ארוסתו של מי שהיה אחד הרוצחים המסוכנים בישראל מדברת

שבוע לפני מותו, בעודו מאושפז בהוספיס בתל השומר בשל הסרטן הקטלני שתקף את גופו, ביקש אסיר העולם יעקב שמש להתבודד בגינה הפורחת, המנוגדת לנוף שנשקף מסורגי תאו לאורך שלושה עשורים. הוא ישב בעיניים עצומות על כיסא הגלגלים ורק שפתיו נעו במהירות כמתפלל חרישית. כעבור דקות ארוכות פקח את עיניו והביט לעברה של חברתו בשש השנים האחרונות, דורית (השם המלא שמור במערכת).

"אם נתחתן פה בהוספיס, זה יהיה תקדים, נכון?", נדלק לרגע זיק שובב בעיניו הכבויות. שמש, שהורשע בשני מעשי רצח, הפנים כי נכשל בקרב מול המחלה הקטלנית. "יעקב לא סיפר לי על התפילה בגינה", אומרת דורית. "זה היה רגע פרטי שלו עם אלוהים. אני משערת שהוא התוודה על חטאיו. רק אחר כך הציע לי נישואים, והתאריך נקבע ל־ 10 באוגוסט. מאותו רגע התעסקנו בעיקר בחתונה, כי בהוספיס רמזו לי להזדרז. הזמנו לחגיגה 40 איש, דיברנו עם רב ואפילו בחרנו שמלה".

אלא שחתונתו של שמש לא התקיימה. ביום הטקס התעורר לפנות בוקר והניד את ראשו לכיוונה של דורית, שישנה לצדו. "הבנתי שמשהו לא טוב קורה ואמרתי ליעקב שלא יעשה לי את זה", היא מספרת. "הוא אמר שיש לו כאב לא מוכר, והאחיות ביקשו שנדליק מזגן בגלל שהנשימה שלו הייתה קשה. יעקב סירב וכל הזמן אמר 'לגינה, לגינה'. גררתי אותו עם המיטה שלו והסתכלתי עליו. הוא כל הזמן סימן 'לא' עם הראש. הרגשתי שיעקב לא רוצה למות".

שמש נפטר כעבור דקות ספורות ובמותו חתם תקופה עבריינית סוערת, שאפיינה את שנות ה- 80 של המאה הקודמת. לאורך השנים נודע כעבריין אלים ומסוכן, וכצלע האחרונה במשולש ברמודה האנושי, שכלל גם את הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל. עם אביטן הוא אף הורשע ברצח של מפקד כלא רמלה רוני ניצן, בשוד ורצח במפעל תכשיטים ברמת גן ובבריחה משותפת לצרפת. על שמש נגזרו שני מאסרי עולם, שהוקצבו לפני מספר שנים ל־ 45 שנים.

נראה כי בשנים האחרונות ניסה לתקן את דרכיו כאשר נגמל מסמים, עבד במפעל בכלא ובמהלך חופשותיו ניסה לשקם עבריינים צעירים. אלא שדבר אחד לא הביע שמש בפה מלא: חרטה על מעשי הרצח. גם בוועדות השחרורים הרבות שבפניהן עמד בשנה וחצי האחרונות, ציינו השופטים כי לא שמעו ממנו את המילה סליחה.

באפריל השנה, לאחר שסנגורו עו"ד אייל בסרגליק הציג בפני הוועדה מסמכים רפואיים שמהם עלה כי מצבו של שמש סופני, הוא שוחרר לביתו בגיל 58 , לאחר שהספיק לרצות כמעט 32 שנים בכלא.

דורית, יעקב הזכיר בפנייך את המילים ייסורי מצפון או טעות בהקשר למעשי הרצח?
"זה לא היה במילים שלו, זה היה במעשים. במהלך השיחות שלנו דיברנו המון על השינוי שעבר. הצצנו לאחור, אבל נגענו יותר בעתיד. יעקב דיבר על הרצח בעיקר בקבוצות הטיפוליות בכלא. הוא אמר לאסירים שמה שעשה לא היה בסדר. פעם אחת אמר גם לי שאם היו מחזירים אותו לאחור, הוא לא היה חוזר על המסלול של חיי פשע".

