עם כל הכבוד למושב החורף של הכנסת, משהו חשוב יותר קרה אתמול. חוק הגיור של ח"כ אלעזר שטרן, אחד החוקים החשובים והחיוניים להמשך חיינו כאן כעם אחד, עבר בוועדת חוקה. החוק עבר כנגד כל הסיכויים וכנגד ראש הממשלה.

בנימין נתניהו הוכיח שוב את יציבותה של "שיטת ביבי". הוא גם הבטיח שילך עם החוק, גם משך את הזמן, התנה תנאים ודרש דרישות, ואחרי שכל הדרישות מולאו וקוימו, הוא התחרט. ברגע האחרון. הוא העדיף לבגוד בעשרות אלפי ישראלים תורמים וציוניים שחיים כאן, כדי לאושש ולשקם את מה שנותר מהברית שלו עם החרדים.

אחרי שהתחרט, הוא גילה שממשיכים בלעדיו. כשגילה את זה, נקלע לפאניקה. אתמול לפני הצהריים, כשהתברר לאנשי נתניהו שיש רוב לחוק בוועדת החוקה, הם החלו להתרוצץ כעכברים על ספינה טובעת. השיא הגיע כשבאה הצעה מטעם נתניהו לדחות את ההצבעה בוועדת חוקה, תמורת זגזוג נוסף ואחרון (ומרהיב) של ביבי: הוא חוזר בו מחזרתו בו לתמוך בחוק, הוא יכנס עוד הערב את הממשלה ויעביר את אותה הצעת מחליטים שהבטיח להעביר במקום החוק, ובא לציון גואל. רק אל תצביעו בוועדת חוקה.

נתניהו מעדיף להעביר את ההחלטה בממשלה, כפי שסוכם מראש, ולא בחקיקה, כי הבית היהודי מוכנים לקבל את החלטת הממשלה, אבל מאיימים לפרוש אם תהפוך לחוק. נתניהו הוא שקלע את עצמו למבוי הסתום והמגוחך הזה, הרי העסק היה סגור ותפור עוד קודם, לפני שהתחרט ומכר אותנו לחרדים.

בשלב הזה התכנסו כל העוסקים במלאכה, ח"כ דוד רותם, יו"ר ועדת חוקה, יחד עם אלעזר שטרן עצמו, שי פירון מיש עתיד וגורמים נוספים, והחליטו לדחות את ההצעה של נתניהו. נמאס להם להאמין לו. אנחנו נעביר את זה עכשיו בוועדת החוקה, הם אמרו, וזהו. אחר כך נראה.

עכשיו, הוא בן ערובה שלהם, במקום שהם (ועשרות אלפי ישראלים) יהיו בני ערובה שלו. החוק עבר בוועדה והוכן לקריאה שנייה ושלישית. נתניהו לא דילג על אף דג סרוח. הוא בלע את כולם בשלמותם, עם השדרה והעצמות והקשקשים, ואחר כך גורש מהעיר: עכשיו גם החרדים כועסים עליו, כי לא סיפק להם את הסחורה. גם הבית היהודי כועסים עליו, כי סיבך אותם. ושאר חברי הקואליציה רותחים עליו כי יצא שוב קטן ותחמן. אה, והחוק עבר.

אי אפשר להגזים בחשיבות החוק הזה. לפני כמה שבועות סיפרתי ב"מעריב-סופהשבוע" את סיפורה של נועם כהן (21) מקיבוץ יפעת, בתו של לוחם בסיירת מטכ"ל שנישא למתנדבת אירופית שאינה יהודייה (וחיה עמו בקיבוץ עד היום).

לזוג שלושה ילדים. שלושתם עשו צבא. עברית היא השפה שלהם, יהדות היא הדת שלהם, ישראל היא מדינתם. בגלל חבורה של חרדים ליטאים, בצירוף נתניהו, נועם כהן לא מוכרת כיהודייה, למרות שעברה גיור בצה"ל, למרות שעמדה בכל הדרישות והמבחנים, רק בגלל שהיא קיבוצניקית. זה נאמר לה במפורש. תעברי לעיר, ונאשר את הגיור שלך, אמרו לה הקומיסרים בשחור שהשתלטו על חיינו.

