״אנו עדים לטירוף מערכות. רק ממשלה שיכורת כוח ועימה פרלמנט הסובר כי אני ואספי-עוד, רק עוד ממשלה ופרלמנט כאלה יכולים להעלות על דעתם לחוקק חוק כמוצע עתה״, אומר למעריב השבוע משפטן בכיר על רקע הצעת החוק הצפויה לעלות היום בוועדת השרים לענייני חקיקה.
הצעת החוק של איילת שקד, שכבר נדונה בכנסות קודמות, עלתה לאחר שבג״צ פסל את חוק הסתננות. החוק צפוי לעבור בוועדת השרים לענייני חקיקה כשהליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו יתמכו בו, וסיעות יש עתיד והתנועה צפויות להתנגד. שרת המשפטים, ציפי ליבני, צפויה להגיש ערר במידה והחוק יעבור כצפוי.
ההתנגדות במערכת המשפט רחבה. אל דבריו של המשפטן הבכיר, השרה ציפי ליבני וסיעתה, ושר האוצר יאיר לפיד וסיעתו, מצטרף גם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, אשר פרסם בסוף השבוע את עמדתו, לפיה, "יש להתנגד נחרצות להצעת החוק. זאת בעיקר מן הטעם שההסדר המוצע מתיר לכנסת לפגוע בזכויות הפרט ללא מגבלה מהותית ואף הליכית, זולת הדרישה החלשה לתמיכה של 61 חברי הכנסת.
חוק עוקף בג"צ. ח"כ איילת שקד. צילום: מרק ישראל סלם
"על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה משמעות ההצעה היא למעשה התרת הרסן שמטיל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כנורמה חוקתית על כוחו של הרוב במשטר דמוקרטי לפגוע במיעוטים".
הצעתה של שקד מתייחסת לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באופן בו תווסף ״פסקת התגברות״, בדומה לזו הנכללת בסעיף 8 לחוק יסוד: חופש העיסוק, ומאפשר לכנסת ״לעקוף״ את בג״צ, ולמנוע ביקורת שיפוטית על חוקים שחוקקה הכנסת, גם אם אלו יפגעו בסופו של דבר בערכים מוגנים.
למעשה הצעת החוק משאירה את ״זכות המילה האחרונה״ לחברי הכנסת עם רוב ״מיוחד״ של 61 חברי כנסת, ״תוך ציון מפורש של מודעותם של נבחרי הציבור לעמדתו החולקת של בית המשפט ביחס לעמידת החוק בתנאי חוק היסוד״. תוקפו של החוק יוגבל לארבע שנים, ועל מנת להאריך אותו הוא יצטרך לעבור עליך חקיקה מחודש בתום תקופה זו.
כאמור, ההתנגדות במערכת המשפט להצעת החוק רחבה. פרופ׳ מרדכי קרמניצר וד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה פרסמו מכתב חריף נגד ההצעה בו כתבו כי, ״עצם האיום ב"שוט" של פסקת ההתגברות, עלול לפגוע קשות באפשרות של שומרי הסף בישראל לבלום חקיקה פוגענית. המגן העיקרי על זכויות האדם בישראל הוא בית המשפט.
"מתן כוח לכנסת להתגבר על חוק היסוד, כמוה כהסרת המחסומים וכהתרת כל רסן. אף על פי שמדובר בהחלטה שתתקבל ברוב - מהותה של הדמוקרטיה אינה אך שלטון הרוב. כל סיבת קיומה של החוקה היא לשם הצורך לשים גדרות לכוחו של הרוב ולהגנה על הפרט״.