אמיר חניפס, מוביל מטה המחאה בחברה הדרוזית נגד הרפורמה המשפטית, היה הראשון שיצא כנגד חוק הלאום עוד בשנת 2014. מאז, חניפס, שהוא, בין היתר, הנכד של חבר הכנסת הדרוזי הראשון בישראל - הספיק להוביל מאבקים נוספים למען העדה הדרוזית בישראל: התנגדות לחוק ׳קמיניץ׳ ולהקמת הטורבינות ברמת הגולן, ביקורת על יחס הממשלה לבנים הדרוזים שמתגייסים - וכעת, הוא נלחם במאבק נגד הרפורמה המשפטית, שמאגד את פעילותו לאורך השנים - אולי המאבק החשוב ביותר בחייו.
״המחאה שלנו היום היא נגד הרפורמה המשפטית ונגד המדיניות המפלה שיוצרת תסכול אצל רבים בעדה. היא מאגדת בתוכה משקעים של שנים - חוק הלאום, חוק ׳קמיניץ׳, אפס תקציבים, אפס תכנון ובנייה, חוסר משילות ופשיעה משתוללת, וממשלה שעושה הכול כדי להוציא אותנו מהמרחב הציבורי ומהברית שכרתנו בינינו״, מתאר חניפס.
״בגלל אותם המשקעים, אני חי בין מחאה למחאה כבר כמה שנים. זה התחיל ב-2014. כאשר הייתי סטודנט לדוקטורט בלונדון, קראתי כתבה קטנה מאתר חדשות ישראלי - שבה קורא ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשי העדה הדרוזית לדון על חוק הלאום. הבנתי כבר אז לאן ראש הממשלה מכוון, כתבתי ישר פוסט בפייסבוק ויצרתי מחאה סביב העניין", הוא מספר. "לצערי, על אף המחאה, בסוף החוק עבר ב-2018. יש הטוענים היום שחלק מהמהפכה המשפטית שנתניהו כיוון אליה - היא המשך ישיר לחוק הלאום. החוק השפיע בצורה קשה על העדה הדרוזית, יצר עליונות יהודית, ופגע במערכת היחסים הטובה שהייתה אז בין העדה הדרוזית לממסד".
״החוק הוא קריטי מבחינתנו כי עד חקיקתו, מגילת העצמאות העניקה לכל אזרחי המדינה שוויון ללא הבדלי דת, גזע ומין. כאמיר, בן העדה הדרוזית, נכדו של חבר הכנסת הדרוזי הראשון, בן למשפחה של קצינים וקצין לוחם בעצמי - כל מוקד חיי היו ועודם סביב החברה הישראלית, בנושאים שמזוהים למדינת ישראל. לאחר אותה חקיקה כאמור, הרגשתי שנותרתי ללא גושפנקא לכך שאני אזרח ישראלי שווה זכויות, כמו שהייתי עד היום״, משתף.
״חשוב להדגיש שלנו, כדרוזים, אין שום בעיה עם סעיפי חוק הלאום - הדגל או השפה, אך חסרה לנו מילת השוויון. נושא השוויון בחוק היסוד היה מעגן אותנו כשווים בחוק ופותר את כל הבעיה. זה לא צחוק, זה חוק יסוד, והדרוזים הם המיעוט הקטן ביותר בישראל. אנחנו צריכים להגן על עצמנו - כי אין לדעת מה יתפתח כאן ויבוא לידי ביטוי כנגדנו, עם הממשלה הנוכחית שמקדמת את הרפורמה המשפטית. לצערי, כבר עכשיו החוק בא לידי ביטוי בצורה מעשית דרך הצעות חוק של שרים וחברי כנסת שונים כמו יצחק וסרלאוף מ״עוצמה יהודית״, שהגיש הצעת חוק שמטרתה ליישם את חוק הלאום במשרדי הממשלה וליצור אפליה״, הוא טוען.
כזכור, באפריל האחרון, שר הנגב והגליל ממפלגת ״עוצמה יהודית״, חבר הכנסת יצחק וסרלאוף, הגיש הצעת חוק שמשמעותה היא יישום חוק הלאום במשרדי הממשלה. בנוסח הצעת החוק, מבקש השר "להורות לכלל הגורמים בממשלה ובזרועותיה לתת משקל משמעותי לערכי הציונות בעת קביעת מדיניות והטמעתה", אולם לא ברור לפי רגע אלו השלכות מעשיות נובעות מהצעת החוק.
נוסח הצעת החוק של וסרלאוף לא מצביע על הנחיות קונקרטיות למשרדי הממשלה - אלא על קווים כלליים של העדפה ציונית מתקנת. לטענת הגורמים המשפטיים, אם משמעות החוק תהיה למשל, הקצאות ייחודיות של קרקעות ליהודים בגלל עיקרון העדפה הציונית, הרי שזו תהווה סתירה מהותית לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כלומר, כמעט כל השלכה מעשית של הצעת החוק החדשה תיאלץ לעמוד במבחן בג"ץ.
