האוטובוס המהודר של הקבוצה נעצר מול הכניסה לאצטדיון סנטיאגו ברנבאו, ביתה של אלופת אירופה, ריאל מדריד. עשרות עיתונאים התנפלו על הכוכבים הישראליים וביקשו הצהרת כוונות לפני המשחק, אבל בחוריו של המנג'ר אפיק ארזואן עשו את דרכם במהירות לחדרי ההלבשה. 

אפשר להמשיך להשתעשע בפנטזיה הזו, אבל ככה באמת זה נראה ביום שישי האחרון: מיניבוס מאובק נעצר על משטח חול מחוץ למגרש ביישוב שגב שלום, סמוך לבאר שבע. ממנו ירדו שחקני "עירוני יהודה", קבוצת הכדורגל הראשונה בהיסטוריה מהר חברון, אפרת וקריית ארבע.
היריבה לא הייתה אלופת אירופה, אלא "צעירי אלמחדי", קבוצה משבט בדואי השייך לישובים הלא מוכרים שליד דימונה, שכוכבה הגיע למשחק היישר מיום עבודה מפרך על טרקטור.

רק שגם התמונה הזו לא הצליחה להוציא את הרומנטיקה מחלומו של ינון בוטביה (21), תושב קריית ארבע, מאמן כדורגל במשרה מלאה שבמשך השבוע נוסע ברחבי ההתנחלויות באזור ומעביר את תורת המשחק לזאטוטים נלהבים. המיזם הזה נולד אצלו לפני פחות משנה והנה הוא חי ובועט גם אם בליגה ג' מחוז דרום. תחתית הכדורגל הישראלי.

"מנכ"ל חברת הייטק שמשחק אצלנו אמר שהקבוצה היא סוג של סטארטאפ", מספר בוטביה. "זה רעיון שבהתחלה היה בגדר הזיה וצריך לעבוד קשה בכדי שהוא יתגשם. הרי אם אתה מסתכל על הנתונים היבשים, אין לנו סיכוי. לך תביא מאה אלף שקל תקציב, תמצא מגרש, תגרום לשלושים אנשים לנסוע לערד פעמיים בשבוע בכדי להתאמן. מה שהציל אותנו היה הרעיון. אמרנו שאין לנו מה להפסיד, ואם החלום יתגשם זו תהיה חוויה אדירה".


חלומו אולי היה נשאר בגדר חלום אם לא היה פוגש את הרצון העז של נריה ברזילאי, מדריך בישיבה התיכונית מקרית ארבע וחובב כדורגל מושבע. "אני משחק מאז שאני זוכר את עצמי", מספר ברזילאי. "אבל כאדם דתי החלום נדחה ובשלב מסוים הפסקתי להאמין שהוא יכול להתגשם. היה לי תלמיד ששיחק ממש טוב והתבאסתי שלא היה לו מקום לבטא את הכישרון שלו. בסוף הוא עזב את הישיבה וכיום הוא משחק בבית"ר אריאל".

כשהרצונות של השניים נפגשו, התרחש הקסם. בתחילה חשבו השניים להקים קבוצה רק של תושבי קריית ארבע, אבל רכז הספורט המקומי הבהיר להם שאין סיכוי שיקבלו מהיישוב את התקציב השנתי הנדרש, שעומד על מאה אלף שקל.

בוטביה וברזילאי, שהכירו את הכמיהה של תושבי האזור לכדורגל, החליטו לפנות לתושבים מהסביבה הקרובה. ועל אף שרבים מהם שומרי מצוות, שלא יכולים לשחק כדורגל בשבת, הרי שהקבוצה משתייכת לליגה ג' שבה נערכים המשחקים בימי שישי בצהריים, זמן רב לפני כניסת השבת.

