מנהיג הזרוע המדינית של חמאס, חאלד משעל, וגורמים אחרים בארגון ומחוצה לו סיפרו הלילה (בין שלישי לרביעי) לשליח העיתון "לה פיגארו" בדוחא, בביירות ובירדן על הכנת מתקפת הפתע על ישראל, עמדת חמאס כלפי הפתרון מול ישראל ומערך היחסים בתוך ארגון הטרור וארגונים אחרים באזור.
עצימות נמוכה? אלו התרחישים שעלולים להוביל דווקא להגברת התקיפות | טל לב רם
משעל אמר בראיון לשליח "לה פיגארו" ז'ורז' מלברונו, שנערך במעונו ברובע השגרירויות בדוחא, תחת תמונת הר הבית ורחבת המסגדים, כי "אחרי שלושה חודשים של הפצצות הטילים שלנו עדיין מגיעים לתל אביב. מי שמודאג זה לא הצד הפלסטיני. לישראל היו מלכתחילה שתי מטרות: להשמיד את חמאס ולשחרר את בני הערובה. היום דעת הקהל הישראלית שואלת אם אלה מטרות ריאליסטיות. ברור שיש לנו אבידות – אבל לא היו להן השלכות על היכולת הצבאית של חמאס ולא על הפיקוד שלו. החמאס לא יושמד. הוא זכה במבחן האמינות מול ישראל".
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בהתייחס לדחיית ההצעה המצרית, אמר: "לנוכח לחץ משפחות 'האסירים' ישראל וארה"ב רוצים הפסקת אש חדשה, אך פיקוד חמאס מסרב. התנאים שלנו ברורים: הפסקת התוקפנות באופן בר קיימא כדי לאפשר שחרור הדדי של בני הערובה הישראלים והאסירים הפלסטינים, וניהול תהליך גלובאלי של משא ומתן על נושאים חיוניים אחרים".
לפי משעל האסטרטגיה של ארגונו כלפי ישראל היא להפסיק את המלחמה, ולאחר מכן ישראל תיסוג ותאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לעזה. "ברגע זה אנחנו מוכנים לשאת ולתת בכל הנשואים, באופן בלתי ישיר, עם ישראל, באמצעות מתווכים. בני הערובה, האסירים, הקמת נמל בעזה - זה חשוב, אבל השאלה המרכזית היא סוף הכיבוש".
כשנשאל על אפשרות ההכרה בישראל, הבהיר: "הפקנו את לקחי אוסלו. ב-1993 ערפאת הכיר בישראל שלא נתנה לו דבר בתמורה. באמצעות תיקון האמנה שלנו ב-2017, חמאס הצטרף לפלגים פלסטינים אחרים בשאלת הקמת מדינה בגבולות 1967 עם ירושלים כבירה וזכות השיבה של הפליטים, בלי שחמאס העלה את ההכרה בישראל. אבל הפסקת אש ארוכת טווח עם ישראל היא בהחלט נושא למשא ומתן". לדבריו, "בבוא העת", ברגע המתאים של הקמת המדינה הפלסטינית, תיבחן שאלת ההכרה בישראל".
בתוך כך, הוא הזהיר את הפלגים הפלסטינים האחרים כי "לבנות מחדש את הסצינה הפוליטית הפלסטינית בלי חמאס זה מהלך שנועד לכישלון, אבל אנחנו מוכנים לארגון מחדש במסגרת אש"ף, כחלק מהסכמה לאומית".
משעל משוכנע כי "במוקדם או במאוחר ארצות הברית תיווכח שחמאס הוא מציאות ונהנה מלגיטימיות בקרב העם. יש ללמוד מההיסטוריה. הטליבאן התקבל על ידי האמריקנים. יאסר ערפאת זכה אפילו בפרס נובל לשלום. השבעה באוקטובר זעזע את דעת הקהל העולמית, הסקרים בארה"ב מראים על תמיכה גדלה בעניין הפלסטיני".
הוא עצמו מנסה להתכחש לרצח האזרחים הישראלים על ידי חמאס וטוען כי "חמאס אינו הורג אזרחים בכוונת תחילה". הוא מעלה את הגרסה של "קרבנות שנהרגו בידי ישראל", ומבטיח כי "חמאס מגביל את מלחמתו לישראל. הוא לא יתקוף אף פעם מחוצה לה, למשל באירופה".
משעל סרב לענות ב"כן או לא", כשנשאל אם ידע על מועד הפלישה. לדבריו, "האסטרטגיה של חמאס שנועדה לשים קץ לכיבוש הישראלי ולהעניק חופש לפלסטינים שייכת לאגף הפוליטי. כל מה ששייך לפרטים המבצעיים - נמצא בידי המוסדות הצבאיים".
