כל מי שביקר לאחרונה בניו יורק היה יכול להבחין בכמות גדולה של שוטרים פרוסים ברחובות ואף בשוטרים ברובים שלופים מתרוצצים בתוך קהל האלפים. אמריקה מגנה על הבית, ממש מתוך הבית. הטרור האסלאמי הקיצוני הרים ראש והוא משתולל בקנדה, בקווינס ומעת לעת באירופה. האוקייאנוסים שהיו גדר הביטחון של ארה"ב והיו בלב תפיסת הביטחון הבדלנית - אינם יעילים עוד כמגן מפני טרור חיצוני.
מדינות העולם החופשי שדוגלות בדמוקרטיה ובחופש תנועה, דת, דיבור וכדומה, מתקשות מאוד להילחם בטרור שמובל על ידי מטיפים קיצוניים שממומנים על ידי כספי נפט וגז. חופש הדת מאפשר להם להטיף לתמיכה בדעא"ש ובדומיו ולהיות מוגנים בחסות הליברליזם המערבי.
לאחרונה הבינה ארה"ב כי דעא"ש מאיים על העולם המערבי, הכריזה עליו כאויב ויצאה למערכה נגדו, שבמהלכה מופעלות רק תקיפות אוויריות. חצי מלחמה בלי מגפיים אמריקאיים על האדמה. בה בעת מופעלת תוכנית הגנה על הבית מתוך הבית עצמו. אך מדיניות של לחימה מוגבלת כנגד הטרור המוסלמי הקיצוני אינה יכולה להביא את התוצאה המתבקשת. רק לחימה עיקשת באמצעים דיפלומטיים, משפטיים, כלכליים וצבאיים, נחישות אין קץ והבנה כי בלחימה הזו נידרש להקריב - רק בעזרת גורמים אלו יהיה ניתן למגר את הטרור.
ההקרבה פירושה פגיעה בחופש ההתבטאות כשהיא הופכת הסתה (פגיעה בערכי הדמוקרטיה), פגיעה במימון ארגונים דתיים קיצוניים, הפעלת מודיעין - כולל האזנות במסגדים - וכמובן לחימה עם כוחות קרקעיים אלפי ק"מ מהבית. מדיניות לא קוהרנטית שמכריזה על דעא"ש כעל אויב, אך פועלת נגדו באופן מוגבל, תביא את הטרור המטורף הזה לתוך הבית. ניסיון העבר מוכיח שרק מלחמה רצופה ומתמשכת בנחישות ובהקרבה תביא את התוצאה.
גם אצלנו החל הטרור להשתולל וירושלים הפכה לעיר אלימה שבה משתולל המון מוסת דתית, מיידה אבנים ובקבוקי תבערה ומעת לעת מבצע גם פיגועים קטלניים. גם אצלנו הכרזנו מלחמה בטרור, אך החלטנו שהיא תהיה מוגבלת. מדיניות הממשלה אינה ברורה דיה, בפועל זה נראה כמו ניסיון לשמר סטטוס־קוו. שימור סטטוס־קוו אינו מדיניות, סטטוס־קוו הוא צילום מצב במציאות נתונה. כדי לשמר סטטוס־קוו נידרש לשמר את המציאות שעליה נשען הסטטוס־קוו.
הפגיעה המוגבלת בחמאס מתוך רצון לשמר חמאס מוחלש בעזה משקפת באופן מובהק את מדיניות הסטטוס־קוו לכאורה. בפועל קיבלנו מציאות חדשה של חמאס מחוזק, משולב בממשלת אחדות פלסטינית, מחוזק כלכלית, שבכיריו מחוסנים מפני תקיפה ישראלית.
התחזקותו של חמאס בגדה כפועל יוצא מצוק איתן, ופעולות שמאיימות להפר את הסטטוס־קוו בהר הבית, כמו גם התיישבות בסילואן, שכל אחת מהן ניתן להצדיק, הן בעת הזו פעולות שמאיימות למוטט את הסטטוס־קוו שמדינת ישראל דוגלת בו. חוסר הקוהרנטיות בין המדיניות כביכול לבין המעשה מייצרים את אי השקט שעלול להתרחב.
העולם המערבי ומדינת ישראל בתוכו חייבים לפעול על פי המדיניות שעליה הכריזו. אם דעא"ש הוא אויב, צריך לרדוף אותו ולפגוע בו בכל האמצעים. ואצלנו כאן בבית, אם אנו מעונינים בסטטוס־קוו (בעיני זו אינה מדיניות) עלינו לפעול כדי לשמר את המציאות כך שהסטטוס־קוו יישמר. הכרזה על סטטוס־קוו ובה בעת ניסיונות לשנות את המציאות אינם קוהרנטיים ולכן לא יעבדו.
מדינת ישראל צריכה להכריז על מלחמה כנגד הטרור האסלמי המשתולל. לשם כך נדרשת מדיניות ברורה של מערכה משולבת דיפלומטית, משפטית, כלכלית וצבאית, מלווה ביוזמה התקפית נטולת פשרות. מערכה כזו תהיה ארוכה ותחייב נחישות והקרבה. חצאי מלחמות כנגד הטרור - סופם להביא את הטרור לתוך בתינו פנימה. זה נכון לגבי כל העולם החופשי ונכון שבעתיים לגבינו.