ב-1940 כתב הסופר היהודי-בריטי ממוצא הונגרי ארתור קסטלר את "אפלה בצהריים", רומן על הטיהורים ועל משפטי הראווה שערך סטלין לחבריו הבולשביקים, מנהיגי מהפיכת אוקטובר 1917. אפילה בצהריים זה התיאור היאה להתנהגות של הקהילה הבינלאומית לנעשה בעיר הכורדית קובאני, בגבול סוריה־טורקיה.

בשעה שהברברים של דאעש (המדינה האסלאמית) מתקדמים כדי לכבוש, לערוף ראשים, לטבוח ולאנוס בריטואל המזוויע והמוכר שלהם, העולם עומד מנגד. האירועים מזכירים את מה שקרה בעיר הבוסנית סרברניצה ב-1995. כוחות סרביים רצחו בדם קר כ-8,000 גברים ואנסו נשים בשעה שכוחות מצבאות נאט"ו ומדינות נוספות ובראש וראשונה חיילים הולנדים עמדו מנגד ולא נקפו אצבע.

במשך שבועות מתדפקים הג׳יהאדיסטים על שערי קובאני וצרים על העיר, שרוב אוכלוסייתה נמלטה כבר. הם מקווים לכבוש את העיר בגלל מיקומה האסטרטגי. הכיבוש יפתח להם עוד שער על גבול טורקיה, יעמיק את חדירתם מערבה לסוריה ויקדם את שאיפתם להגיע לחופי הים התיכון.

הלוחמים הכורדים, שנותרו להגן על אלפי האזרחים שנשארו בעיר, נלחמים בגבורה. אך הם מעטים, נשקם דל, תחמושתם ומזונם אוזלים. והעולם צופה מנגד. חיל האוויר האמריקאי ביצע בשבועות האחרונים כמה תקיפות כדי לעכב את התקדמות דאעש - אך לשווא. זה חלק
מהאסטרטגיה שהתווה הנשיא ברק אובמה, שהכריז על דאעש כארגון טרור המאיים לא רק על המזרח התיכון, אלא על ארה"ב ועל הציביליזציה המודרנית. לכן גם אפשר היה לצפות לתגובת מחץ, אבל האסטרטגיה של אובמה היא מביכה, מבישה ומגוחכת.

מאז שהודיע עליה לפני כחודש ביצע חיל האוויר הגדול והחזק בעולם (שנהנה גם מסיוע סמלי של חילות אוויר של בריטניה, צרפת, אוסטרליה, ירדן, קטאר ואיחוד האמירויות) כמאתיים תקיפות בעיראק וכמה עשרות בסוריה. רק כדי לסבר את האוזן, חיל האוויר הישראלי ביצע בצוק איתן יותר ממאה תקיפות ביום.

מה שלא פחות מזוויע היא התנהגותה של טורקיה בהנהגת ארדואן. צבאו בכוננות וטנקים וחיילים טורקיים נפרשו בקרבת קובאני. הם שומעים את קולות המלחמה, רואים את העשן המיתמר מהעיר הנצורה ולא עושים דבר. בדיוק כמו שקרה בסרברניצה. מה שנחוץ בקובאני הוא התערבות מיידית של כוחות קרקע. ארדואן מוכן לעשות זאת רק כדי להפיל את משטרו של בשאר אסד, שברוב איוולתו קצרת הראות נדמה בעיניו כשטן גדול יותר מדאעש. הוא מתעלם מהעובדה שמנהיגי דאעש אינם מסתירים את שאיפתם לכבוש יום אחד גם את איסטנבול.

הוא גם מוכן להקריב את הכורדים, כי הוא שונא את בני המיעוט הזה וחושש מאחיהם בטורקיה. אלא שאי אפשר לדרוש מטורקיה שתשלח לבדה את בניה להקיז את דמם. גם ארה"ב, נאט"ו ומדינות ערב צריכות לעשות זאת - והן לא יעשו זאת. המנהיגים לא רוצים שחייליהם ישובו הביתה בארונות קבורה ולעמוד מול דעת קהל, שבקושי מוכנה להקריב קורבנות למען אינטרס לאומי, בוודאי שלא למען ערכי מוסר ואנושיות. אפלה בצהריים.