הטריו של הפשע

יעקב שמש נולד בנתניה לאמו, איזט, לאחר שאביו נפטר בעודה בהריון. את ילדותו העביר ביפו, שם התוודע לפשע מגיל צעיר. הוא גנב מכוניות, פרץ לבתים, השתמש בסמים וסחר בהם. בגיל 19 נידון לשבע שנות מאסר לאחר שגנב רכב, אסף אליו שני טרמפיסטים ושדד מהם את רכושם. במהלך מאסרו, כאשר חשד ששותפו מתכוון להפוך לעד מדינה, חתך את פניו בעזרת סכין גילוח.

עם שחרורו באוגוסט 1981 נתפס שמש במהלך פריצה לדירה בבת ים, ובזמן המרדף אחריו ניסה לירות בשוטר. הוא הועבר לתא העצורים במשטרת ראשון לציון, אך ברח כעבור מספר ימים לאחר שניסר את הסורגים. שמש נלכד כעבור שלושה חודשים והועבר לאגף שמור בבית המעצר אבו כביר. גם משם הוא הצליח להימלט.

במהלך בריחתו תכנן ביחד עם אביטן את רצח רוני ניצן. רצח זה נחשב עד היום לאחד הפשעים החמורים במדינה.מפקד בית המעצר ברמלה לא היה אהוד על כלואיו בשל היד הקשה שהנהיג. למשל, הוא נהג לבצע חוקן לאסירים שחזרו מחופשה כדי להילחם בניסיונותיהם להחדיר סמים לכלא. הרצח תוכנן בקפידה על ידי אביטן, שיצא לחופשה ובמהלכה נמלט מסוהריו. ב-13 בדצמבר-1981 הגיעו השניים לביתו של ניצן בראשון לציון והמתינו במורד הרחוב בתוך טרנזיט כחולה, שבה נהג שמש.

לא רחוק מהם המתין בתוך רכב מילוט אחד מחבריהם, שהפך אחר כך לעד מדינה נגדם. כאשר ניצן התקרב במכוניתו, חסמה הטרנזיט את דרכו ואביטן עטוי כובע גרב ירה 22 כדורים לעברו. שמו של שמש כחשוד במעשה עלה כבר בהתחלה, אולם המשטרה לא הצליחה לאתרו. ממקום מחבואו תכנן עם אביטן את  הפשע הבא, שיממן את בריחתם מהארץ.

כחודש לאחר רצח ניצן, בינואר 1982 , שדדו השניים את מפעל התכשיטים קרן אור ברמת גן. במהלך האירוע נרצח המאבטח, דוד אשורי. בעזרת התכשיטים הגנובים נמלטו שמש ואביטן לצרפת והשתקעו בפריז. הראשון שנתפס היה אביטן. בפברואר אותה שנה הוא נעצר בפשיטה על מלון "סידני אופרה", כשבידו דרכון מזויף על שם חוזה לואיס פררו. שבעה חודשים אחר כך אותר גם שמש, והוא נעצר כאשר ישב עם חבר בבית קפה בשאנז אליזה.

בלכידתו השתתפו קצינים מהיחידה המרכזית בתל אביב ועשרות אנשי היחידה ללוחמה בטרור של משטרת צרפת. מיד לאחר התפיסה הדרמטית ביקשה ישראל להסגירו לידיה, אולם שמש התנגד בטענה שהינו אזרח איראני. במהלך משפטו ניסה להימלט גם מהכלא הצרפתי, אולם ברגע האחרון הבחינו השוטרים בניסיונו להתחזות לעצור אחר. במרץ 1983 הוסגר שמש בן ה- 26 לישראל והושם באגף השמור "רקפת" בכלא איילון. שם מצא עצמו בסמוך לתאיהם של חבריו לטריו הפשע המיתולוגי, אביטן ואנג'ל.

השלושה נחשבו לאסירים מסוכנים ונועזים ביותר, שלא הפסיקו לתכנן את בריחתם והתעמתו עם הסוהרים על בסיס יומיומי. המשטרה האזינה לכל שיחותיהם מהכלא, וכל יציאה לדיון בבית משפט נעשתה כמו במבצע צבאי. הם יצאו בשיירות של עשר ניידות, הכבישים בדרך נחסמו, ועל גג בית המשפט התמקמו צלפים ולוחמי מג"ב.

