחון”, אומר פרופ’ דרור. “אני לא יודע מה הולך בפנים כפי שידעתי קודם, ולכן איני יכול לקבוע בוודאות דבר. פרט להקמת המטה לביטחון לאומי, לא בולטים לעין שינויים רדיקליים בתהליכי קבלת החלטות. לא בולט לעין גיבוש אסטרטגיה לאומית של ממש, אם כי אסור להיות קשיח. נוכח תמורה מהירה, צריך שילוב תובעני בין מחשבה ארוכת טווח לאלתור מתמיד. אסור שמחשבה ארוכת טווח תהפוך למיטת סדום, ואסור שאלתור ישתלט יותר מדי על העתיד. בלי המכה של ועדת וינוגרד, לא היה חוק המטה לביטחון לאומי. עם זאת, אם לא הייתה הכנה ארוכת טווח ותמיכה של חברי כנסת, לא היו מקימים את המטה לביטחון לאומי, למרות ועדת וינוגרד. עובדה שההמלצה המרכזית של ועדת אגרנט למינוי יועץ מודיעין ליד ראש הממשלה כדי להקטין את התלות בגופי המודיעין - לא יושמה.

“במלחמת לבנון השנייה, ראש הממשלה היה חופשי להחליט מה שהוא רוצה”, מוסיף פרופ’ דרור. “לפי ממצאי הוועדה, שר הביטחון מצדו לא ידע להבחין בין שמאל לימין, והמטכ”ל הרי היה כפוף לו. במדינות אחרות, מחליפים רמטכ”ל גם בזמן מלחמה. פה ציפו שברגע מסוים הרמטכ”ל ישלוף ארנבת מן הכובע. בזמן מלחמת לבנון השנייה לא שקלו אופציות, כי הרמטכ”ל לא הציג אופציות של ממש. מה שראש הממשלה לא עשה היה לחפש אופציות אצל אחרים. עד היום אני לא מבין למה צה”ל לא פעל יותר טוב. אחד ההסברים שלי הוא שהיה זמן ארוך בלי מלחמה לפני מלחמת לבנון השנייה, כלומר לחלק גדול מהקצונה לא היה ניסיון אש. שום תרגילים לא באים במקום ניסיון אמיתי, ולכן היה להם הלם קרב. הם נדהמו מאיך שזה קורה באמת או נשארו ליד הפלזמות ולא ראו מה קורה באמת. ניסיון קרבי חשוב מאוד לקרב קרקעי. בנוסף, הייתה אמונת יתר שחיל האוויר יוכל לעשות הכל. חיל האוויר עשה הרבה, אבל הוא אינו יכול למנוע ירי טילים ממושך על ישראל.

מלחמת לבנון השנייה, ארכיון. צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90

“הכישלון האדיר של מלחמת לבנון השנייה היה שחיזבאללה המשיך לירות עוד ועוד על העורף, בלי שצמרת חיזבאללה תיפגע”, מוסיף פרופ’ דרור. “לא הייתה הרתעה, ולימדו את הצד השני שישראל רגישה לטילים. להערכתי, היה אפשר להפסיק את המלחמה אחרי חמישה ימים. הרי היו הישגים אדירים. ברגע שהיה ירי של טילים בקנה מידה ממשי על אוכלוסיית ישראל, היה הכרחי לפגוע בהם קטלנית. זה מחייב הכנסת כוחות קרקעיים, ואז יש חללים רבים. זו החלטה לא פשוטה. הכל היה דשדוש. המילה שוועדת וינוגרד הכניסה ללקסיקון הישראלי הייתה ‘דשדוש’, שדי מאפיינת קואליציה. אבל הרי בזמני מלחמה לא הייתה קואליציה, וראש ממשלה יכול היה להחליט כל דבר. ישראל הפסידה את מלחמת לבנון השנייה, ובוודאות לא ניצחה בה. לדעתי, כל הערכה אחרת נובעת משיקולים אישיים או מבורות בהערכה אסטרטגית”.

ויש עוד הפסד, לדבריו, פרט לאבדות הקשות בנפש ולדימוי הבינלאומי. “העובדה שמי שהיה שר ביטחון במלחמת לבנון השנייה והיה אחראי ראשי עם ראש הממשלה והרמטכ”ל לתוצאותיה - המשיך בקריירה פוליטית והיה גם שר, היא בעיניי סימן פורענות למערכת הפוליטית הישראלית”, מוסיף פרופ’ דרור. “זו לא מתקפה אישית, אבל להמשיך בפוליטיקה אחרי זה? זו לא רק אשמתו של פרץ. הפוליטיקה לא הוציאה אותו החוצה. דבר אחד ברור: אין שכר ועונש במערכת הפוליטית. לדעתי, המשך הפעילות הפוליטית של אחד מראשי המלחמה, לפי הפסיקה של ועדת וינוגרד, היא מבחינה ערכית ומעשית כאחד פסולה לחלוטין”.

“נקטנו את הגישה שאפשר להוציא מסקנות מהדוח, והן ברורות”, אומר ד”ר נדל. “לא ירדנו לפירוט שמי. אם כתבנו על כל אחד מהם שהוא כשל, אז כל אחד צריך להסיק את המסקנה שלו. אני לא מרגיש שאנשים התעוררו הודות לדוח. אם את שואלת אותי אם צריך ועדות חקירה – אני אומר לך שלא צריך. צה”ל חקר את עצמו טוב מאוד. ועדות חקירה משפיעות על האנשים הנוגעים בדבר בלבד, ולא על כלל הציבור. זה לא תמיד הולך טוב. עם זאת, אני חושב שוועדת וינוגרד הייתה במקומה. ראשית, היא סתרה את ועדת אגרנט. שנית, היא קבעה בצורה ברורה יותר, חדה ומובנת יותר לקהל הרחב, מי כשל ומי לא".