מה שמנסה ח"כ שטרן זה בסך הכול להחליט שבתי דין לגיור יוכלו להיות מוקמים גם על ידי רבני הערים. זה הכול. הגיור עדיין יהיה אורתודוקסי למהדרין. אבל הוא יהיה הגיוני. אפשר יהיה לבחור את בית הדין לגיור. נועם כהן, למשל, תוכל ללכת להתגייר אצל הרב דוד סתיו. שם לא יפסלו אותה כי היא קיבוצניקית. כל כך פשוט. כל כך הגיוני. כל כך מתבקש. אפשר יהיה לגור בקיבוץ ולהיות יהודי, למשל. על אפם וחמתם של החרדים הלא-ציוניים.

הנה עוד סיפור. סיפר לי אותו אתמול יועץ קרוב של אחד השרים הרלוונטיים. ב-2010 הגיע לבית הדין לגיור צעיר ישראלי ממוצא רוסי. האבא יהודי, האם אינה יהודייה, המשפחה עלתה ארצה וחיה בישראל. יש מאות אלפים כאלה. אחיו של הצעיר, לוחם בגולני, נהרג כמה חודשים קודם בעזה. הצעיר עבר קורס גיור לחומרה.

הוא התייצב בפני בית הדין המכובד, שניסה להכשיל אותו לאורך כל המבחן, אבל הוא ידע הכל. שלט ברזי היהדות וניכר היה בו שיהדותו אמיתית ונוגעת בנימי הנפש. בסוף המבחן, סיפר לי אותו יועץ שר (שנכח בתהליך הגיור), נשאל הצעיר מדוע הוא רוצה להיות יהודי. "אח שלי, לוחם בצה"ל, נפל לפני כמה חודשים בהגנה על העם הזה", אמר, "אני לא יכול לא להיות יהודי".

שמעו זאת הדיינים הנכבדים ופסלו אותו. הוא יצא משם בדמעות. מסתבר שזו אינה סיבה מספיק טובה עבורם. הרי הם לא יודעים מה זה שירות בצה"ל, ומה זה ליפול במהלך שירות בצה"ל. 

שיא גועל הנפש נשבר

את המציאות הזאת ניסה נתניהו להנציח לטובת שיקום יחסיו עם הח"כים החרדים משה גפני ויעקב ליצמן. ביום ראשון בערב החל להתברר הדיל שנרקם בין החרדים לח"כים הערבים, דיל שמטרתו הייתה לטרפד את החוק בוועדת החוקה. את הדיל חשף השר שי פירון, שבדרך כלל לא מתעסק בפוליטיקה ומתמקד בחינוך, אבל הפעם באו מים עד נפש.

על פי הדיל, הח"כים החרדים הציעו לשני הח"כים הערבים החברים בוועדת החוקה להצביע נגד החוק ותמורת זה הם יסייעו ליישר את ענייניה של ח"כ חנין זועבי בוועדת האתיקה. שיא גועל הנפש נשבר. זאת ועוד, החרדים אמרו לערבים שהם צריכים להתנגד לחוק, כי הוא עלול להגדיל את הרוב היהודי בישראל. סיבה דמוגרפית למהדרין.

הערבים זרמו בהתחלה עם הדיל הזה, אבל אז נכנס פירון לתמונה. לשר החינוך יש יחסים קרובים עם הח"כים הערבים לאורך כל הקדנציה. הוא הסביר להם את הטעות. הפציר בהם לעשות מה שהם עושים בכל פעם שעולה הצעה שקשורה לעניינים פנימיים של יהודים בישראל: לא להגיע לישיבה. בלי שני הח"כים הערבים יש לחוק רוב.

ביום שני בבוקר עוד חשב ח"כ דוד רותם שאין רוב לחוק. בשיחת ועידה בינו לבין פירון התברר שדווקא יש. שהערבים לא יגיעו כנראה. הוחלט להעלות את החוק להצבעה. אנשיו של נתניהו שהגיעו לוועדה נדהמו. הערבים אינם. יש רוב. זה עלול לעבור. החלה ההתרוצצות שתוארה בפתיחת הטור הזה. התרוצצות שלא הוסיפה כבוד לאיש. שורה תחתונה: החוק עבר.

