פעילותם של נבחרי הציבור שלנו מסוקרת באופן נרחב באמצעי התקשורת השונים, אך כמה מהם גם יכולים להתגאות בהשתתפות פעילה בהצבעות בכנסת?

בשנה החולפת נרשמה עלייה חדה בהשתתפות חברי הכנסת הפעילים בהצבעות על הצעות חוק בתחומים כלכליים וחברתיים, כך עולה היום (שלישי) מנתונים שאספו פעילי וחוקרי המשמר החברתי – ארגון אזרחים הפועל לקידום חקיקה חברתית ושוויונית.

בראש דירוג הנוכחות: "כולנו" 
 
המפלגה בעלת הנוכחות הגבוהה ביותר בהצבעות על חקיקה כלכלית-חברתית, שפתחה פער גדול ממפלגות אחרות, הייתה סיעת "כולנו" שחבריה נכחו בשנה החולפת, בממוצע, ב-88% מההצבעות על חוקים כלכליים וחברתיים.
 
אלופת הנוכחות בהצבעות אלו לשנת תשע"ה הייתה ח"כ טלי פלוסקוב (כולנו), שנכחה ב-88% מההצבעות. אחריה באים ח"כ שני חברי כנסת נוספים מ"כולנו" – מירב בן ארי ורועי פולקמן, עם 82% נוכחות כל אחד.
 
חבר הכנסת שהפגין את הנוכחות הדלה ביותר בהצבעות על חקיקה כלכלית-חברתית בתשע"ה היה יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, עם 7% בלבד, ואחריו ג'מאל זחאלקה וטאלב אבו עראר (הרשימה המשותפת) עם 9% מההצבעות, השר לביטחון פנים, גלעד ארדן – 11%, ואילו הח"כ דני דנון (ליכוד) שר הפנים, סילבן שלום (ליכוד), הח"כ הפורש שי פירון (יש עתיד) ויו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד נכחו רק ב-12% מההצבעות החברתיות. 

 עוד עולה מהנתונים, כי ח"כ ממוצע השתתף בשנה החולפת, תשע"ה, ב-40.7% מההצבעות על הצעות חוק כלכליות-חברתיות. זאת, לעומת השנה שעברה, בה השתתף כל ח"כ בממוצע ב-32.9% בלבד מההצבעות על הצעות חוק כלכליות-חברתיות. 
מהי הסיבה לעלייה? ארן רונדל, מנהל המחקר במשמר החברתי מסביר כי "העלייה בפעילות הח"כים התרחשה בעיקר מאז הרכבת הממשלה החדשה, המבוססת על קואליציה צרה, ונאבקת על כל קול מול האופוזיציה. לכך נוספת העובדה שתשע"ה היתה שנת בחירות, בה הנוכחות תמיד גבוהה מעט יותר מהרגיל. הניסיון מראה ששיעור הנוכחות נשחק בהדרגה אחרי הבחירות".


מימין: הנעדר של השנה, אביגדור ליברמן. משמאל: אלופת הנוכחות, טלי פלוסקוב. צילום: יונתן זינדל ונתי שוחט, פלאש 90

לקרוא בזהירות את הנתונים
 
מנכ"ל המשמר החברתי, נירית מוסקוביץ', מסבירה כי העלייה בהשתתפות הח"כים בהצבעות בנושאים הכלכליים והחברתיים מעידה על העניין הגובר בקרב הציבור הרחב בנושאים אלו, שמשתקף גם בפעילות הכנסת. אך היא מוסיפה כי יש לקרוא את נתוני הנוכחות צריך בזהירות: חלק מהח"כים פעלו כדי לקדם הצעות חוק חברתיות, וחלקם – כדי לקדם מדיניות הפוכה. סיעת כולנו היא דוגמא טובה לכך, עם שיעור נוכחות גבוה שמתבטא גם בתמיכה נמרצת בחקיקה בלתי חברתית, דוגמת מתווה הגז".