על לוחות המודעות ובעיתונים המקומיים פרסמו השניים את המועד ראשון למיונים לקבוצה וציפו למבול פניות. רק שליום המבחנים הגיעו בקושי עשרה אנשים, פחות מהרכב של קבוצת כדורגל.
זו היתה אכזבה גדולה, ללא ספק, אבל בשבוע שלאחר מכן התייצבו שלושה עשר נבחנים ולאחריו כבר הגיעו שישה עשר. וכך, מפה לאוזן, נאספו ארבעים איש שבאו מסנסנה, עתניאל, שמעה, אפרת וסוסיא. היו שם חילונים, דתיים, עולים חדשים שעוסקים במגוון מקצועות: מהייטק ועד מלצרות, מאבטחה ועד חיילים המשרתים בצבא הקבע.

"ינון התקשר אליי בחודש אפריל ושאל אם אני רוצה להצטרף להקמת הקבוצה", מספר רס"ן ש, נווט בחיל האוויר, אחד משני נווטים שמשחקים בקבוצה. "קודם כל שמחתי, כי כל חיי אני חובב כדורגל. פניתי ערב אחד בשבוע מסדר היום המטורף שלי לטובת המיזם ונסעתי לקריית ארבע להתאמן. כל פעם בדרך הביתה התלבטתי אם זה הדבר הנכון או שאולי אני מבזבז את הזמן. בהתחלה הייתי מאוד סקפטי, אבל לאט-לאט ראינו שזה קורם עור וגידים. מין לה-לה לנד פרטי שלנו. תענוג לא רגיל. מבחינתי זו הגשמת חלום ילדות".

על התפקוד האדמיניסטרטיבי-תפעולי הופקד מרדכי אלגרבלי מהיישוב סוסיא שהיה בעברו שחקן במכבי רחובות. "כשבאתי לסוסיא נעלם לי הכדורגל, אז כשבאו אליי עם ההצעה לא חשבתי פעמיים", הוא אומר. "באתי לגור כאן לא מאידיאולוגיה, אלא בגלל חיי הקהילה. הרוב פה עובדים בהוראה ולא מחפשים את החומר בעולם הזה. טוב, זה לא בדיוק חור. יש בריכה, יש מינימרקט ועכשיו יש כדורגל. אז יש לנו הכל".

דרוש מגרש

בזמן מבצע "שובו אחים" נערכו באזור החיפושים אחרי שלושת בחורי הישיבה הנעדרים. אבל הליגה אמורה להיפתח ואת הקבוצה צריך לבנות, לכן התקיימו האימונים כסדרם באצטדיון המקומי, כנראה מגרש הכדורגל היחיד בעולם שבמקום דשא יש בו אספלט. באין יריבת אימון נערך משחק ידידותי מול חיילי יחידת דובדבן שבדיוק היו בהפוגה מפעילות אינטנסיבית באזור.

כשראש מועצת קריית ארבע, מלאכי לווינגר, הגיע לעודד את החיילים הוא התעניין לגבי זהותם של השחקנים היריבים. בטוביה הממולח, המכבש הכריזמטי, החליט לקפוץ על הגל וביקש לקבוע פגישה עם ראש המועצה בכדי לרתום אותו למיזם ולעזור במימונו. הפגישה עלתה יפה. כשבוטיבה סיפר ללווינגר שחסר באזור מגרש דשא ראוי, הרים ראש המועצה טלפון לראש עיריית קריית גת, שהסכים לנדב את האצטדיון המקומי שלו לטובת הקבוצה, ללא תשלום. הצלה אמיתית.

בטוביה חושב שחטיפתם ורציחתם של שלושת תלמידי הישיבה באזור עשו משהו לתושבים המקומיים. לא סתם סמל הקבוצה שעיצב הוא שלושה אריות שמסמלים את הקורבנות הצעירים. "אחרי הרצח ניסו ראשי המועצות להפוך את הטרגדיה לכלל-ישראלית", הוא מבהיר. "לדעתי הייתה כאן אפשרות לקרב אותנו לחיים באזור המרכז, לפחות מבחינת הספורט".

