הספר סוקר בפירוט את כלל הפעילות הפרלמנטרית של המפלגות הערביות מהכנסת הראשונה (1949) ועד לסוף הכנסת ה-20 (2019) ובוחן את המידה בה חברות וחברי הכנסת הערבים מייצגים את הציבור שבחר בהם.
"התפישה הרווחת גם בקרב הציבור היהודי וגם בקרב הציבור הערבי לאורך הרבה מאוד שנים, היא שחברות וחברי הכנסת הערבים לא מייצגים את הציבור הערבי במדינת ישראל ושעיקר הקשב שלהם מופנה לנושאים של לאומניות פלסטינית", מציינת עקירב. "אלא שמי שמצוי בפוליטיקה הישראלית יודע שהדבר הזה פשוט אינו נכון וזה היה התמריץ העיקרי שלי לעשות את המחקר הזה".
בחינה של שבעים שנות פעילות בפועל, היא לא מה שרואים ברשתות החברתיות או מוצג באופן חלקי בכלי התקשורת. בדקתי את הפעילות הפרלמנטרית שלהם שכוללת הצעות חוק, הצעות לסדר, נאומים בני דקה, מעורבותם בדיונים על התקציב, דפוסי הצבעה, שאילתות ושאר מרכיבי העשייה שלהם במליאת הכנסת".
דרך שורת סוגיות מעצבות וצמתי דרכים משמעותיות כגון חוק הלאום, הממשל הצבאי, מצבן המעורער של הרשויות המקומיות הערביות, אירועי אוקטובר 2000, האביב הערבי, מלחמות ומבצעים צבאיים נגד ארגוני טרור פלסטינים ועוד, עקירב מציגה מסגרת רעננה ומקיפה למושג "הייצוג הצולב".
היא מונה לראשונה חמש זהויות שנחקרו יחד: מגדר, דת ולאום (ערבי פלסטיני בישראל, ערבי פלסטיני כחלק מהעולם הערבי, ופלסטיני). ליבת המחקר שלה הוא בחינה של מידת תשומת הלב שהקצו הח"כים הערבים לזהויות הללו, נוכח אירועים מכוננים שאילצו אותם להחליט לאיזו זהות לשים לב יותר במאמץ לייצג את בוחריהם, בתווך שבין המישור האזרחי לבין המישור הלאומי.
"בדקתי איזו זהות מבין הזהויות שלהם הם מייצגים, בידיעה שמחקרים קודמים אומרים שאם יש לך כמה זהויות, חלקם ילכו עם הזמן לאיבוד. אלא שכאשר בוחנים את המקרה של חברות וחברי הכנסת הערבים בפריזמה רחבה יותר של 70 שנות מחקר וניתוח ולא כמקרה חד-פעמי, מגלים שני דברים.
ראשית, החכ"ים הערבים מייצגים את כל חמש הזהויות שלהם והם אינם מזניחים ולו אף אחת מהן. ושנית, ויותר משמעותי, הוא שניתן לומר שהזהות שהח"כים הערבים הכי מייצגים (בשיעור שנע בין 75% ל- 90%) מתוך פעילותם הפרלמנטרית) נכנסת תחת ההגדרה של 'להיות ערבים בישראל' על כלל המורכבויות והאתגרים שכרוכים בה".
מעבר לכך, חברות וחברי הכנסת הערבים הציפו לאורך השנים בעיות בכל תחומי החיים האזרחיים כמו בריאות, רווחה, תשתיות, תעסוקה ועוד, וכמובן נדרשו לעסוק בהם כמחוקקים. בהיבט הזה הפעילות שלהם ענפה ומגוונת ומשתקפת בהרבה מהלכים אקטיביים מצידם ולא רק כאצבעות בהצבעה כזאת או אחרת.
אם ניקח לדוגמא את הנאומים שקודמים להצבעות על התקציב, זוהי זירה שרחוקה מאוד מהמאזין או הצופה הממוצע בחדשות שניזון רק מהשורה התחתונה והכותרת. תקציב המדינה מורכב מאלפי סעיפים שגלומים בתוכם המון החלטות, מאבקים, ויכוחים ופשרות סביב חלוקת משאבים לחברה הערבית ולרשויות המקומיות הערביות, סדרי עדיפויות ובעיות מתמשכות שנוגעות לחיי האזרחים.
כשקוראים את הנאומים במסגרת התקציב רואים את הגורמים והסיבות שהטו לא אחת את הכף לטובת צרכי האוכלוסיה הערבית בישראל בזכות מעורבותם של הח"כים הערבים".
עידן הרשתות החברתיות והמסרים המיידיים הקצין עוד יותר את הנקודה הזאת כשהאינסנטיב הוא לקבל זמן בתקשורת. אנחנו רואים זאת לא רק בכנסת, אלא כמעט בכל מקום עבודה בבחינת 'כל דאלים גבר', ובטח על חשבון מי שעושה עבודה סיזיפית ושקטה".
התרעות פיקוד העורף