"עירום כביום היוולדי/ אני ניצב מולכם/ בלי פחד כלשהו/ להיחשף בפני מישהו/ מבלי להסתתר/ להיות פשוט אני", כך שר אבי טולדנו בשיר הנושא של "עירום", אלבומו החדש. הוא, העולה החדש של פעם, שבראיונות עבר רחוקים התוודה כי כתיבת מילים לשיריו עולה לו בבריאות, חושף את עצמו יותר מתמיד. בגיל 66 הוא חוצב את מילותיו מהקרביים, בלי כחל ושרק ויוצא לקהל נטו.
"הו אלוהי, תודה/ שנתת לי לגעת באור/ אחזת בידי, סללת את דרכי", טולדנו מזמר ב"לגעת באור", השיר הפותח את האלבום. האם נוכח הספרייה הקטנה של ספרי קודש שניצבת בביתו המרווח בגן יבנה, מסתמן עוד חוזר בתשובה פוטנציאלי? "כבנו של מי שהיה אב בית הדין הרבני במקנס, שבמרוקו, אין לי צורך בחזרה בתשובה, כי אני שם כל הזמן, אבל בדרך שלי. מרגיש קרוב למסורת", הוא מבהיר כשעל פניו נסוך חיוך צנוע. "שנה וחצי הייתי עם 'הרנטגן' יד ביד. עמוקה. קברי צדיקים. תיקוני חצות. פגשתי את הבבא סאלי והרב כדורי. הרבה למדתי מהרב יאשיהו פינטו".
שהוא בימים אלה בכותרות, אבל לא מהסיבות הנכונות.
"קטונתי מלחוות דעה על כך. בכל מקרה, עולם הדת מרתק ומסקרן, אבל קודם כל יש לי את העולם המוזיקלי שלי. האלבומים שאני מוציא הם התיקון שלי בעולם ובהם אני מתקלף, קליפה אחר קליפה. אולי זה בא עם הגיל, כשאתה מקבל פרספקטיבה על החיים ויודע להפריד את העיקר מהטפל".
עד כמה משפיעה התקרבותך למסורת על המהלכים שלך?
"באופן מכריע. אתן לך דוגמה: בניגוד לאי אלה מחברי האמנים נזהרתי כל השנים מלהכניס רגל לביזנס. לאחר שעברנו לגן יבנה, היו שמשכו אותי להקמת מועדון זמר עברי באשדוד, לא רחוק מהבית. הייתי מעורב בכל פיפס של הקמת המועדון הזה. רציתי להפוך אותו להיכל הזמר העברי, ומיטב הזמרים באו להופיע בו. אחרי כמה חודשים גילינו מעילה גדולה מצד שותף, שמסתבר שהוא לא הכי ישר בעולם. מה עושים?".
כן, מה עושים?
"קמתי באמצע הלילה ופתחתי את ספר הזוהר. לא הייתי צריך לחפש בו הרבה. מהר מאוד מצאתי בו תשובה חד-משמעית שהעסק חייב להיסגר. כשסיפרתי על כך לשותפים שלא היו מעורבים במעילה, הם הסתכלו עלי כמו אני לא יודע על מה. אבל יצאתי משם בהרגשה שכאילו הורידו מהגב שלי משאית של עשרה טון".
ומה אם מחר יבואו אליך בהצעה מפתה נוספת?
"אין מצב. זה העסק הראשון והאחרון שנכנסתי אליו".
זאת למרות שבעבר אמרת שניחנת בחוש מסחרי, כמי שילדותו עברה במרוקו בין האנגרים של סחורות שהחזיק אביך היבואן.
"את החוש המסחרי אני מנתב לניהול עצמי של הקריירה שלי. לפיכך האלבום החדש הוא הפקה שלי מא' עד ת'. אבל חוץ מניהול הקריירה, כנראה שאני לא בנוי לעסקים. כבר מזמן הגעתי למסקנה שעל אדם לעסוק במה שהוא הכי טוב בו. אני יודע לשיר, זו מתנת האל שבה התברכתי. מצדי, אמשיך לשיר עד נשימתי האחרונה".
התייעצת עם ספר הזוהר גם כשנענית להצעה להשתתף בתוכנית "היכל התהילה"?
"הלכתי ל'היכל התהילה' בעיניים פקוחות. זה היה מתוך מחשבה שאני לא רוצה להישאר בתודעה הקולקטיבית כמוצג נוסטלגי, ולהתרפק על זרי הדפנה. אני אמן שיוצר ומתחדש כל הזמן. מה יכולתי להפסיד מתוכנית שהתבססה על אתגרים מוזיקליים? בסך הכל זו הייתה סדנת המוזיקה הכי טובה שקיבלתי בחיים".
בינינו, כמי שטעם את טעמה של קריירה בינלאומית, זה לא היה קטן עליך?