אלא שכל זה לא מנע משמש לנסות להרעיל את עדי המדינה נגדו, בעודם שוהים במשטרת גבעתיים. כחצי שנה לאחר הסגרתו וזמן קצר לפני שנידון לשני מאסרי עולם, שוב עלו נגד שמש חשדות חמורים. המשטרה טענה כי ביחד עם אנג'ל ואביטן רצח את האסיר חיים שושן ב-131 דקירות. אומנם שמש היה היחיד שזוכה מחמת הספק בתיק זה, אולם עדיין חיכו לו עשרות שנים מאחורי הסורגים. לאחר שעונשו נקצב, הוא אמור היה להשתחרר בשנת 2027 .

"בים בם בום"

חייו של שמש במאסר היו רוויי אירועים. כשלא התעמת עם סוהריו, ניסה לשכנע כי מגיעה לו חנינה. בתחילה היה זה חברו אביטן, שנמלט מהכלא והתנה את חזרתו בשיפור תנאי כליאתם של בני החבורה, אך בינואר 1989 היה זה תורו של שמש לדאוג לטריו. הוא יצר קשר עם עיתון "מעריב" ואיים כי קצינים משב"ס ייפגעו אם לא יתאפשר להם לצאת לחופשות. חודשיים אחר כך אירע פיצוץ בפתח ביתו של  מי ששימש אז כמפקד כלא איילון.

בהמשך נקשרה לשמו פרשת היעלמותו של הילד אורן ברהמי. אלמוני שהתקשר למערכת "מעריב" הציג עצמו כדובר ארגון אש"א, המורכב משמותיהם של אביטן, שמש ואנג'ל, וטען כי ישחרר את הילד רק אם ימולאו דרישותיהם. שמש נשבע כי לא עמד מאחורי החטיפה, אולם המשטרה חשדה כי הטריו עומד גם מאחורי תוכנית לחטיפת חיילת ואיום לחסל את מי שהיה שר המשטרה, חיים בר לב.

שמש לא ויתר. בשנותה-90, כשהמדינה החליטה לשחרר מחבלים תמורת הסכמי השלום עם אש"ף, דרש גם הוא להיכלל בבקשות החנינה. אלא שרק עם תחילת העשור הנוכחי נראה כי שמש מתחיל לעבור שינוי אמיתי. הסיבה העיקרית הייתה מותו של הרצל אביטן, שיצא לניתוח גב אולם נפטר בבית החולים מדום לב. מיד אחר כך נכנס שמש לתוכניות טיפוליות והחל לעבוד במפעל המייצר קרטונים בתוך מתחם הכלא.

לחופשתו הראשונה יצא שמש בשנת 2007,  אז פגש את דורית, שאותה הכיר מאז הייתה בת 14 . "יעקב היה מבוגר ממני בערך בעשר שנים, וכילדה ראיתי אותו בשכונה וחשבתי שהוא חתיך", היא מחייכת. "יום אחד אפילו אמרתי לו בתמימות של ילדה שאני רוצה להיות חברה שלו. הוא ענה שאני קטנה מדי ונתן לי אסימון. זמן קצר אחר כך הוא נכנס לכלא על הרצח של רוני ניצן".

איך הגבת כששמעת על מעלליו?
"כאב לי על יעקב כשנכנס לכלא".

כאב לך באותה מידה גם על רוני ניצן?
"הזדעזעתי משני הצדדים. אני לא מצדיקה שום רצח, אבל צריך להבין שהכבוד האישי מאוד חשוב לאסירים, והחוקנים היו משהו שאיים עליהם".

יותר מ-30 שנה לא היה קשר בין דורית לשמש. היא סיימה את לימודיה בפנימייה דתית, התחתנה והולידה ילדים. גם הוא הצליח לנהל סוג של חיים אישיים כאשר התחתן במהלך מאסרו עם חברתו דאז, אולם לאחר מספר שנים הם התגרשו. לפני כשבע שנים נפגשו בשנית. היא הסתובבה עם חברה בטיילת בבת ים, כאשר עצר לפתע רכב לידה ומהחלון הציץ ראשו של שמש. "יעקב ביקש להכיר את החברה שלי ואמר שיתקשר מאוחר יותר", היא צוחקת. "כשצלצל, ביקש שאקפוץ אליו בערב, אבל סירבתי".

