שתי הטעויות של נתניהו ביחס לארה"ב ולתכנית הגרעין האיראני

כתבת "וול סטריט ג'ורנל" מאתמול שמדגישה את ההתקרבות וההפרשה ביחסים בין איראן לארצות הברית אינה מחדשת דבר. כל מי שעוקב בשנה וחצי האחרונה, מאז בחירתו של רוחאני לנשיא איראן, והשיחות המתנהלות בין קבוצת חמש פלוס 1 לאיראן על תכנית הגרעין שלה, לא צריך להיות מופתע ומבין את מה שמתרחש לרוב מתחת לפני השטח.

כל מי ששומע את דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו שמזהיר השכם והערב מפני "עסקה גרועה" שמתרקמת בקשר לתכנית הגרעין של איראן יודע את מה שהיומון האמריקני כתב.

לפי נתניהו והשר למודיעין ולעניינים אסטרטגיים, יובל שטיינץ שמחרה מחזיק אחריו, עדיף שלא תהיה כל עסקה על פני "עסקה גרועה". ישראל רוצה שאיראן תגולל את תכנית הגרעין שלה לאחור לכמה שנים. משמעות הדבר שלא תהיה לה כלל יכולת להעשיר אורניום. לשם כך עליה לפרק את הסרכזות (הצנטריפוגות) במתקנים להעשרת אורניום בנאתנז ובקום.

אך זה לא יקרה. ארצות הברית מוכנה שלאיראן יהיו באחד או בשני המתקנים האלה כמה אלפי סרכזות שיהפכו אותה למדינת סף גרעינית. היא בעצם די קרובה לסף. עניין של כמה חודשים, אולי שנה.

ראש הממשלה נתניהו שגה פעמיים ביחסו לארצות הברית בכלל ולתכנית הגרעין בפרט. לפני שנתיים נשא נתניהו נאום מרשים בעצרת הכללית של האו"ם - אותו נאום מפורסם ויעיל שבו שרטט על קרטון את הפצצה וקבע קווים אדומים. בקווים האדומים דיבר ראש הממשלה על כמות האורניום המועשר שאסור שאיראן תגיע אליה. ואכן מאז אין איראן מתקרבת לאותם קווים.

אך זו היתה טעות גדולה מצדו של נתניהו. הקווים האדומים היו צריכים להתייחס למספר הסרכזות שיותר לאיראן להפעיל במתקניה ולא לכמות האורניום. וכך יש כיום לאיראן די והותר סרכזות. וגם אם בהסכם שיושג בחודש נובמבר או מאוחר יותר, תאלץ איראן לפרק כמה אלפי סרכזות, עדיין יוותרו לה מספיק כדי שתוכל להעשיר בעזרתם אורנים כשתרצה בכך גם לדרגת ההעשרה גבוהה של 90% שמאפשר לייצר חומר בקיע לפצצה.

הטעות הגדולה יותר של ראש הממשלה היתה שלא שעה לעצות של מומחים ומשקיפים שיעצו לו שלא ינסה לשבור את הכלים ביחסים עם ארצות הברית בכל הקשור למשא ומן עם הפלסטינים. בקצרה, המומחים והפרשנים הציעו לנתניהו הצעה של "יצהר תמורת נאתנז". תמתן ותרסן את התשוקה שלך ושל שותפייך מהימין לבניה בשטחים - בוודאי שבהתנחלויות בודדות ומרוחקות - ובתמורה תוכל לדרוש מארצות הברית עמדה תקיפה יותר כלפי איראן.

זה כמובן לא קרה. אדרבא, נתניהו החריף, במתכוון או שלא, את הקשרים עם בעלת הברית החשובה - שלא לומר היחידה - שיש לישראל, דרדר את יחסיו האישיים עם הנשיא ברק אובמה וממשלו לשפל חסר תקדים, שהביטוי הקיצוני ביותר שלו, היתה התבטאות ה"צ'יקנשיט" של המקורב לנשיא האמריקאי וצוטטה בעיתון 'אטלנטיק'.

צריך גם להבין את המציאות החדשה במזרח התיכון. הצלחות דאעש, גם אם זמניות, יוצרות בריתות חדשות באזור. ארצות הברית ואיראן נמצאות באותו צד של המתרס במאבק נגד דאעש. הן מתאמות ביניהן עמדות כיצד להביס או לפחות לעכב ולצמצם את התקדמות ארגון הג'יהאד האכזרי הזה.

וכך, כשלשני הצדדים יש אינטרס משותף וכשאיראן הנאנקת מעול העיצומים המחריפים את מצוקתה הכלכלית גם בגלל אובדן הכנסות מירידה במחירי הנפט, ברור שעסקה בין ארצות הברית לאיראן (כחלק מקבוצת החמש פלוס 1) היא כמעט בלתי נמנעת למגינת לבה של ישראל.

בנסיבות כאלה היה צריך לצפות מראש הממשלה וממשלתו להפגין ריסון עצמי ולהבין שאין לישראל בן ברית אחר זולת ארצות הברית וכי בלעדי הממשל יכולתנו האסטרטגית תחלש ביותר. במקום זאת ממשיכים נתניהו ושותפיו בימין לשחק באש ולשחוק עוד יותר את הברית האסטרטגית המתערערת בין ירושלים לוושינגטון לנגד עינינו.