בעיקרון, סרטם של אריק לובצקי ומתי הררי, "תפוחים מן המדבר", הוא סיפור אגדה העוסק במלחמת בני אור בבני חושך. החשוכים הם אנשי קהילה ספרדית בירושלים, מצביעי ש"ס כולם, שמחזיקים בשבי כמה בנות מלך, ומטילים עליהן טרור שאין לו גבולות. כופים עליהן נישואים עם גברים דוחים, מחזיקים אותן במאסר בית ומבטלים רצונן מפני רצונו של בורא עולם.

למרבה המזל מצליחה אחת הנסיכות הללו, בתו של גיבור העלילה, להימלט הכי רחוק מירושלים, אל קיבוץ בעומק הנגב. שם, בין אנשים חילוניים, כולם אשכנזים, פורחת בת מלך צעירה זו, וגוררת בעקבותיה אל האור את אחיותיה לצרה. לובצקי והררי, שבסך הכל עשו סרט סימפתי, המתמודד כאן בתחרותסרטי העלילה הישראליים, ביססו אותו על מחזה מאת סביון ליברכט.

עיקר כוחו של "תפוחים מן המדבר" אינו במניפולציה הבין-עדתית שמניעה את הסיפור, כי אם בהופעתן של השחקניות הראשיות שלו - מורן רוזנבלט וריימונד אמסלם. רוזנבלט, בתפקיד הבת החרדית, שנוטשת את קהילתה הסגורה לטובת קהילה סגורה אחרת של חברי קיבוץ, מביאה אל הבד חום אנושי ולבביות בלתי אמצעית. אמסלם, בתפקיד האם, משכילה לכונן מול המצלמה דמות מורכבת של אישה בוגרת, שכיבתה כבר מזמן את מנועי הרצון העצמי שלה.

הפגנת כוח

מהקולנוע העלילתי אל תחרות סרטי התעודה: דוד פרלוב, המהולל בקולנועני הארץ, הפך את סיפור חייו לעבודת האמנות הקאנונית שלו. בתשעת פרקי ה"יומן" האישי שלו, ובסרטו האחרון "תצלומי", יצר פרלוב אוטוביוגרפיה פילמאית ופרטית מרחיבת דעת. עם השנים נוספו לעשר עדויות מצולמות אלה גם סרטי התעודה שעשו עליו אשר טללים ולירון עצמור, והשנה אף הוצגה במשכן לאמנות בעין חרוד רטרוספקטיבה מלאה של עבודותיו - ציורים, רישומים, צילומים וסרטים - שלוותה בספר או בקטלוג מפואר להפליא.

השאלה, אם כן, היא האם צריך כעת סרט תעודה נוסף על אודות היוצר החשוב? על פי סרטה של רותי ולק, "דוד פרלוב" שמו, שנחשף אמש לראשונה, עולה שהתשובה לשאלה זו היא לא ממש חיובית. סרטה של ולק מתבסס קודם כל על כל אותם חומרים מצולמים (וגם קטעים מתוך סרטו העלילתי "הגלולה" בכיכוביוסי בנאי) המוכרים היטב - חלקי "יומן" שונים וקטעים מתוך סרטי הדיוקן שנעשו עליו.

אל ארסנל הקטעים הישנים מצרפת הבמאית מספר ראיונות עם בני משפחתו של פרלוב - אלמנתו, בנותיו ואחיו - וגם חברי ילדות וחברים לדרך האמנותית. בכל העסקה המורכבת הזו, 70 דקות אורכה, קשה לאתר תובנות חדשות על אודות יצירתו, או מידע אישי שהאמן עצמו לא סיפק לאורך השנים. לכן התוצאה על המרקע היא לא יותר מאשר מדריך פרלוב למתחילים.

לא שאין בכך עניין, אבל זו בוודאי לא הייתה המטרה המקורית כשיוצרי "דוד פרלוב" יצאו אל הדרך (גילוי נאות: סקירה זו, שלא כמקובל, מתבססת על צפייה בעותק עבודה).

הפגנת הכוח של הקולנוע מתוצרת הארץ הושלמה אתמול עם פתיחתו של מרתון הסרטים הקצרים, שמביא אל הפסטיבל 28 סרטים שהופקו הן בבתי הספר השונים בישראל והן כהפקות עצמאיות. בין סרטי אתמול (המרתון יימשך גם היום) הוקרן "המעצר", סרטו המעניין של יאיר אגמון, מתלמידי בית הספר ע"ש סם שפיגל בירושלים, המתאר מעצר לילי שגרתי למדי של חשוד בפעילות חבלנית.

הטריק של הסרט, שדובר ערבית, נעוץ בהיפוך התפקידים המוחלט. חוליית החיילים הפושטת באישון ליל על ביתה של משפחת החשוד משתייכת לצבא פלסטין,והחשודים השונים הם חובשי כיפות. כל היתר - הטקסיות הצבאית שבטרם הפריצה אל הבית, אופני התנהגותם של בני המשפחה המותקפת והמעצר האלים - כמו הועתקו מחומרים מוכרים לעייפה העוסקים בכיבוש. קצר ושנון.

וזכות דיבור אחרונה לביקורת. תא מבקרי הקולנוע בישראל חשף אמש את מצטייני השנה החולפת על פי משאל פנימי שנערך בין חבריו. שום דבר מפתיע לא היה בעובדה ש"אפס ביחסי אנוש" זכה בתואר הסרט המצטיין, ודאנה איבגי ומכרם חורי הוכתרו כשחקני השנה בשל עבודתם ב"אפס ביחסי אנוש" ו"הבן של אלוהים". שונה המצב בכל הקשור לתואר הסרט הזר הטוב שאותו גרף "נברסקה" של אלכסנדר פיין האמריקאי.

כל זאת, בשנה שבה נחשפו בפני הקהל הישראלי סרטים טובים ממנו ("העבר" של פרהאדי, "בתוך לואין דיוויס" של האחים כהן או "בתוך הערפל" של לוזניצה האוקראיני) שלא  לדבר על סרט הענקים "אחרון הלא צדיקים" של קלוד לנצמן.