אור אדום: שידרוג או שיפוץ? איך מונעים קטל מיותר בכבישים?

"החופשה שהסתיימה בטרגדיה", זעקו כותרות העיתונים בתחילת השבוע, בעקבות התאונה הקטלנית סמוך לערד. מאיה אילצ'נקו בת הארבע ואביה איגנט נהרגו. אם המשפחה ובת נוספת נפצעו קשה, כמו גם הנהג הפוגע, שככל הנראה נהג תחת השפעת אלכוהול. כשאילן מנטש קרא את הכתבות, שתי מילים בלטו לו מיד: כביש 31. על אותה דרך, בדיוק לפני שנתיים, איבד את אשתו גלי.

אז עסקו הכותרות באם לארבעה שנהרגה בקטע הכביש שבין צומת שוקת ללהבים. הבעל והילדים נפצעו. הנהג הפוגע - שנסע במהירות מופרזת, סטה מנתיבו והתנגש במכוניתם חזיתית - נשפט בשנה שעברה ונשלח לארבע שנות מאסר. "הזמן עובר אבל הטראומה לא חולפת, הפכתי לאדם אחר והילדים עוד יותר", מספר מנטש בכאב.

"בכל יום אני צריך לחפש תשובות והסברים לשאלות שאני לא מכיר. הילדה הקטנה, שלא הייתה אפילו בת שנתיים, אמרה לי לא מזמן 'אתה אמא שלי'. מבחינתה זה הכי בנאלי בעולם ולי זה נכנס לעמקי הנשמה".

בכל פעם שמתרחשת עוד תאונה בכביש הזה, חוזרות התמונות ומציפות אותו. לצערו זה קורה לא מעט. הדרך, שקיבלה את הכינוי "כביש הדמים", נחשבת לאחת המסוכנות במדינה. יומיים לפני אותה תאונה קטלנית בערד, במרחק קילומטרים ספורים דרומה משם, אירעה תאונה נוספת. רכב פרטי התנגש במיניבוס. שני צעירים נפצעו קשה מאוד וצעיר נוסף נפצע באורח קל.

על פי נתוני הלמ"ס, מתחילת שנת 2014 אירעו לאורך הכביש למעלה מ-60 תאונות שגבו את חייהם של שמונה אנשים. בשנה ממוצעת ישנם בכביש הזה תשעה הרוגים, 13 פצועים קשה ו-209 נפגעים. אחת הסיבות לריבוי התאונות הוא המבנה הבעייתי שלו: נתיב אחד לכל כיוון ובאמצע פס הפרדה משורטט, ללא מפרדה קשיחה שתמנע תאונות חזיתיות.

במשרד התחבורה לא נשארו אדישים לנתונים המדאיגים, וב-2011 הכריזו על פרויקט לשדרוג הכביש בעלות של כמיליארד שקלים, במטרה להפוך אותו לבעל שני נתיבים בכל כיוון. את הדרך המשתרעת על 70 ק"מ חילקו לשלושה מקטעים: הקטע הראשון, מצומת להבים ועד שוקת, סופח לחברת דרך ארץ האחראית על כביש 6. ממשרד התחבורה נמסר כי העבודות שם צפויות להסתיים בקיץ 2015.

סוף הכביש, בין ערד לים המלח, לא נמצא כלל בתכנון. הוא אמנם קיים בתוכנית החומש של משרד התחבורה, אך גורמים במשרד מסבירים שמדובר בחלק דרך שולי יחסית ועל כן הוחלט להעדיף להקצות משאבים לדרכים מרכזיות, שחולפים בהם מספר רב יותר של נהגים.

 "לתקן את הקיים"

על פי עמותת "אור ירוק" עולה כי במדינת ישראל קיימים תשעה "כבישים אדומים" מרכזיים, קטעי דרך המאופיינים במסלול אחד לכל כיוון, ללא מפרדה קשיחה, הסובלים מבעיות כמו היעדר תאורה, שוליים צרים וכניסות ויציאות לא מוסדרות מישובים. בהתאם, מדי שנה התאונות בהם רבות.

במחקר שערכה בשנה שעברה העמותה בשיתוף עם הטכניון, עלה שדרכים חד-מסלוליות קטלניות פי שלושה מדרכים דו-מסלוליות. על פי המחקר, שדרוג של 24 קטעי כביש שנמצאו כלקויים יכול למנוע 19 הרוגים בשנה.

"קיימים בישראל כבישים שנסללו לפני עשרות שנים והליקויים הבטיחותיים בהם נמשכים שנים רבות", טוען מנכ"ל "אור ירוק", שמואל אבואב. "העובדה שלא הסדירו אותם היא מחדל. לאורך השנים מעדיפים במשרד התחבורה להשקיע בכבישים חדשים, כי יש הרבה יותר פאר והדר בחניכה שלהם. כשמסדירים טלאים בכבישים ישנים אין טקסיות, אבל יש הצלת חיי אדם. צריך לרכז את המאמצים בתיקון הקיים ולאחר מכן בבניית חדש".