חששת מתדמית הרוצח?
"ממש לא. מבחינתי הוא יעקב שאני מכירה מילדות. דווקא התרגשתי והייתי סקרנית. למחרת בבוקר נפגשנו בבית קפה מול הים. הוא היהג'נטלמן אבל מאוד סגור. לא נידב מידע ובעיקר שאל על החיים שלי. מאז שמרנו על קשר חברי. התכתבנו קצת, ויעקב התקשר מדי פעם".

הקשר הרומנטי התפתח כעבור שנתיים, לאחר ששמש הצליח להיגמל מהסמים. "יעקב נראה אז הרבה יותר טוב", היא אומרת. "לא היה לו קל, אבל נראה היה שהתבגר. הוא היה פתוח יותר ודיבר איתי על הכל".

גם על האנשים שהרג?
"עליהם דיבר יעקב בשלב מאוחר יותר. הוא אמר שאין מה לדבר על חנינה בגלל מה שעשה. יעקב התלהב מהחופשות ומכל מיני דברים קטנים שלנו נראים מובנים מאליהם, כמו צעידה על דשא. הוא התרגש מירח מלא, מפרחים, מתינוקות ובעיקר מהנכד שלי. קצת כמו ילד קטן".

יעקב היה מודע לחומרת מעשיו?
"מאוד. הוא דיבר איתי על הפחדים שלו, שחלקם קשורים לעברו. הוא היה מודע לתגובות שלו ולעצמו וחשש כיצד יגיב למשל אם מישהו יקלל אותו על הכביש. סיכמנו שתמיד יענה בחיוך".

כיצד הצלחתם לפתח קשר זוגי כשאת בבית והוא בכלא?
"יעקב היה מאוד רומנטי. כל חופשה הוא קנה לי זר פרחים, וכשרצינו לפתור תשבצים יחד עשינו את זה דרך הטלפון. עם זאת הוא היה גם מאוד אמיתי. כל הזמן הוא אמר שאינו יכול להבטיח לי שום דבר בגלל שנשארו לו המון שנים בכלא, אבל אני לא חשבתי על כלום. פשוט זרמתי. אהבנו לטייל, לעשות רחצות לילות, חגגתי לו ימי הולדת עם חברים, ובעיקר מיצינו כל דקה. אבל אז הגיעה המחלה".

לפני כשנתיים, בבדיקת קולונוסקופיה התגלה אצלו גוש בבלוטת הערמונית. "כשהרופא אמר שהוא חושש מסרטן, נהיה לי מסך שחור בעיניים", נאנחת דורית. "הרגעתי את יעקב ואמרתי שכנראה מדובר בציסטה, מקסימום גידול שפיר. אחרי שבועיים לקחתי אותו ממעשיהו לבית החולים, לקבל את התוצאות.

הפגישה עם הרופא הייתה לא פחות טראומטית מהתשובה. הוא זרק ליעקב בפרצוף שיש לו סרטן אלים ויצא. יעקב רק אמר 'בים בם בום', כאילו הרופא ירה בו. הרגשתי שאלה סוף החיים שלו. אמרתי ליעקב שאני איתו, שאדאג לו ושיש פתרונות גם לסרטן בערמונית. רק כשהגעתי הביתה ובדקתי באינטרנט, הבנתי עד כמה מצבו בעייתי".

לצאת משב"ס בשקית שחורה

מרגע גילוי המחלה נכנסו חייהם של דורית ושמש לשגרת טיפולי כימותרפיה. מאחר שנחלש הוא עזב את עבודתו במפעל לקרטונים, ועד ליום שחרורו עבד בקשירת ציציות. שמש נשאר אופטימי לגבי סיכויי החלמתו וסבל בשקט את תופעות הלוואי והכאבים. "בכל פעם שלקחתי אותו לכימותרפיה, יעקב צעד זקוף", אומרת דורית. "היה חשוב לו שיראו שהוא חזק. רק פעם אחת הוא הרשה לעצמו להתמוטט על הדשא ליד מעשיהו כשאף אחד לא ראה. למרות זאת הוא לא רצה להפסיק את הטיפולים".

