"אנחנו הולכים בדרכם של האבות שלנו", מספרים סגן אמיר מועדי ובן דודו סגן מועדי מועדי, שניהם בני העדה הדרוזית מהכפר ירכא, שגדלו בשכנות, למדו מגן הילדים ועד לתיכון שולחן ליד שולחן ושיחקו כדורגל ביחד.לאחר שהתפצלו במהלך לימודי הנדסת הבניין כעתודאים, הם סגרו מעגל אישי כאשר היו באותה פלוגה בקורס קצינים בבה"ד 1, שאותו הם סיימו יחדיו בהצלחה.
אמיר ומועדי החליטו ללכת למסלול של עתודאים, ולמדו הנדסת בניין בטכניון בחיפה ובאוניברסיטת אריאל. אמיר מועדי שירת לאחר תום לימודיו כמהנדס בבסיס חצרים של חיל האוויר, ואילו מועדי מועדי החל לשרת באגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון. "יש לנו אחריות רבה ופרויקטים גדולים ומורכבים לנהל ולפקח עליהם, זה אתגר מרתק", הם מספרים בגאווה.
על קורס הקצינים, שאותו סיימו בשבוע שעבר ביחד בהצלחה, הם מספרים: "רצינו כל הזמן לשרת ביחד, אבל לא ידענו שנהיה באותה פלוגה בבה"ד 1. זו הייתה הפתעה נעימה עבור שנינו", הם מציינים ומוסיפים: "בה"ד 1 גיבש אותנו ביחד, הוא מגבש את כל העדות. "למדנו בקורס את כל הערכים והמנהגים של היהודים, והחברים שלנו היהודים הכירו את העדה הדרוזית מקרוב. זו הייתה חוויה".
האבות של אמיר ומועדי שירתו ביחד כלוחמים בסיירת גדוד חרב, שבה משרתים בני העדה הדרוזית. "מאז שהיינו ילדים רצינו ללכת בדרכם של ההורים, והם עודדו אותנו", הם מספרים. "זו גאווה עבורנו להמשיך את דרכם".
כעתודאים הם חתמו לשלוש שנות שירות בקבע, אבל ייתכן שהם ימשיכו עוד הלאה בקריירה של שירות כמהנדסים בצה"ל: "אנחנו רואים בצבא דרך חיים. יש סיפוק עצום מהעשייה ומהתרומה למדינה, שצריכה לשמור על עצמה".