"מה כבר קטן בלהגריל בבוקר שיר של אריק איינשטיין ולבצע אותו בערב מול המצלמות? התמודדתי שם לא רק עם המשתתפים האחרים בתוכנית, אלא גם עם עצמי. זה יכול היה להיות משהו מטורף, לדחות הצעה כזאת. אחרי כמעט 50 שנה על הבמות, נחשפתי שם לטלוויזיה יותר מאשר בכל הקריירה הארוכה שלי. הרי לא פעם עד שאתה מקבל הזדמנות לשיר בטלוויזיה, זה הו-הא. 'היכל התהילה' היה בדיוק המקום שבו יכולתי להראות מה שאני שווה היום".
והכל במחיר הקרבת הפרטיות שלך?
"מה כבר היה לי להסתיר שם? אומנם כשסוגרים אותך לחודשיים במקום כזה, יש בכך מעין סיר לחץ. אני מודה שהיו שם רגעים לא קלים, אבל אפילו לשנייה לא תפסו אותי פותח פה על מישהו. בתור מי שתמיד היה זאב בודד, לא טיפוס של קליקות, בצורה הזאת לא היה לי סיכוי לזכות".
קרוב לוודאי שזאת לא הייתה הדאגה העיקרית שם.
"הכי קשה מבחינתי היה הניתוק מהמשפחה. הכי שיגע אותי זה שלא ידעתי כיצד הגיבה על כל העניין בתי הקטנה, ליאור, שהייתה אז תינוקת בת שנה ושלושת רבעי. סיפרו לי שהייתה ניגשת לטלוויזיה ומנסה לנער אותה כדי שאצא מהמקלט. הרגשתי שקורעים לי את הלב מרוב געגועים".
זוגיות מאז ולעולם
ליאור, בת הזקונים של טולדנו מנישואיו השניים לחגית, חגגה השבוע את יום הולדתה החמישי. למחרת חגגה יום הולדת 5 גם אומה, נכדתו הבכורה מבתו טל. יום הפרש יש בין הבנות. טולדנו מעיד על עצמו שהוא טיפוס מאוד משפחתי, אבל כעת, לאחר גירושיו, הוא משייט בדרך כלל בגפו בביתו רחב הידיים, "למרות שמגיל 19 וחצי התרגלתי להיות בזוגיות".
את ליאורה, רעייתו הראשונה הכיר בקרקס. "יום אחד נכנסתי לקרקס שהציג בכיכר המדינה ופגשתי אותה", סיפר בעבר. "ליאורה, שהכירה אותי מההופעות בלהקת השריון, ביקשה שאמסור ד"ש לחבריה בלהקה שלמדו איתה בכפר הירוק".
בקיץ 71' התחתנו. אבל היא, שהייתה מעורבת בקריירה של טולדנו והייתה עדה לתהפוכותיה, חיה זה מכבר בשיקגו, עם בעלה השני, ישראלי גם כן. טולדנו איננו להוט לספר על נסיבות פירוק החבילה ההיא. עם הוריה, שחצו את ה-90, נותר בקשר חם. "אבא שלה מייק ואני שולחים כמעט כל יום זה לזה אי-מיילים הומוריסטיים", הוא מעיד.
משלושת ילדיהם, טל (37) הייתה הקרובה ביותר ללכת בדרכו. בילדותה הופיעה לצדו במחזמר "עלובי החיים", שהועלה בקאמרי. כשבגרה החלה בקריירה של זמרת ושחקנית וגם סיימה בית ספר לדרמה בברודווי. כיום היא מעצבת פנים, וקרובה למדי בגילה לזה של חגית, רעייתו השנייה.
טולדנו, טיפוס רומנטי שכמותו, כבר היה בן 50 כשנישא לחגית בת ה-29. "אהבתי לשבת במסעדה של ידיד שלי, בחוף תל ברוך, לא רחוק מהבית שלי דאז", הוא מספר על הנסיבות. "יום אחד ראיתי בשולחן לידי בחורה יפה לבדה. באופן ספונטני אמרתי שעצוב כשאוכלים לבד. 'אתה יכול להצטרף אם אתה רוצה', היא אמרה. לקחתי את הצלחת שלי ועברתי אליה. דיברנו על דא ועל הא. היה נעים. הבעלים הבחין בכך והביא כוסות יין כדי לפנק אותנו. תוך כדי זה שניסיתי למצוא חן בעיניה, העפתי את הכוס לרצפה וזו התנפצה לרסיסים. 'זאת חתונה!', מישהו השמיע קול מאחד השולחנות. כעבור שנה באמת התחתנו".