בטוביה ולוינגר החליטו לגייס את ראשי המועצות השכנות לסייע בהקמת הקבוצה. אנשי אפרת והר חברון אמרו שהם בפנים, אבל נציגי מועצת גוש עציון שהביעו בהתחלה התלהבות החליטו לוותר. "הצבנו לראשי המועצות עובדה והודענו שזה קורה. אמרנו שאם הם רוצים לקפוץ על הרכבת, הם מוזמנים ואם לא, אז חבל".


כסף יש, שחקנים גם. חברת יזמות החליטה לשמש ספונסרית ותרמה כסף. בעל סופרמרקט בקרית ארבע אמר שהציוד עליו. הכל רץ ואז מכה בלתי צפויה הופיעה.

חודש לפני תחילת המשחקים הודיעה הנהלת האצטדיון בקרית גת שלצערם הם נכנסים לתקופת שיפוצים ולא יוכלו לארח את הקבוצה חסרת המגרש, שעתה הייתה חייבת למצוא בית אחר.
"במהלך תקופת ההקמה היו הרבה נפילות מתח, כמעט ייאוש", מספר ברזילאי. "כל פעם מחדש ניסינו לעודד אחד את השני. כשאני הייתי בדאון ואמרתי 'אין מצב', ינון טפח על השכם שלי ואמר 'יהיה בסדר' ולהיפך".

בטוביה הפעיל את קשריו בעיריית ירושלים והגיע לאצטדיון טדי. אבל עשרים אלף שקל שכירות למשחק הורידו אותם מהרעיון המהפכני. שוב נדרשו השניים לעזרתו של ראש המועצה לוינגר, שפנה הפעם לראשת עיריית ערד, טלי פלוסקוב. לשמחתם של המעורבים בעניין היא החליטה לסייע ולתת את המגרש המקומי תמורת סכום סמלי של עשרת אלפים שקלים בשנה. זאת ועוד: מנהל האצטדיון, אפיק ארזואן, הסכים להיות מאמן הקבוצה.

ערד מרוחקת כשעה נסיעה מקרית ארבע. אם היה מדובר בשחקני כדורגל מקצוענים שמקבלים עשרות אלפי שקלים בחודש, ניחא. אבל כאן, בליגה ג', הכל נעשה בהתנדבות, גם הנסיעות הארוכות והזמן שמוקדש לאימונים.


מתן עמיצור הוא מורה למדעים, מחנך בבית ספר היסודי באפרת וקשר אחורי מסור בזמנו הפנוי. ביום של אימון מסיים עמיצור בשעות הצהריים את עבודתו בבית הספר וממשיך להעביר שיעורים פרטיים. אחר כך הוא יוצא לאימון שמתחיל בשמונה בערב, והביתה הוא חוזר קצת לפני חצות. אז הוא מתפנה להכין את מערכי השיעור שיתקיים למחרת.

"בלי הסכמתה של אשתי זה לא היה קורה", הוא מודה. "יש לי תינוק בן שבעה חודשים בבית. כשיש משחקים בימי שישי אנחנו מגיעים הביתה חצי שעה לפני כניסת השבת וכל ההכנה נופלת על הכתפיים שלה".

אבל עם כל הקשיים השחקנים מתייצבים. כשהמאמן הודיע שמי שלא יתייצב לאימון אחד בשבוע לפחות לא יוכל להשתתף במשחקים שנערכים בימי שישי, יותר מעשרים איש מגיעים לאימון.

באנו ליהנות

ליגה ג' מחולקת לשמונה מחוזות גיאוגרפיים, כשכל קבוצה משובצת עם אלה שבסביבתה. מאחר ועירוני יהודה משחקת בערד היא שובצה במחוז הדרומי, שבה שבע קבוצות ערביות. זה לא מהווה בעיה עבור תושבי ירוחם או שדרות, אבל עבור מתנחלי קריית ארבע, החשש מהתלקחות ממשי.
"לא סתם אנחנו נמצאים פה והם שם", אומר ברזילאי.