מעבר להצעת החוק של וסרלאוף, ישנם עוד חוקים והצעות חדשים וחדשות שגורמים לבני העדה הדרוזית להרגיש מקופחים: ״המחאה שהייתה לא מזמן הגיעה בעקבות החלטת הממשלה להקים טורבינות על שטחים פרטיים של אנשי העדה - על אף שמהיום הראשון להצעה, הרוב המוחץ של בעלי האדמות התנגדו לפרויקט. זה לא עזר - והתעלמו מכל ההתנגדויות שלהם. בינתיים רה״מ עצר את התקדמות הפרויקט כדי לא לפתוח עוד חזית - והשאלה היא רק מתי הוא יישם את ההחלטה״.
הייתה הצעת חוק נוספת, גם כן מטעם ״עוצמה יהודית״, על הרחבת החוקים של חוק ׳קמיניץ׳. החוק, שנחקק ב-2017, מאפשר לועדות התכנון לנקוט בצעדים משפטיים והליכים פליליים ללא הליך משפטי כנגד עבירות בנייה. ״כתוצאה מהחוק וממדיניות הממשלה - הצעירים אצלנו מתמודדים עם שני קשיים עיקריים בבנייה. מצד אחד, ישנו מחסור בתכנון ובנייה והרחבת שטחי הבנייה. מהצד השני, הם מתמודדים עם סעיפי חוק ׳קמיניץ׳. עם הקשיים שמערימה עליהם ועדת התכנון - הצעירים לא יכולים לבנות בתים ואם הם בונים בתים, אז על חלקם מטילים קנסות ללא הליך משפטי הוגן. איך אפשר לנקוט בהליכים פליליים ולהאשים אדם ללא משפט?״, הוא טוען.
״הממשלה הימנית פעם אחר פעם מפתיעה אותנו במדיניות ובחוקים גזעניים שמשליכים ומשפיעים על כלל בני העדה הדרוזית. חלק גדול מהחוקים המוצעים כיום במסגרת המהפכה המשפטית - נותנים עליונות יהודית ומקפחים את האחר, תוך כדי ניסיונות הממשלה להחליש את בית המשפט העליון - המגן היחיד שיש למיעוט הדרוזי מול הרוב היהודי. אם המדינה תשנה זהותה, ותהפוך להיות מדינה יהודית-משיחית, כל מי שלא יהודי יהיה אזרח סוג ב׳״, מתאר חניפס את דאגתו לנוכח המצב.
״מהיום הראשון של המחאה, צעדתי עם 'אחים לנשק' לירושלים, ושם הבחנתי בכל כך הרבה אנשים מהמחנה הליברלי שמתלהבים ורוצים שהדרוזים ייקחו חלק יחד איתם במחאה. בהמשך, רתמתי מספר חברים להגיע איתי להפגנות - ולבסוף הקמתי את מטה המחאה בחברה הדרוזית במאבק כנגד הרפורמה המשפטית. כיום, התרחבנו ואנחנו 50 מובילים במטה המאבק, נציגים מכל היישובים הדרוזים, שרותמים תושבים מכל היישובים להגיע ולהפגין".
"אנחנו מגיעים לכל האירועים ומשתפים פעולה עם 'אחים לנשק', 'בונות אלטרנטיבה', 'חופשי בארצנו', ובמשך שבעה חודשים כבר אני נואם ומגיע בכל סוף שבוע להפגנה אחרת בארץ יחד עם שאר הנציגים והמוחים מהעדה. אני חי את המחאה 24/7, גם בגלל המהפכה המשפטית והשלכותיה על זהותה הדמוקרטית של המדינה - וגם בגלל ההשלכות שיהיו בפרט על החברה הדרוזית אם הרפורמה תושלם", ממשיך.
לדבריו, שינוי המדיניות כלפי הדרוזים מעלה שאלות שייכות ונאמנות בקרב בני העדה: ״החוקים שנחקקים מעלים שאלות רבות בקרב חברי העדה הדרוזית לאן הולכים מכאן. רבים חושבים לעצמם 'האם היריקה בפרצוף שאנחנו מקבלים מהמדינה - מגיעה לנו על כך שאנחנו אזרחים נאמנים?'. בפועל, התחושות שלהם באות לידי ביטוי באחוז המתגייסים בצה״ל שהולך ופוחת, וברמת התסכול והאכזבה מהמדינה. הכול נפיץ אצל האנשים, אז מספיק שהמדינה תתערב במשהו קטן שקשור לעדה - ותהיה התפרצות".
"כל קבוצה שלוקחת חלק במחאה נלחמת על זהותה הדמוקרטית והליברלית של המדינה - וגם מוחה בפרט על תחושת הכאב והתסכול של חברי הקבוצה. אם אלו הרופאים במאבקם על קיצור שעות המתמחים, נשים עם תחושת האפליה וחוסר הייצוג הנשי במשרדי הממשלה - או הקהילה הגאה. אנו, מטה המחאה של המאבק הדרוזי, מגיעים למחאה עם כאבים שהיו עוד עצורים בנו כבר שנים - על חוק הלאום וחוקים נוספים, תקציבים דלים, וחוסר טיפול בפשיעה המשתוללת. אני לא רוצה שמה שבנינו כאן - יתפורר לנו בידיים".