"התאהבות לא קשורה בגיל. כשאני פוגש בחורה, אני לא מבקש ממנה תעודת זהות", אומר טולדנו. חגית מקריית אתא במקור, ניהלה סניף של מכון להתעמלות נשים כשטולדנו הכיר אותה. בהמשך ניהלה תקופה ארוכה את הופעותיו של אחיה הזמר, עופר לוי. אף שהלהיט את הקהל ביום נישואיהם, זה לא קירב בין שני הגיסים. "עופר אף פעם לא היה חבר שלי, גם אם פה ושם הוא הגיע אלינו לארוחות", מעיר טולדנו. "אנחנו עולמות שונים מכל הבחינות. היהדות שלו מתבטאת בצורה לגמרי שונה מזו שלי".
ובאשר לפער הגילים?
"עם כל החיות שיש בי, תודה לאל, אני הצעיר מבין שנינו. לדעתי, הגיל הרשמי הוא לא מה שקובע".
לחגית ולטולדנו שלושה ילדים. הבכור, יהונתן, בן 14 ואחריו נולדו ליהי (12) הנקראת גם מיירה, על שם אמו של טולדנו, ובת הזקונים, ליאור. מבין ששת ילדיו, ליהי היא היחידה שהוא לא נכח בלידתה. הוא יצא להופעה בלוס אנג'לס ולא הספיק להגיע להצגה העיקרית. באחרונה לקח את הבת לטיול של שבוע בפריז כמתנת בת מצווה.
הקרבת משהו על מזבח הקריירה?
"תוך כדי האטרף של הקריירה, כשהיו לי אפילו 30 הופעות בחודש, הקרבתי את הקשר עם שלושת ילדי הגדולים. עכשיו, כשאני בגיל שבו אני רואה תמונה הרבה יותר רחבה מאשר בגיל צעיר, אני בשלב של התיקון. פועל בקצב איטי יותר, כלומר ברגוע ומשתדל לבלות כמה שיותר עם הילדים הקטנים, גם מחוץ למשמרת שלי".
שלושתם מתגוררים עם אמם, במרחק של שני רחובות מאביהם. "יום אחד חגית אמרה שלום ושכרה בית בקרבת מקום", הוא מציג את עובדות החיים כהווייתן.
היכן עלתה הספינה על שרטון?
"את זה אתה צריך לשאול אותה. לא אכנס לפרטים. זהו מצב שנכפה עלי. פעמיים. שתיהן נטשו אותי. אומנם אני לא נעלב מזה, אבל חבל לי. מהראשונה התגרשתי. מהשנייה אני פרוד. אין פרידות שמחות".
טולדנו מנסה לחפות על כך בארוחות ליל שבת שהוא מארגן אצלו, עם קידוש כהלכתו. בארוחות אלה הוא נותן ביטוי לאהבת הבישול שלו. פרט לכך הוא אוהב לצפות בסרטים ובהצגות. לדבריו, אילו היו מציעים לו תפקיד במחזמר, היה נענה ברצון, אבל מאז שכיכב באופן מרשים בתפקיד מאריוס ב"עלובי החיים", לא קראו לו לדגל. גם לכיכובו לצד יעל אבקסיס ב"הירושה", סרטו של הבמאי אמנון רובינשטיין, שהוא היה מעורב בהפקתו, לא הייתה המשכיות.
"זמר של כולם"
ה"סרט" הפרטי שלו החל, כאמור, במקנס שבמרוקו. טולדנו שר שם מילדות. בקן השומר הצעיר נעשה ציוני. כשאחד מאחיו עמד לעלות ארצה, ביקש להצטרף אליו. מכיוון שעדיין לא היה בן 16, נזקק לחתימתו של אביו. האב סירב לחתום. טולדנו זייף את חתימתו והגיע לקיבוץ רוחמה, בדרום. שם גילה אותו המורה הצעיר למוזיקה, המלחין שמעון כהן. הוא המליץ עליו לתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות", "כוכב נולד" של אז. המלחין משה וילנסקי שמע אותו בתוכנית והפקיד בידיו את "זוהי יפו", שיר הנושא שכתב עם יוסי גמזו לסרט קצר על יפו.
כשהתגייס לצה"ל, שאף להתגייס לקומנדו הימי, אבל קולו הביא אותו ללהקת גייסות השריון. הוא נהיה במהירות אליל זמר במושגים של אז, ומהכנסותיו מההופעות האזרחיות, לצד ההופעות בצבא, רכש בבת ים דירה להוריו שעלו בעקבותיו ארצה. זאת, לאחר שאביו סלח לו על הזיוף ועל הבריחה. ברדיו התנגנו ללא הרף להיטיו, בהם "בדרך חזרה", "עם רדת יום", "איך עם הזמן" ו"שלא לאהוב אותך".