במשרד התחבורה טוענים מנגד, כי "כל הכבישים האדומים בארץ מטופלים בשלושה מישורים: טיפול מידי במוקדים המסוכנים, תכנון והרחבה לדרך בעלת שני נתיבים לפחות".

בדקנו שניים מהכבישים המסוכנים בצפון: כביש 65, המשתרע ממחלף קיסריה אל עבר הגליל, שבו נהרגו מדי שנה בממוצע תשעה אנשים ונפגעו קרוב ל-900 איש. וכביש 71 מעמק יזרעאל ובית שאן אל מורדותיו הצפוניים של הגלבוע, שבו נהרגו מדי שנה בממוצע שלושה אנשים ונפגעו למעלה ממאה. בשניהם נראה שמתבצעות עבודות, אם כי בצורה חלקית.

"אנחנו עובדים כרגע רק בחלקו הצפוני של כביש 65, מצומת גולני", מספר קופילובסקי, "התקציב שקיבלנו התאים לחלק כביש זה, שבו לא היה צורך בהשקעות מורכבות והעבודה בו צפויה להסתיים תוך שנתיים".

"בכביש 71 לא מתבצעות כרגע עבודות, אבל הפעלת הרכבת צפויה לצמצם את הנזק בצורה דרמטית. עיקר בעיית הבטיחות בו הייתה מעורבות משאיות בתאונות, לכן הפעלת רכבת משא תוריד משמעותית את העומס בכבישים ותפחית מהסכנה".

 יצאו למאבק והצילו חיים

גם לציר ז'בוטינסקי בפתח תקווה, הידוע בכינויו "ציר המוות", התווספו השבוע קורבנות נוספים. גבר ואישה נהרגו לאחר שמונית שירות, שחצתה את הצומת באור אדום, התנגשה ברכב פרטי. רק שלתאונה הזו אין קשר לתשתיות הלקויות, שגבו את חייהם של עשרים בני אדם, מכיוון שמשפחות ההרוגים יצאו למאבק ממושך שהניב פרי והפחית את מספר הנפגעים במקום.

"היו בציר ליקויים רבים", נזכר אלעד ברנר, שאביו ישראל נדרס למוות על ידי אוטובוס בעת שחצה את הכביש. "הרמזור היה מתחלף לירוק להולכי הרגל ולאוטובוסים במקביל. בשל היעדר שדה ראייה בצומת, זה יצר בלבול. בנוסף, הנתיב של התחבורה הציבורית היה מיועד במקור לרכבת קלה ולא לתנועת אוטובוסים. וכשאלה נוסעים שם אין מרחב תמרון כך שאי אפשר לתקן".

זמן קצר לאחר התאונה שבה נהרג אביו הבין ברנר שלא מדובר במקרה בודד. "סיפרו לי שאבא שלי הוא ההרוג ה-14 בצומת, ושכולם נהרגו באותו אופן. כשניגשתי למקום לראות במה מדובר כמעט התרחשה תאונה זהה מול העיניים שלי: ראיתי אישה שעמדה לחצות את הכביש, בלי לשים לב לאוטובוס שנוסע לעברה. תפסתי לה את היד ומשכתי אותה אחורה. עוד רגע הוא היה מתנגש בה".

"הנהגים חייבים לקחת אחריות"

"אפשר לשפר את התשתיות של הכבישים המסוכנים, אבל הגורם לשתי התאונות האחרונות שאירעו בכביש 31 היה הרשלנות של הנהג", טוען סנ"צ נועם ביגנסקי, ראש מדור מכשור אכיפה במשטרת התנועה. "קל להאשים את הכביש, אבל נהגים רבים לוקים בשאננות".

"אם הם נוסעים בדרך מסוכנת לעיתים קרובות, הנהגים מרגישים שהם מכירים אותה ומרשים לעצמם לרחף. אלף פעם הנסיעה יכולה לעבור בשלום, אבל בפעם הבאה זה עלול להסתיים רע. בכבישים כאלה מספיק שלשנייה אחת אתה מאבד ריכוז, וזה יגרום לתאונה קטלנית".
  
"גם לתלות את האשם בנוכחות המשטרתית במקום, זה הסטת הנושא מהעיקר. אנחנו עושים ביקורות בכבישים האדומים, אבל לא יכולים להיות כל הזמן בכל מקום. הבעיה גדולה מהכבישים וגדולה מהמשטרה - היא בנו. במקום לחפש אשמים, הנהגים חייבים לקחת אחריות ולעלות לכביש ערניים".

יחד עם זאת, אבואב סבור שהמדינה יכולה לסייע בהפחתת מספר ההרוגים בכבישים המסוכנים. "נכון שבמקרים רבים האשם המרכזי הוא הגורם האנושי, אבל אם הייתה הפרדה בין הנתיבים רוב התאונות היו נגמרות ברכב שפוגע במפרדה, ללא מעורבות המכוניות שנוסעות בנתיב הנגדי, וחיים של רבים שנהגו בבטחה היו ניצלים".