אחרי שש שנים של שירות פעיל ומתיש במעוז הקדמי בחזית הדיפלומטית של ישראל, לאלה טקאץ'־דריזין יש בשורות לא מעודדות, בלשון המעטה, לצפוי לישראל בזירת האו"ם בניו יורק. הדיבור הרך, האיפוק והנימוס המוקפד שהיא מפגינה בשיחה עמה לא מרככים את החוויות הבלתי נעימות שהיא צברה כנציגה בכירה במשלחת ישראל באו"ם, בשנים שאותן שהשגריר הישראלי לאו"ם רון פרושאור מגדיר "אחת התקופות המאתגרות ביותר של משלחת ישראל באו"ם".
החביבות הקורנת מטקאץ'־דריזין, המכהנת בשנים האחרונות כראש מטה השגריר והמשלחת באו"ם, לא ממעיטה מהדכדוך העולה מדבריה כאשר היא מספרת על המהלכים נגד ישראל באו"ם. עם זאת, למרות התסכול שעולה מדבריה, היא מציינת גם: "אבל היו גם כמה הישגים לישראל בסביבה העוינת של האו"ם".
תקוות שווא
אנחנו נפגשים בפינה שקטה בבית קפה לא הרחק מבניין האו"ם בניו יורק, זמן קצר לפני שהיא מסיימת את תפקידה, ולאורך השיחה מתבהר יותר הרקע שאפשר את הדוח מהחודש שעבר שכתבה שליחת המזכ"ל בנושא ילדים בסכסוכים מזוינים, לילה זרוגי, ובו טענה כי ישראל אחראית למותם של מאות ילדים בעזה, או את הדוח של המועצה לזכויות האדם של האו"ם על צוק איתן, שבו נטען כי ישראל
והפלסטינים ביצעו במהלך הלחימה פשעי מלחמה. "האנטי־ישראליות היא גורם מולד ותכונה מובנית בגוף האו"ם", מסבירה טקאץ'־דריזין. "שני הדוחות המעוותים האלה חשפו והוכיחו מחדש שהאנטי־ישראליות מושרשת בכל הרמות והרבדים של הארגון - מפקידי הארגון האוספים את המידע והנתונים בשטח ועד לבכירים בניו יורק המנסחים וכותבים את הדוחות. גם ידידים ואוהדים לישראל נשאבים לדינמיקה האנטי־ישראלית".
לדברי טקאץ'־דריזין, האנטי־ישראליות התעצמה והתפשטה במטה הראשי של הארגון ובקרב ארצות חברות מאז 2012 בעקבות החלטת העצרת הכללית שהעניקה לרשות הפלסטינית מעמד של מדינה משקיפה לא חברה. "זהו מעמד סמלי והצהרתי בלבד", היא אומרת, "ובלי המלצה ואישור של
מועצת הביטחון, הרשות לא תקבל מעמד של מדינה חברה מן המניין. אבל הם קיבלו סטטוס של מדינה, וההנהגה הפלסטינית התמלאה גאווה וסיפוק המזינים את הלהיטות ליוזמות ומהלכים נגד ישראל".
"מתפאר בהתנגדותו לטרור, אך אינו מסוגל לחתום על שום מסמך הבנה עם ישראל". אבו מאזן. צילום: רויטרס
טקאץ'־דריזין נזהרת מהערכות גורפות. היא מעדיפה להצביע על המציאות המקיפה את ישראל בזירת האו"ם, וחשוב לה להזכיר עובדות בהתנהלות האו"ם מול ישראל ולסכם מאבקים והתפתחויות, במיוחד בכל הנוגע לעיסוק של האו"ם בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
"הפלסטינים העתיקו והעבירו את מאבקם לזירת האו"ם. הם מביאים הכל לאו"ם", אומרת טקאץ'־דריזין. "הם הצליחו לשדרג את הסכסוך, להביא אותו למצב של בנאום ולייצב אותו בראש רשימת הבעיות והנושאים הנידונים בארגון העולמי, אבל מהבחינה המעשית והמשמעותית ההישג הזה הוא כביכול בעוכרם.
הפלסטינים מרוצים וצוהלים מכל מהלך ויוזמה שהם מצליחים להעביר נגד ישראל באו"ם, אבל זה לא נותן להם שום דבר ממשי ומהותי ולא מקרב או מקדם באינץ' את שאיפותיהם הלאומיות. בעקבות ההצלחות האלה באו"ם הפלסטינים אומרים לעצמם: למה לעשות ויתורים, בשביל מה ללכת למשא ומתן? האו"ם הוא הרי שלנו. וכך מתרחק ומתאדה הסיכוי להסדר, לפתרון מדיני".
יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן יצר לעצמו תדמית של מי שמתנגד לטרור.
"הוא נגד טרור, אבל הוא מנהל ומוביל טרור מדיני נגד ישראל באו"ם שמונע משא ומתן עם ישראל. מיד אחרי מבצע צוק איתן הועלתה במועצת הביטחון יוזמה משותפת לארצות הברית, צרפת וירדן במטרה להכפיף את חמאס לאבו מאזן ולהחזירו לרצועת עזה. מי שסיכל ומנע את קידום היוזמה ואישורה היה אבו מאזן. זה מעניין. יאסר ערפאת היה טרוריסט עם דם על הידיים, אבל חתם על הסכמים עם ישראל. אבו מאזן מתפאר בהתנגדותו לטרור, אך אינו מסוגל לחתום על שום מסמך של הבנה עם ישראל".
"תרומה אדירה"
טקאץ', 33, אינה דיפלומטית מקצועית ואיננה שייכת למשרד החוץ, אבל הרזומה האישי שלה מרשים ביותר. היא ילידת מולדובה שעלתה לישראל בילדותה. ב־2009 הגיעה למשלחת ישראל באו"ם לאחר כמה שנים של שירות ופעילות בתחום הביטחון. בתקופת האינתיפאדה השנייה וחומת מגן שירתה בפיקוד מרכז, ולאחר מכן המשיכה למדור פח"ע בפיקוד דרום במהלך מלחמת לבנון השנייה.
לאחר השירות הצבאי הצטרפה לזירת הטרור בחטיבת המחקר באמ"ן ועבדה במשרד ראש הממשלה. היא בעלת תואר ראשון מהמרכז הבינתחומי בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה ותואר שני מאוניברסיטת קולומביה בניהול משא ומתן ויישוב סכסוכים. היא נשואה ואם לנבו בן השנה וחצי.
"התרומה של אלה לקידום האינטרסים של ישראל באומות המאוחדות היא אדירה ולא ניתן לכמת אותה", אומר עליה השגריר פרושאור. "מאחורי הקלעים היא העניקה מהיכולות הנדירות שלה למהלכים אסטרטגיים רבי משמעות".
"מאחורי הקלעים היא העניקה מהיכולות הנדירות שלה למהלכים אסטרטגיים רבי משמעות". טקאץ'-דריזין ופרושאור. צילום: שחר עזרן
"יש באו"ם אבסורד", אומרת טקאץ'־דריזין. "האפליה נגד ישראל היא מבנית ועוברת כחוט השני בין מוסדותיו השונים. במקביל קיימת הערכה רבה לישראל, לערכים הדמוקרטיים שהיא מייצגת ולהישגיה בתחומי הטכנולוגיה, הכלכלה, החברה והמשפט".
טקאץ'־דריזין מציינת כי בקרב שגרירים ונציגי המשלחות באו"ם מורגש יחס של כבוד לשגריר פרושאור, כמו גם הכרה בכישוריו הדיפלומטיים. ביטוי מופגן וגורף להערכה הרבה כלפי ישראל נרשם בדצמבר 2012, כאשר העצרת הכללית אישרה ברוב מוחץ של 141 מדינות הצעת החלטה ישראלית בנושא יזמות לפיתוח. ההחלטה נועדה לקדם יזמות בארצות העולם השלישי כמנוע לצמיחה, לחינוך לחדשנות ולהסרת חסמים בירוקרטיים להקמת עסקים במדינות מתפתחות.
אירוע אחר, שהתקיים לא מכבר בניו יורק ולא פורסם בישראל, ביטא גם הוא את ההערכה הרבה למערכת המשפט בישראל בקרב נציגי הארצות החברות המרכזיות. כך, משלחת של שופטי בית המשפט העליון בירושלים, שכללה את הנשיאה מרים נאור, ביקרה בניו יורק, והשגריר פרושאור ערך לכבוד המשלחת קבלת פנים בדירתו הרשמית. באירוע החגיגי השתתפו שגרירים ודיפלומטים בכירים, והנואמים באירוע שיבחו את מערכת המשפט בישראל.
טקאץ'־דריזין מאשרת שארצות הברית מגנה על ישראל בזירת האו"ם ובמיוחד במועצת הביטחון באופן שיטתי ועקבי, אבל היא אינה מוכנה להיכנס להערכות על עתיד התמיכה האמריקאית בישראל במוסדות האו"ם. היא גם דוחה על הסף דיבורים על החרמת האו"ם בתגובה ליחס העוין כלפי ישראל. "זאת שטות", היא אומרת בתוקף. "ישראל תורמת לארגון העולמי, ואסור לישראל לנטוש את עמדת השמירה על האינטרסים שלה".