עכשיו הוא מוכן לקריאה שנייה ושלישית. יש לו גם רוב במליאת הכנסת. נתניהו נפל פעם נוספת על הפרצוף. הנכלוליות הייתה הפעם מעליבה במיוחד. ציפי לבני סימנה לעצמה וי נדיר בפנקס. אלעזר שטרן ניצח. יש סיכוי שחייהם של מאות אלפי ישראלים טובים ישתנו. מסתמנת אפשרות שהמונופול שמישהו נתן לכל מיני ליטאים הזויים לשלוט בחייה של מדינה מודרנית, נחלש במשהו. 

הקואליציה מקרטעת פתיחת מושב הכנסת של החורף אתמול דמתה יותר לפתיחת מערכת בחירות סוערת. מדד האמוציות, היצרים, הטונים הגבוהים והסיסמאות שהופרחו לחלל האוויר מוכיח מה שרבים מרגישים כבר זמן רב: הקואליציה עוד מקרטעת קדימה, אבל הזמן שאול. כמעט כולם מעריכים כעת שזה יהיה המושב האחרון או הלפני-אחרון של הכנסת הנוכחית. כמעט כולם מעריכים כעת שהבחירות ייערכו מתישהו בשנה הבאה. הקמפיין כבר כאן.

את סבב הנאומים פתח הנשיא ראובן ריבלין. נאום מדהים היה לריבלין, נאום "אני מאשים" קלאסי, כולל דוגמאות אישיות, על גלי השנאה, הגזענות וההסתה ששטפו את הארץ באחרונה. ריבלין לא נקב בשמות ודיבר ברמזים, אבל מי שהיה אמור להבין, הבין.

יותר מדי מנהיגים, מאלה שישבו אתמול על הכיסאות הרמים בכנסת, לא נשמעו לנוכח השיטפון העכור הזה. יותר מדי נבחרי ציבור ליבו אותו, במקום לנסות ולרסן. ריבלין היה ונותר אי של שפיות במעמקי הימין, סוג של מגדל שמזכיר לנו שפעם, לא כל כך מזמן, רבים בימין חשבו כמוהו, רבים בימין נהגו כמוהו, הרי זוהי בדיוק תורת ז'בוטינסקי, וזו הייתה גם דרכה של המפד"ל ההיסטורית ההיא.

יום קודם היה ריבלין בכפר קאסם. גם שם הוא נשא נאום מדויק, לא ניסה לטייח ולא ברח מההיסטוריה הקשה שיש לנו עם בני הכפר הזה, אבל גם לא חסך מהם, מערביי ישראל, את סאת הביקורת שהרוויחו ביושר. עד עכשיו, וזוהי רק תחילת הדרך, יש לריבלין נשיאות מופתית.

אחרי ריבלין הגיע תורו של ראש הממשלה. גם הוא דיבר מנהמת לבו. ביבי נשא נאום תוכחה, קבל עם ועולם. נאום שזורם עם השבירה החדה שלו ימינה. הוא לא ניסה להנמיך את הלהבות בירושלים. להפך. הוא לא ניסה להנמיך את הלהבות עם וושינגטון. להפך. הוא התעמר באמריקאים ובאירופים: "מתי נבנה בירושלים, אם לא עכשיו?" שאל. נתניהו ציין שרוב הבנייה המדוברת היא בתוך הגושים, שבכל מקרה יישארו בידי ישראל בכל הסדר עתידי. הוא שכח שכדי לקבל את הסכמת העולם לבנות בתוך הגושים, צריך להפסיק לבנות מחוץ לגושים.

אחרי נתניהו דיבר יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג. זה היה נאום עוצמתי של בוז'י, אולי הראשון מסוגו. מודע לביקורת הגוברת על מנהיגותו, תפס הרצוג ביטחון ונכנס בנתניהו בכל החזיתות, עד הסוף. הוא לא חסך מילים בוטות ולא קימץ בהטחת אשמה בנתניהו, שהתמקדה בתקציב, דרך "הרס היחסים עם ארה"ב" ועוד כהנה וכהנה. שני אלה, נתניהו והרצוג, יכולים היו לשאת את נאומיהם אתמול גם באסיפת בחירות. יכול להיות שזו הייתה יריית הפתיחה לקמפיין בחירות 2015.