הביטו בישראלים שהיגרו לברלין, ושעוד לא גמרו למחות את שאריות המילקי מהשפתיים. הביטו באחיהם הרוגזים בישראל, שעוד לא גמרו למחות את הקצף מהשפתיים. הרבה דברים אפשר לומר על ויכוח ההגירה הלוהט שהתפתח כאן בימים האחרונים, אבל לא בטוח שיש בזה הרבה טעם.
שהרי כבר דיברנו על זה, ולא כל כך מזמן. והרי התברר שצונאמי של הגירה לגרמניה לא ממש מאיים על ישראל כרגע. והרי עוד יתברר שלא נורא שכמה הולכים, וטוב מאוד שכמה גם יחזרו. ממילא, הרבה עצבים אפשר לבזבז על הוויכוח הזה, אבל מעניין יותר לנסות ללמוד ממנו משהו על עצמנו: עד כמה אין דבר שמצליח לטלטל אותנו, הישראלים, כמו הפחד שאינו מרפה מארעיות.
לא המילקי הזול, לא הפרובוקציה הזולה, לא השבעה ורבע ישראלים שעזבו. כל אלה לא חשובים. מה שחשוב זה מי שנשארים, והבית שהם בונים כאן, והידיעה שאינה עוזבת את ירכתי הראש: שבתים כאלה כבר נבנו ולא החזיקו מעמד.
עכשיו חשבו מחדש על סוכות. החג שמעמת את הישראלים עם הפחד הכי גדול שלהם. החג שמאלץ אותם להיזכר מהי דירת ארעי, פרוצה לרוחות, חשופה לסופה. רבים מפרשניו של חג הסוכות ביקשו לראות בסוכה של היוצאים ממצרים את ניגודן של הפירמידות. הן אבן, היא עץ ובד. הן לנצח, היא מתפרקת ונישאת ליעד הבא. חג הסוכות מאתגר את הפחד הישראלי מארעיות. במקום להימלט ממנה - חוגגים אותה.
עיינו מחדש בנימוק שמציעה התורה לישיבה בסוכה: "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". וכמובן, "דורותיכם" זה אנחנו. ו"למען ידעו" יכול להתפרש בשני מובנים: האחד - ידעו שכך היה בעת היציאה ממצרים ובכל שנה יקפידו על "הודאה", כנוסח פירוש הרשב"ם, על היציאה לחופש; השני - ידעו שאפשר להסתדר גם כך, גם במועט, כפי שהציעו פרשנים אחרים.
בדרך הארוכה ממצרים אל החופש אפשר להסתפק בסוכה. אפשר גם בלי מילקי. אבל האם הסוכה היא באמת כל כך מעט? בהשוואה לפירמידות, מובן שכן. אבל לא בטוח שזו ההשוואה שצריך לעשות - אולי מוטב להשוות את הסוכה לאלטרנטיבות שעמדו מולה בעת שהוקמה, בעת הנדודים.
במדבר הסוכה איננה בית ארעי. מנקודת המבט של עם שנודד במדבר, הסוכה היא הדבר הכי קבוע שאפשר להציע יחסית לאפשרויות אחרות (אוהל, שק שינה, האוויר הפתוח). זו דרך מסקרנת יותר להסתכל על הסוכות, כי היא כורכת את משמעותה של הסוכה בנסיבות המקום והזמן.
במדבר, בדרך לעצמאות המדינית, הסוכה היא רמז לעתיד - לתקווה למקלט בטוח. בישראל של המאה ה-21, הסוכה היא תזכורת לעבר שאין בו מקלט בטוח - התמודדות ישירה עם הפחד המכרסם מפני שובה של הארעיות. ובמילים אחרות: בסוכות, כך הורו לנו, יש לשמוח. אבל אפשר שבמדבר השמחה היא על הסוכה עצמה - בעוד שכיום ראוי יותר לשמוח על כך שאחרי הסוכה חוזרים הביתה.