"מי שעמד על סף המוות כמוני בירדן (נסיון ההרעלה של המוסד ב-1997. ג.ק.) אינו חושש מאיומים", טען כנשאל על ההצהרות על חיסולו הצפוי.
לשאלה כיצד הוא מתקשר עם יחיא סינוואר, הוא השיב כי זה קורה בזכות "החדשנות הפלסטינית". מקור מודיעין צרפתי אמר מצדו שיש להניח כי הקשר נוצר על ידי צד שלישי מצויד בטלפון נייד במצרים או במקום אחר. אמצעי קשר הותקנו במנהרות בעזה.
בניגוד לידיעות ממקורות מודיעין ישראלים הנהגת חמאס לא שהתה לפני יציאת איסמעיל הנייה לשיחות בקהיר באלג'יריה, אלא באיסטנבול. בין הרעיונות שנבחנים ליום שאחרי בעזה, לפי גורמים ביטחוניים, הקמת קואליציה מצרית-טורקית-קטארית שתנהל את ענייני הביטחון בעזה. דובר חמאס בלבנון אוסאמה חמדאן אומר כי במסגרת המשא ומתן חמאס ידרוש את שחרורו של המחבל הלבנוני ז'ורז' איברהים עבדאללה, המרצה מזה ארבעים שנה מאסר עולם בפריז על שותפות לרצח דיפלומטים ישראלים ואמריקנים.
לפי אחד המרואיינים של "לה פיגארו", המנהיג האמיתי האמיתי של בריגדות "אזאדין אל קאסם" איננו מוחמד דף "שהוא אייקון בלבד", ולא סגנו מרוואן עיסא, אלא אחיו של ראש הזרוע הצבאית יחיא סינוואר - מוחמד סינוואר. "דף עצמו לא מת והולך בעזרת קביים, הראש שלו עדיין עובד והוא מסדר עניינים פנימיים".
מרואיין אחר סיפר כי סינוואר סיפר לו עוד ב-2021 על עברת המלחמה לשטח ישראל. לדבריו, הוא תכנן לשלוח 5,000 איש כדי להטיל מצור על אשקלון. סינוואר ניתק עצמו בחודשים שקדמו להתקפה מן הזרוע הפוליטית. בסוף ספטמבר, מוסא אבו מרזוק נאלץ לחכות זמן רב לפני שהורשה לו לבוא לעזה, והשניים ניהלו שיחה סוערת, על פי העדויות. יחיא סינוואר ומוחמד דף הסתירו היטב את הכנותיהם לפלישה. כך, למשל, בחודשים שקדמו לה סינוואר החליף את רוב המפקדים של יחידות "אזאדין אל קאסם", בעוד שהמפקדים הקודמים נותרו כאילו במקומם כדי להטעות את ישראל.
למשל, אימן נואף שהוצג על ידי ישראל אחרי חיסולו בתחילת המלחמה כראש שירותי המודיעין של הבריגדות, לא מילא תפקיד זה מזה זמן רב. בחצי השנה שלפני התקיפה שיגר חמאס רבים ממפקדיו הצעירים, לכאורה לעליית הרגל של "עומרה" בסעודיה, אך, למעשה, הם יצאו להתאמן בבקעה בלבנון ובסוריה. חודשיים לפני התקיפה חמאס פנה לארגונים הסלפיסטים שתחת השפעתו, חילק להם נשק וארגון אימונים. אחד ממנהיגי האיסלמיסטיים מצוטט כמי שאמר "הישראלים הפכו דומים לערבים, הם רק מדברים ולא רוצים מלחמה גדולה אתנו".
לפי גורמים קרובים לחמאס בירדן, המקורות מספרים על המתיחות ביחסי חמאס עם חיזבאללה ואיראן, שלא עודכנו על המתקפה ולא הצטרפו אליה בטענה כי היא פוגעת באפשרויות לפעולות עתידיות נגד ישראל. לסינוואר היו יחסים מתוחים גם עם קטאר, אליה הוא מתייחס כ"אל פנקס צ'קים", מספר פעיל פלסטיני שעזב את עזה. הפעיל סיפר על תקרית שהתרחשה לפני המלחמה כאשר שגריר קטאר הגיע עם 13 מיליון דולר במקום 30 מיליון שהובטחו, כי ישראל חסמה את הכספים המיועדים לחמאס. סינוואר אמר לו לקחת את הכסף ולחזור עם שלושים מיליון, וסרב להבטיח לקטארי כי "החגים היהודיים יעברו בשקט".