"הפרידו בינינו ובין הערבים כי לא הסתדרנו. תמיד כשיש עימות בין מגזרים זה מגיע לקטע פוליטי וזה מבאס. פחדנו מהגזענות, שהחבר'ה יצעקו ויקללו, בעיקר האוהדים. אבל שחקני הקבוצות האחרות הבינו שאנחנו כאן בשביל הספורט ואנחנו בציפייה שזה לא יקרה. ובכל זאת, הבדואים והערבים שאנחנו מכירים הם לא אותו דבר".

ועדיין זה כדורגל, דברים יכולים לצאת משליטה.
"מעולם לא הייתי במשחק רשמי באצטדיון, כי אני לא מסוגל להיות במקום שלא יכולים להבין שאפשר לעודד קבוצה בלי לפגוע בקבוצה השנייה. למה צריך לקלל את האמא של השופט או לכתוב שירים זוועתיים? יש אצלנו שחקנים שאיבדו חברים בפיגועים ויש מתיחות באזור. הסברנו לכולם שבאנו ליהנות ואני מאמין שאם מישהו יקום, אז מיד ישתיקו אותו".

רס"ן ש. דווקא משוכנע שהמשחקים נותנים פתח לתקווה. "חששתי ואני עדיין חושש, אבל תמיד האמנתי שהדבר היחידי שיכול להביא שלום אמיתי בעולם, זה ספורט", הוא אומר. "ספורט מקשר בין אנשים. קח לדוגמה את חיים רביבו, ששיחק בטורקיה ועשה לנו יחסי ציבור טובים יותר מכל דיפלומט אחר. כשיהודים וערבים יפגשו במגרש וישחקו כחברים, זה המקום שיכול להוביל אותנו למקומות גבוהים ורחוקים מבחינת שת"פ ורעות".

מי שביקש לאמץ את הקבוצה הם דווקא אנשי "לה-פמיליה", ארגון האוהדים הידוע לשמצה של בית"ר ירושלים, שפרסם פוסט בפייסבוק שהנה יש קבוצה נוספת בארץ שלא מכניסה ערבים לשורותיה. הם גם הבטיחו שיגיעו לתמוך בשחקנים.



בוטיבה, כמו רוב שחקני "עירוני יהודה" הוא אוהד בית"ר ירושלים, אפילו המדים שבחר לקבוצתו הם צהובים-שחורים. אבל הוא לא מרגיש בנוח עם הסטיגמה שהדביקו להם. "אנחנו לא מתנחלים מצויים", הוא אומר. "אם כוכב כדורגל ערבי היה רוצה לבוא לשחק אצלנו, אני לא חושב שהייתה בעיה. אם מוחמד כליבאת ממכבי חיפה יגיד שהוא בא אגיד לו 'בבקשה'".

מפסידים, אבל מחוזקים

לפני שבועיים נערך משחק הליגה הראשון נגד "בני אלסאלם" מרהט. ימים ספורים לפני המשחק יצאה הקבוצה ליום גיבוש שכלל סיור במערת המכפלה. רק שזה לא עזר והקבוצה הובסה 0-4. שני הנווטים, כוכבי הקבוצה, נעדרו מהבכורה. אחד מהם חגג את יום ההולדת שלושים והשני העביר גיבוש לטייסים צעירים.

המשחק היה הוגן, התנהל בלי עימותים ונגמר בחיבוקים ולחיצות ידיים, ושחקני הקבוצה מודים שיצאו ממנו מחוזקים.

משחק החוץ הראשון נערך ביום שישי בישוב הבדואי שגב שלום, סמוך לבאר שבע, שם אירחה אותם קבוצת צעירי אלמחדי, שחוגגת שנה רביעית בליגה. אלמחדי קבוצה עניה, לא מתאמנת באמצע השבוע ובקושי מתפקדת.

קיומו של המשחק היה מוטל בספק. לאור האירועים בהר הבית וההתנקשות בפעיל הימין, יהודה גליק, החליטה המשטרה להחמיר בדרישות האבטחה ולא נמצא מימון. בסוף נמצא הכסף לשכירת שני מאבטחים והפינה הטעונה נסגרה.