לפני כשנה וחצי, כשהבין שהסרטן אינו מתכוון להרפות, הגיע שמש לוועדת השחרורים בניסיון להקדים את תאריך עזיבתו מהכלא. אף על פי שהרופא הראשי של שב"ס ציין כי לא יחיה עוד זמן רב, נדחתה בקשתו בנימוק שלא הביע חרטה על מעשיו.

להליך הערעור שהתקיים באוקטובר 2013 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הגיע בליווי עו"ד אייל בסרגליק, שייצג אותו בהתנדבות. סנגורו הציג מסמכים המלמדים על התפשטות הסרטן לאיברים נוספים, וביקש לשחרר את שמש מטעמים רפואיים. בית המשפט הסכים לבקשה, אולם פרקליטות המדינה ערערה על ההחלטה והציגה חוות דעת רפואית הפוכה.

המאבק חצה את בית המשפט המחוזי והעליון, וחזר לוועדה, ובדיונים נידונה רק שאלה אחת: האם ימיו של שמש ספורים, ולפיכך יש לאפשר לו שחרור מוקדם? רק באפריל 2014 נענתה הוועדה לבקשתו וקבעה כי שחרורו יהיה זמני, לחצי שנה. שמש נותר בחיים זמן קצר מאז שהשתחרר. בחודשיים הראשונים התגורר עם דורית בדירתה של אמו, ואת החודשיים האחרונים לחייו העביר בהוספיס.

יעקב דיבר על המוות מאז שהתגלתה המחלה?
"הוא שידר אופטימיות, אבל בתוכו ידע שיש לו כרטיס לכיוון אחד, ורק ביקש לא למות בכלא. לא הרמנו ידיים. הלכנו מפרופסור לפרופסור, אבל כולם אמרו את אותו הדבר. פעם שאלתי את יעקב מה יותר גרוע, הסרטן או ההתמכרות לסמים, והוא ענה שעדיף סרטן.

"שמחתי שלפחות יעקב בבית, כי מאוד הרגיז אותי שבכל פעם שהתאשפז כאסיר התייצבו סוהרים משב"ס וכבלו אותו למיטה. לאן הוא יברח במצבו? בימים האלה הרגשתי שהוא לא חושב איך להיות בריא, אלא רק איך לא לצאת משב"ס בשקית שחורה. 32 שנים הן לא מספיק זמן כדי לשלם את חובו לחברה? לדעתי, המדינה נקמה בו על הרצח. אם היה מתאפשר להם, הם היו משחררים אותו יומיים לפני מותו".

אני מניחה שזה קשור לעניין החרטה.
 "את עדיין לא מבינה שהסליחה שלו הייתה במעשים ולא במילים? אין לך מושג איך בחופשות שלו הוא דאג לאסירים משוחררים וכמה הוא רצה להרצות בבתי ספר. שעות לפני שנפטר יעקב ביקש ממני להתקשר לעורך הדין שלו ולהודות לו. אפילו בדקות האחרונות לחייו היה חשוב לו להגיד תודה לכמה אנשים שעזרו לו. החרטה שלוהייתה שקטה, והסליחה הייתה בינו לבין אלוהים. מאז שחלה הוא התקרב לבורא, הניח תפילין ובעיקר ניסה לסלוח לעצמו על מי שהוא".

סנגורו של שמש, עו"ד אייל בסרגליק אומר, "הפרקליטות פתחה במלחמת חורמה נגד מי שסימנה כרוצחו של סמל שלטון, למרות הידיעה כי בשב"ס אין התנגדות לשחרורו. בבית המשפט העליון הגדילה הפרקליטות לעשות כאשר ביקשה מקצין הרפואה של שב"ס לשנות את חוות דעתו הראשונית שלפיה ימיו של יעקב שמש ספורים.

רק לאחר מאבק עיקש מצדנו הסכימה המדינה לשחרורו המוקדם מנימוקים רפואיים."חשוב לציין כי לאורך הייצוג הביע שמש צער רב על מעשיו, ולולא כך לא הייתי מטפל בתיק. הוא הבין שאיבד את חייו ולעולם לא יוכל לחזור לאחור. לאורך הדיונים אף ניסה שמש להתנצל בפני משפחתו של ניצן, אולם לטענתו נתקל בסירוב".