טולדנו הצעיר קרץ לקריירה בינלאומית. "הגעתי בארץ לכל מה שזמר ישראלי יכול להגיע אליו: 'זמר השנה' שוב ושוב, כינור דוד, שבעה תקליטים גדולים, ארבעה תקליטונים", אמר בראיון בקיץ 72'. "כמו שמפעל מתחיל לייצא כדי להרחיב את המכירות שלו, הרגשתי שאני מוכרח לצאת לחוץ לארץ, בלי לוותר על הישראליות שבי".
כשליאורה לצדו, יצא לכבוש את פריז. זו לא ציפתה לו עם שטיח אדום. זוג חברים העמיד לרשותם בלב עיר האורות דירת סטודיו קטנטנה, מעל חנות מזכרות ומתנות, שהייתה פתוחה עד שתיים בלילה. בלי חימום ומים חמים, גם בלי מטבח. הרבה הוא לא ישן אז, אבל בעודו חתום על חוזה ארוך טווח אצל האמרגן ז'ילבר מרואני, התרוצץ בין אולפני הקלטות. המאמץ נשא פרי. מהר מאוד מצא את עצמו באלבום אוסף יחד עם ננה מושקורי, מישל סארדו, ויקי ליאנדרוס וג'וני הולידיי.
ב-73' כבר ייצג את צרפת בפסטיבל טוקיו והופיע ב"אולימפיה" עם סרז' למה. טולדנו היה על מסלול המראה באירופה. כשפרצה מלחמת יום כיפור, הוא לא חשב פעמיים. "הפכתי עולמות כדי להשיג מקום בטיסה ארצה", הוא מספר. שמונה חודשים של הופעות במילואים קטעו לו את המרוץ.
טולדנו נשאר בארץ והחל במסע לכיבוש יעד נוסף. הוא רצה בכל מאודו לצאת בתקליט ובמופע משירי שרל אזנבור, הזמר הנערץ עליו מאז ילדותו במרוקו, שלבסוף הגיע ארצה לבכורת המופע, "לה בוהם". בין כותבי הגרסות העבריות לשירים היה דודו טופז, חברו של טולדנו. "נקשרנו זה לזה בסיבוב הופעות ממושך בארצות הברית", הוא מעיד. "שם התפעלתי מהדברים שכתב ודקלם אותם. דודו הציע שאתרגם לו את השירים באופן חופשי והוא ימשיך. הוא עשה עבודה יוצאת מהכלל. מה שהוא כתב הרגיש כאילו נכתב במקור בעברית".
איך היה להיות חבר של דודו?
"דודו היה בחור מאוד לבבי ושנון, אבל גם היה נרקיסיסט שמאוד אהב את עצמו. כששותים יותר מדי אהבה עצמית, זה רעיל. בשום פנים ואופן לא יכולתי לשער שהוא יתדרדר עד כדי התאבדות. שנה לפני כן אכלנו יחד צהריים. הוא התחיל להגיש את התוכנית בערוץ 10 והיה מצוברח מעזיבת ערוץ 2. אז שמעתי ממנו משפט מזעזע. 'תזכור, אבי, מה שאני אומר לך, אין לי הרבה זמן לחיות'. הצעתי לו שייקח חופשה של שנתיים-שלוש ואז יקבל מיליון הצעות, אבל דודו לא רצה לשמוע מכלום.
"הוא שיווע לעזרה. לו היו מביאים אותו בזמן לטיפול הנכון, האסון היה נמנע. אני בטוח שהוא לא היה קרימינל אלא אדם במצוקה, שכבר לא הבדיל בין טוב לרע".
העיסוק בבידור "שורף"?
"שום דבר לא 'שורף'. על אמן לקבוע באיזה מינון העיסוק שלו יהיה נוכח בחייו. אבל כשאמן מתפתה לחשוב שהוא קיים רק דרך המקצוע שלו, זאת טעות נוראית שעלתה לדודו בחיים".
טולדנו הגיע להישגים שמעט זמרים ישראלים הגיעו אליהם. פעמיים דורג במקום השני באירוויזיון - עם "הורה" וכן עם "חי" שהלחין לעפרה חזה. הוא כתב שירים לקדם אירוויזיון גם לירדנה ארזי, לחיים משה ולאורי פיינמן. אולם כשבעצמו כשל בקדם, עם "דיינו", חדל מכך והבין סופית ש"השתתפות באירוויזיון לא מבטיחה קריירה בינלאומית".
בשעה שרבים מהזמרים בני דורו נעלמו מהמפה, ממשיך טולדנו להיות זמר אהוב ומבוקש. מה שומר עליו לבד מכישוריו המוכחים? "כל השנים אני מתעקש לא להיות מזוהה מבחינה פוליטית. כשאני שר על ספינת החלומות, כלומר המדינה שלנו, שחס וחלילה עלולה לפשוט את הרגל, אני לא מזדהה עם אף מפלגה, אלא מרגיש כמו זמר של כולם".