"במהלך ההקמה לא הרשיתי לעצמי להתלהב, כי נחלתי אכזבות", סיפר בוטיבה שהתלהך נרגש על המשחק. "פחדנו שעל כל דבר קטן הקבוצה תיפול, שראש המועצה יגיד שאין תקציב, שלא יהיו שחקנים. ההתרגשות החלה כשראיתי את שם הקבוצה ורשימת השחקנים באתר ההתאחדות לכדורגל. אתה ממש אומר לעצמך שזה הדבר האמיתי. לזה חיכיתי כל כך הרבה שנים".

ביציע עשרה צופים, שני ילדים עם חמור ומואזין שקורא למאמינים להגיע לתפילת יום השישי. גם ענני הגשם שעשו דרכם מהצפון לא הפריעו לחגיגיות של האירוע.

לפני תחילת המשחק אסף השחקן אברהם שלם, תושב ההתנחלות עתניאל, את שחקני ההרכב. בדרך כלל לפני משחקים נהוג לדרבן את השחקנים ולהחדיר בהם מוטיבציה, אבל שלם בחר לספר לשחקנים שהסתדרו במעגל סיפור מבית מדרשו של רבי נחמן ודיבר על הדרך החשובה שעברו.

ארזואן, המאמן, ביקש משחקניו להתכנס בחדר ההלבשה לתדרוך אחרון לפני המפגש עם שבט אלמחדי. "אנחנו הולכים והופכים לקבוצה גדולה, תודה לאל", אמר להם. "התחרות על ההרכב יותר ויותר קשה וגם לי בתור מאמן לא קל להתחיל לשבץ אתכם. לכן כל אחד שיקבל הזדמנות לשחק בהרכב צריך לרדת מהמגרש עם חולצה סחוטה מזיעה, אחרי שאמר לעצמו שנתן את המקסימום. המטרה שלנו זה לעשות את זה במחצית הראשונה, להוריד אותם כל כך חזק שלא יוכלו לקום במחצית השנייה".



עם שריקת הפתיחה החל גשם מטורף לשטוף את הדשא. המקומיים אומרים שמעט ימים חורפיים כאלה יש במהלך השנה ודווקא עכשיו אחד מהם החליט לבקר. אבל המשחק התנהל כסדרו ואלמחדי ירדה למחצית עם יתרון 0-1. עירוני יהודה חוללה מהפך מדהים במחצית השנייה, עם שני שערים. רק שעייפות, חוסר ריכוז וטעות גדולה של השוער פרנסיסקו סלגדו בדקת הסיום, הורידה את הטירונים מהמגרש עם הפסד אכזרי 2-3.

סלגדו לקח קשה את ההפסד ומירר בבכי קורע לב. המאמן רץ אחריו כדי לנחם. "גם לשוערים הגדולים זה קורה", אמר אבל הבחור סירב להירגע. "נלחמתם והובלתם. לא קרה שום דבר", המשיך המאמן לרכך את המכה. "יש עוד עונה ארוכה, יש אימונים ובעיקר שבת נכנסת והיא יותר חשובה מהכל".


שחקני עירוני יהודה נבלעו בהסעה שחזרה הביתה לקריית ארבע, וניסו להתמודד עם התבוסה. אבל זו רק תחילת הדרך. שכר הלימוד. החלומות של ינון בטוביה ונריה ברזילאי לא נעצרים כאן. תוכנית המגירה מספרת על חלום להקמת אצטדיון מקומי ומעבר מליגה ג' לכיבוש העולם.

"אני מכוון ליעדים גבוהים", אומר רס"ן ש. "בעזרת השם אני מקווה שבעוד עשרים שנה נוכל להגיד שאנחנו הקמנו את הקבוצה שמשחקת בליגת העל. בהר חברון יש מפקדי סיירות ואנשי היחידות הכי מטורפות בצבא. הם בנויים מחומר טוב, אז הם לא יכולים להיות שחקני כדורגל ברמה? אם הקמנו קבוצה בחמישה חודשים, עם מלחמה באמצע, אז השמיים הם הגבול".

צילומים: דני מרון